מה המקבילה בעברית ל"שאהיד"?

בזמן האחרון שלחו אלי דרך הדוא"ל סרטון יוטיוב. הסרטון מתעד את חבר הכנסת אחמד טיבי, המופיע בפני קהל מוסלמי ברמאללה. הוא נואם בפני הקהל הזה על השאהיד בנימה חיובית. התרגום לעברית בגוף הסרטון גם הוא משתמש במילה "שאהיד", מבלי לפרש.

אבל, התגובות לסרטון היוטיוב ממש לא מחמיאות לחבר הכנסת טיבי, המוכר לציבור שלנו כפרובוקאטור ואף כיד ימינו של השטן בכבודו ובעצמו, ואולי כבוגד של ממש. הסרטון זכה לקיטונות של כעס ותרעומת ולנזיפות ודרישות לסלק מיד את אחמד טיבי מכנסת ישראל. מדוע? משום שהוא מעודד פעילות טרור. אפשר היה להגיב לסרטון בנימה שונה לחלוטין. לדוגמה, אפשר היה להבין שההקשר של נאומו של טיבי היה אירוע שבו מתו אזרחים פלשתינים, לאו-דווקא טרוריסטים. וכדי שמותם לא יהיה לשווא, אמר טיבי שהם שאהידים. משמע, הפירוש המקובל של המילה הוא "קדושים" או "גיבורים-קדושים" שמתו על מזבח המולדת.

תפישה סובייקטיבית

פירושים רבים למילה "שאהיד" - ואינני מומחית גדולה. ניסיתי להבין את הערך "שהיד" על-פי הוויקיפדיה, ללא הועיל. התפיסה הסובייקטיבית של המוען או הנמען היא הקובעת איזה מבין הפירושים יתאים לסיטואציה. בעיני הפלשתינים המילה מציינת שהמנוח היה "קדוש". הוא זכה למות כקדוש משום שפעל למען המולדת. המובן הזה מדגיש את המטרה - כל מי שעושה מעשה העשוי לקדם את האינטרס של הצד הפלשתיני ביריבות שבין ישראל לפלשתינים, הוא שאהיד. מזכיר לכם משהו? האצ"ל והלח"י ופעילותם המחתרתית? בעיני דוברי העברית, המילה שאהיד מגלמת את הרוע והרשע הנקלים ביותר. כך שדבריו של טיבי התפרשו מיד (סובייקטיבית, כמובן) כדברי בלע. הוא מעודד טרוריסטים. הם ימותו כקדושים בעיני הפלשתינים בעוד שנסיבות המוות ברורות לחלוטין - טרור נגד ישראל.

התלבטתי רבות בשאלה זו. לא פניתי לאיש בכדי להבהיר לעצמי את פשר הכפילות במשמעות המילה שאהיד, אבל הסברתי לעצמי שמדובר בהבנה סובייקטיבית. מי ששולח חיילים לשדה הקרב כדי להגן על המולדת, או שולח מחתרת כדי להשיג יעד קולקטיבי, סבור שהחייל, הלוחם, האיש, שמת בנסיבות שכאלו אינו טרוריסט אלא שאהיד, "קדוש" ו"גיבור". הצד הנפגע סבור אחרת. ואין צורך להכביר מילים ולפרט מה עולה בדעתו של הצד הנפגע. עיקרון התפישה הסובייקטיבית ברור.

"הבורות הישראלית"

לא מזמן קראתי באתר mynet.co.il על חייל מילואים שלחם במלחמת יום הכיפורים. שם הוטל עליו לאסוף כלי-נשק מצריים מכל חייל מצרי שמת בחזית הדרומית. באחד הסבבים שערך מצא לא רק כלי נשק אלא תעודת חוגר של חייל מצרי-מוסלמי והחליט באופן די ספונטני לשמור את התעודה ברשותו הפרטית למזכרת. הדבר הציק לו במשך שנים. מאז המלחמה הוא מיצר על כך שנשללה ממשפחת החייל המת הזכות להחזיק ברשותה את תעודת החוגר שלו. ערב יום כיפור תשע"ג הוא עשה מעשה, פנה לתקשורת בעילום שם וסיפר את סיפורו על-מנת שהשמועה תתפשט ואולי יימצא דורש לתעודת החוגר והיא תושב לידי משפחת החלל המצרי. התגובות לסיפור הגיעו מכלי תקשורת רבים בעולם הערבי. הם שיבחו את המעשה וציינו בהבלטה את העובדה שחייל המילואים שלנו אף התנצל בפני משפחת החלל המצרי על שהתעודה נמצאת בחזקתו כבר 39 שנה, בזמן שמן הראוי היה שהיא תהיה בחזקת משפחת החלל.

המעניין בסיפור זה הוא נוסח הכותרות שהופיעו בעיתונות הערבית, בתגובה לוידויו של החייל שלנו - "ישראלי שהשתתף במלחמת אוקטובר מבקש סליחה ממשפחת שאהיד מצרי". הכתבה באתר mynet.co.il מספרת שבאחד האתרים המצריים נכתב באריכות כך - "לפני 39 שנה השתתף חייל ישראלי במלחמת אוקטובר נגד הצבא המצרי בסיני. החייל הישראלי לקח את תעודת הזהות של החייל המצרי השאהיד, ומאז שמר אותה אצלו בביתו. עכשיו הוא רוצה להחזיר אותה למשפחתו".

אמרו לי אתם, מה פירוש המילה "שאהיד" בעברית?

הנה הסרטון מתוך התוכנית של לונדון וקירשנבאום, שבו משתדל הכתב נדב פרי להבהיר מה רצה אחמד טיבי לומר. שימו לב לסיפא המופיע בהערות לסרטון - "בדבריו לרגל 'יום השהיד הפלשתיני', אחמד טיבי ... גינה את מה שהוא כינה "הבורות הישראלית", אשר מחשיבה את השהיד שנהרג "בהגנה על אדמתו" למחבל. לעומת זאת אמר חבר הכנסת כי "הטרוריסט הרוצח" האמיתי נחשב בישראל "לגיבור או לשׂר".