נתניהו ממשיך לפחד

כבוד נשיא המדינה שמעון פרס,
אדוני יושב-ראש הכנסת, הגברת ריבלין,
אדוני ראש הממשלה, הגברת שרה נתניהו,
אדוני מבקר המדינה,
יושב-ראש הכנסת לשעבר דן תיכון ורעייתו,
היועץ המשפטי לממשלה לכנסת,
היועץ המשפטי לכנסת,
פרקליט המדינה משה לדור,
ראשי העדות והדתות כולם,
הסגל הדיפלומטי,
נציגי כוחות הביטחון שמכבדים אותנו כאן בנוכחותם.
כנסת נכבדה,
מכובדי כולם,

בעוד כשלושה חודשים אזרחי ישראל יילכו אל הקלפי לממש את זכותם הדמוקרטית, ולקבוע את פניה של הנהגת המדינה לשנים הבאות. בחירות כלליות הן מרכיב חיוני, שלא לומר תנאי יסוד הכרחי לכל משטר דמוקרטי. אני רוצה בפתח דבריי לברך את כל סיעות הבית, והמפלגות הציוניות המתמודדות בבחירות הקרובות, ולאחל הצלחה לכולן.

אדוני היושב-ראש, כבוד נשיא המדינה, כנסת נכבדה, בניגוד לדברים שאמר כאן ראש הממשלה - ואני אתייחס אליהם בהמשך - אני מבקש להציב מעל במה זו את השאלה שכל אחת ואחד מאזרחי ישראל צריך לשאול בבואו להכריע - האם בארבע השנים האחרונות השתפרו חיינו? האם השתפר ביטחוננו וקטנו האיומים על גבולותינו ועל קיומנו? האם חיזקנו את היחסים והברית האסטרטגית שלנו עם ארצות הברית? האם השתפרה התדמית של ישראל ברחבי העולם? האם כושר ההרתעה שלנו מול אויבנו התחזק או נחלש? האם אנחנו מדינה טובה יותר, צודקת יותר, רגישה יותר איש כלפי רעהו, מאוחדת יותר, חזקה יותר? האם התחזקה הציונות, או שמא, חלילה, מתגבשת לה האופציה של המדינה הדו- לאומית, אדוני ראש הממשלה - וקריסת החלום הציוני? האם, כאזרחי המדינה, אנחנו חשים שהשתפר מצבנו? האם הפערים החברתיים גדלו?

התשובה לכך ברורה לכולנו, ואין סיסמת בחירות שתוכל להסתיר את האמת. אין ספין תקשורתי שיכסה על המחדלים והניהול הכושל שהממשלה הזו הובילה, בהנהגתו של ביבי נתניהו. ישראל הולכת לקלפי. היא היום ישראל חלשה יותר חברתית, בודדה יותר, מפולגת יותר, מסוגרת יותר, רעבה יותר ומפוחדת יותר. זו לא ישראל שאני מכיר. זו לא יכולה להיות דמותה, ואסור שאלה יהיו פניה.

כנסת נכבדה, מדיניות אחראית כפי שנוהג ראש הממשלה לומר, לא יוצרת גרעון תקציבי בגובה 40 מיליארד שקלים, הגרעון הכבד ביותר שידענו בעשרות השנים האחרונות. מדיניות אחראית לא מבודדת את ישראל נוכח איום גרעיני של מדינה שקוראת להשמדתנו. במקום לחזק את הבריתות האסטרטגיות שנרקמו בין ארצות הברית ומדינות מערביות לבין מדינת ישראל, ממשלת ישראל כרסמה בהם ודרדרה אותם לכדי עימות פומבי מתוקשר וחסר תוחלת.

מדיניות אחראית לא מתעלמת מהדרישה לצדק חברתי, ולא מחלקת מתנות יד אחת, ודוחפת את ידה השנייה לכיסא האזרחים כדי לממן אותה. מדיניות אחראית אינה מפקירה את הבנות והבנים המשרתים והשמים את נפשם מנגד, ומבדילה בין דם לדם. ומעל לכל מדיניות אחראית לא משאירה לאחרים לקבוע בשבילנו את גורלנו בכל הקשור לסוגיות הגבולות הקבע של המדינה היהודית, ולשחוק את עובדת קיומה של ישראל. ישראל לנצח נצחים ביתו היחידי עלי אדמות של העם היהודי.

אדוני היושב-ראש, מכובדי הנשיא, אני בתחושה שבארבע השנים האחרונות, ראש ממשלת נתניהו דחק לקרן פינה את הנושא הפלשתיני, וקירב אותנו קירבה מאיימת למציאות של מדינה דו- לאומית. מאיימת על ישראל, מאיימת על זהותה היהודית, ומאיימת על עתידה. ועכשיו, על איזו אחריות מדבר ראש הממשלה? זה ראש הממשלה הציני ביותר בתולדות הציונות המודרנית. זהו ראש הממשלה שהאחריות ממנו והלאה.


אדוני ראש הממשלה, איפה האחריות כלפי המשרתים? ואני שואל אותך, למה התקפלת בנושא השירות לכול? הרי אתה שירתת בצה"ל. אתה מבין את הערך של השירות בסולם הערכים של אזרחי ישראל. אתה יודע שזה חלק מהדנ"א שלנו. יש לזה חשיבות עליונה ביכולת שלנו לקרוא לצעירות ולצעירים לשרת. מדוע ויתרת בזה? יכולת לעשות פה שינוי משמעותי תוך השגת פשרה אמתית לעתידם של הצעירים בישראל. ואיפה האחריות כלפי המשפחה הישראלית העובדת, זו שמשלמת מסים, שמשרתת במילואים? ואדוני ראש הממשלה, למה לא טיפלת ביוקר המחיה ובדיור בר-השגה ובדיור לצעירים ובדיור הציבורי? מדוע במשך ארבע שנים לא טיפלת בנושאים האלה? זה לא חודש, זה לא חודשיים, זה לא שנה וזה ולא שנתיים. זה ארבע שנים. מדוע לא טיפלת בזה?

ועכשיו, אדוני ראש הממשלה, איפה באמת האחריות שלך לגורלה של ישראל מול בת הבריתה הגדולה והכמעט יחידה – ארצות הברית? למה אתה מתערב ברגל גסה בבחירות הדמוקרטיות בארצות הברית? מדוע? איזה צורך היה לעשות את זה? ואחר כך לשלוח את שר הביטחון לתקן, או לא לשלוח את שר הביטחון לתקן, ואחר כך לריב על זה? איזה צורך היה בזה?

עכשיו ראש הממשלה מנסה לשכנע אותנו, שהחליט להקדים את הבחירות בגלל אחריות לאומית לתקציב המדינה. מי יצר את הבור הזה של ה-40 מיליארד? מדוע לא התנהלתם באופן אחראי במשך ארבע השנים הללו? מדוע היה צריך להגיע לבור הזה של ה-40 מיליארד שקל?

אבל גם כאן ההחלטה נובעת מהחולשה שמאפיינת את ראש הממשלה לאורך כל שנותיו בפוליטיקה ובמיוחד בשנים ראש ממשלה, שבע שנים, וזה הפחד. אני באופן אישי ראיתי לא מעט אנשים פוחדים. ראיתי במשך חיי אנשים פוחדים. אצל חלקם הפחד הוא משתק, שהוא היה לרגע אחד קצר לפני הקימה להסתערות, וזה רגע קשה מאוד. אצל אחרים הוא היה פחד מובן מאליו. ראש הממשלה הזה מונע מפחד, חי בפחד, ומתנהל בפחד. הוא פוחד מקבלת החלטות, הוא פוחד ממה יגידו, הוא פוחד מהשותפים הקואליציוניים, והוא בעיקר פוחד מעצמו. כל כך פוחד עד כדי כך שהפסיק לתפקד.

כנסת נכבדה, אני רוצה לומר לכם שזיעה קרה אינה מתכון למנהיגות. הבחירות האלה באו מפחד, נבעו מפחד, ומשקפות פחד, אך לצד הפחד יש בהן תקווה, והתקווה זו התקווה לשינוי, זו התקווה לתיקון, זה תקווה לחידוש הביטחון והרווחה.

בארבע השנים האחרונות, הרשה לי לומר לך, ראש הממשלה, לאחר כל מניין הישגיך, אני בתחושה שהממשלה הזאת לא עשתה כלום. שום דבר בעל השפעה מהותית, אסטרטגית חיובית לטובת עיצוב פניה, דמותה ושיפור מצבה של ישראל – לא ביטחונית, לא מדינית, לא כלכלית ולא חברתית. אין לי אלא לקבוע כי האחריות שראש הממשלה כה אוהב להדגיש בתקופה האחרונה היא ממנו והלאה; סיסמה ריקה מתוכן, אחיזת עיניים והונאה ציבורית. האמת היא שראש הממשלה הפקיר כל זירה משמעותית שמשפיעה על החוסן הלאומי, החברתי והביטחוני של מדינת ישראל. שיקול הדעת התחלף בגניבת דעת, אחריות פינתה מקומה להפקרות, והפחד תפס את מקומו של הביטחון.

אדוני יושב-ראש הכנסת, כנסת נכבדה, מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, וכך עליה להישאר. אחרי ארבע שנים של שלטון ממשלת הליכוד ישראל היא פחות יהודית, היא פחות דמוקרטית משהייתה אי פעם. אומרים את זה אזרחי ישראל, אומר את זה העולם שמביט בנו, ולא מבין כיצד בעיניים פקוחות אנחנו הולכים ומובילים בשנים האחרונות, במיוחד בארבע השנים האחרונות, למציאות של מדינה דו-לאומית, מדינה שמושל בה שלטון שמונע מפחד, שנמנע מיוזמה, שמשותק על-ידי סקטורים קיצוניים ובדלניים. שלטון שמשתיק קולות - זה מה שחלק מהאנשים מנסים לעשות פה. שפוחד מעיתונות חופשית, שפוגע בכלכלה החופשית, ביזמות העסקית, במעמד הביניים, בשכבות החלשות, בצעירים, בגמלאים, במי לא? שלטון שמשרת את עצמו ולא את עמו. אם תמשול עלינו הממשלה הלא אחראית הזו ארבע שנים נוספות, תהפוך המדינה היהודית למדינה דו-לאומית, והמשמעות של להפוך את המדינה היהודית למדינה דו-לאומית זה אומר, חברים, שלא יהיה רוב יהודי במדינת ישראל. וארבע השנים הללו מקרבות אותנו כברת דרך משמעותית לנקודה הזאת. תרצו או לא תרצו – אלה עובדות חיים. ואז המדינה הזאת לא תשלוט על עם אחר, יכול להיות, אבל היא תהיה מחוברת אליו בקשר שלא ניתן יהיה להתירו. ואני שואל, אדוני ראש הממשלה, האם זו האחריות שאתה מדבר עליה? ובכלל, אני מציע לך – תפסיק להפחיד אותנו. זו מדינה שאזרחיה הם עזי נפש. תפסיק להפחיד אותנו. שנהפוך לספרד או ליוון, או שאתה תתקוף בתאריך זה או אחר, באביב, לכל המאוחר בקיץ. לכל הרוחות, בשביל מה צריך להודיע את זה על הבמה באו"ם לכל העולם, למתי אתה מתכנן את זה? תתכונן, תעשה את כל ההכנות. ואני בתחושה שאתה מוביל אותנו להיות כמו דרום אפריקה של המאה הקודמת, וזה, בעיניי, חוסר אחריות ממדרגה ראשונה.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בכיסא בו יושב-ראש הממשלה ישבו בעבר המנהיגים האמיצים ביותר של מדינת ישראל. ישב שם דוד בון-גוריון, מנחם בגין, שמעון פרס, יצחק רבין, אריאל שרון - מנהיגים שהיה בהם החזון, האחריות והתעוזה, לבנות את ישראל. שלא פחדו, שהיה להם את האומץ לקבל החלטות. מנהיגים, שטובת העם וטובת המדינה הובילה אותם, והיה בהם את האומץ לקבל החלטות.

בנימין נתניהו אינו חלק מהמנהיגות הציונית הנועזת. על-אף שמספר ימי שלטונו רבים יותר, מעשיו מעטים יותר וכל כך שוליים. השפעתו החיובית כל כך לא משמעותית, משקלו הסגולי בדברי הימים של ישראל הוא חסר משמעות. ואני רוצה לסכם את הפרק הזה ולומר, ימי שלטונו של נתניהו הם ימים של אובדן הביטחון ואובדן התקווה, תוצאה ישירה של שלטון חסר ביטחון, של ראש ממשלה המונע מפחד, ושל ממשלה משותקת מגודל המעמד ומההתרחשויות.

שבע שנים, שבע שנים, לא אף יום אחד פחות, שבע שנים ישב נתניהו במשרד ראש הממשלה. ואני שואל: איזה הישגים יש לו להציג? איזה הישגים יש לו להציג? האם התשתיות של התחבורה נעשו בשלוש-ארבע השנים האחרונות? – עם כל הכבוד לישראל כץ, ואני מעריך מאוד את עבודתו כשר התחבורה. באמת, איזו אחיזת עיניים זאת? את כל הכבישים האלה סוללים בשלוש שנים? מישהו תכנן אותם? הוציא את המכרזים? הכין? יצא לדרך? עשה תוכנית רב שנתית?

האם בשבע שנים הללו – שבע שנים – האם בשבע השנים הללו שינה בנימין נתניהו את פני ההיסטוריה הציונית? כיצד היטיב עם אזרחי ישראל כך שהם יכולים לצאת מחר בבוקר, ולומר: היטבת אתנו, וזה בזכותך, זה בזכותך, אדוני ראש הממשלה. וכיצד היטיבה מדינת ישראל? האם כאן, בארץ, ובעולם יודעים לומר כיצד היטיב נתניהו עם מדינת ישראל? ואני בסוף שואל, אדוני ראש הממשלה, מה באמת עשית שם שבע שנים? שבע שנים. איזה חותם השארת אחריך?

מדינת ישראל אינה יכולה להמשיך ולפחד. הרי זה הפך להיות לסדר-היום של מדינת ישראל בשנה האחרונה – כל סוגיית אירן וההפחדה של אזרחי ישראל הפכו להיות חלק ממציאות יומנו, חלק מהמסרים שיצאו מהלשכות הבכירות ביותר של הממשלה הזאת. ולישראל ולאזרחי ישראל מגיעה מנהיגות שלא מפחידה אותם, שלא גוזלת ומחלישה את המדינה והחברה. מגיעה לאזרחי ישראל מנהיגות ששמה את הביטחון בראש סדר העדיפויות, שמשדרת ביטחון ומקדמת ביטחון.

ישראל חייבת להיות ישראל בטוחה שמעניקה ביטחון לאזרחיה. ישראל בטוחה, שלא מאיימת – תפסיקו לאיים כל שני וחמישי – שלא מאיימת כל שני וחמישי. לא מאיימת, אלא מרתיעה. מרתיעה, והיא לא מרתיעה היום. ישראל בטוחה, שמעניקה לילדי הדרום שקט מאזעקות, חופש ממקלטים וביטחון מטילים. ישראל בטוחה, שעושה ולא רק ממתינה לתגובה הבאה, לטיל הבא. ישראל בטוחה, שלא חוששת מאויבים, שלא רבה עם ידידים, רק בשל אינטרסים זרים ואישיים של העומד בראשה.

ישראל בטוחה, שקובעת את גבולות הקבע שלה לעולמי עולמים ולא נותנת למישהו אחר לקבוע לה את גבולות הקבע, שגבולות הקבע שלה נקבעים על-ידי האינטרסים הלאומיים והביטחוניים של מדינת ישראל. ישראל בטוחה, שדואגת למשרתים, לחלשים, לעובדים. שלא נרתעת, לא חוששת, לא מגמגמת ולא מסכסכת.

ישראל בטוחה, שדואגת לאדם העובד והמפרנס. ישראל בטוחה, שמעניקה לאזרחיה שירותים ממלכתיים ראויים בחינוך, בבריאות, בביטחון אישי, וביתר השירותים החברתיים. ישראל בטוחה, שמחייבת את כולם לשרת ולקחת חלק בשוק התעסוקה בישראל. וזה לא המצב היום, אחרי ארבע שנים, אחרי שבע שנים, המצב הזה רק הולך ומחמיר. פחות ופחות מצטרפים מאותם סקטורים למעגל העבודה, ואתם יודעים את הנתונים האלה טוב ממני.

ישראל בטוחה, עם שיטת ממשל שמחזקת את המשילות על פני הסחטנות. ישראל בטוחה, שמעניקה לילדיה חינוך ערכי, ציוני, יהודי, משולב בלימודי ליבה הכרחיים, אדוני שר החינוך.

ישראל שבטוחה בעצמה ושאינה נכנעת לסקטורים בדלניים שמבקשים מכספה, אך מדירים את עצמם מהווייתה. זו ישראל הבטוחה שהייתה פה פעם, זו שצריכה להיות פה שוב מיד אחרי הבחירות. וזה הזמן להאמין שאפשר להחזיר את הביטחון לישראל, ואת ישראל לדרך הנכונה.

ואני לא אשאר חייב לחלק מהדברים שאמר ראש הממשלה, ולחלק מהדברים שנשמעו כאן מבין השורות. אני הצטרפתי לממשלה הזאת מתוך תקווה לשנות ארבעה דברים חשובים מאוד, שאיש לא מערער עליהם במדינת ישראל: לשוויון בנטל, לקידום התהליך עם הפלשתינים, לתקציב חברתי ל-2013, ולשינוי שיטת הממשל.

לא ביקשתי תיקים מראש הממשלה. ועל זה חתמנו הסכם קואליציוני. והמבחן היה המבחן הראשון: אם ב-1 באוגוסט יהיה חוק שמחליף את חוק טל, והשוויון בנטל במדינת ישראל עולה.

ואני אמרתי קבל עם ועדה, אין לי כוונה להביא לדין את החרדים לבתי-הכלא. חלילה, זאת לא הייתה הכוונה. לא הייתה לנו כוונה לחייב את כולם להתגייס בגיל 18. היינו מוכנים והצענו הצעה מאוד-מאוד הגיונית, רציונלית – גיל 18 עד 22–23. היינו מוכנים להתפשר. אבל ברגע שאומרים שהגיוס יהיה בגיל 26, נשואים עם ילדים, הרי כולם מבינים שבגיל הזה אי-אפשר באמת לשרת, לא בשירות הצבאי ולא בשירות האזרחי.

התחמשותה של אירן היא אכן משימה לאומית לעולם המערבי, אין שאלה. וחייבים להתמודד מולה, וחייבים להכין את כל האופציות, והאופציה הצבאית היא האופציה האחרונה. אבל לא צריך כל שני וחמישי לאיים, מעל כל במה, שישראל הולכת לתקוף, ולהוציא הון תועפות, הון תועפות, בשביל להכין את המנטרה הזאת שכאילו אתה הולך מחר לתקוף. תכין, אין שום בעיה עם זה.

תכין את היכולת, תכין את היכולות, אבל ההפחדה הזאת כל שני וחמישי מיותרת, פגעה באמינותה של מדינת ישראל, פגעה בכושר ההרתעה שלה ואדוני ראש הממשלה, טעית בזה טעות גדולה.

עכשיו תרשה לי לומר לך עוד דבר: המסתננים הם לא הבעיה להפיכתה של מדינת ישראל למדינה דו-לאומית. יש בעיה. אתה צודק בעובדה שיש בעיה ואת הבעיה הזאת חייבים לתקן והצעדים שננקטים הם תחילת הדרך. אבל האם המסתננים האלה יהפכו את ישראל למדינה דו-לאומית? לא. האיום של מדינה דו-לאומית הוא משכנינו הפלשתינים והערבים ואנחנו את זה חייבים למנוע על-ידי קבלת החלטה אמיצה. ואם חלילה וחס אתה תיבחר פעם נוספת, ככל הנראה הדור הבא – איך אומרים הצעירים? יאכל אותה. הדור הבא יעמוד בפני מציאות שלא יהיה אפשר לשנות אותה.

ועוד דבר ששכחת להזכיר, אדוני ראש הממשלה, אתה קיבלת מצב ביטחוני יוצא מן הכלל. ואני אומר לך כאחד שנלחם בארבעים השנים האחרונות ונלחמנו בהרבה מאוד חזיתות, גם מול הטרור הפלשתיני וגם מול טרור המתאבדים והייתה המלחמה בלבנון והייתה הפעולה בעזה והייתה "חומת מגן" שלא הייתה מוצדקת ממנה, לא הייתה מוצדקת ממנה – אתה קיבלת מצב ביטחוני שקט יחסית למציאות שהייתה בעשר השנים האחרונות. זה לא נעשה בתקופתך. תודה. קיבלת מצב ביטחוני שקט ועשית כמה מהלכים אחרים שלא שימרו את ההרתעה שהושגה בתקופה שלפני ממשלתך.

ואם אתה מציג פה נתונים, ככה תוך כדי הנאום שלך, מתוך 1,000 מיטות שהבטחת בבתי חולים, ואתה מבטיח את זה כבר שלוש-ארבע שנים, נוספו בסך-הכל 130. ואם מציגים כאן נתונים חשוב להציג את כל הנתונים ובאופן המדויק והאמין ביותר.

ולסיום, אני רוצה לומר לכם שאני יודע שאפשר להחזיר את ישראל לדרך הנכונה. אני מתכוון לעשות הכל על-מנת להחזירה לדרך הזאת. אני לא מתכוון לאפשר להפקרות הזו להימשך ויחד עם חברי אנו מתכוונים להחזיר למדינה הזו את התקווה, אדוני יושב-ראש הכנסת, אדוני הנשיא. תודה רבה לכם.