לכאורה הכול פשוט. הציבור בוחר "אלקטורים", כשלכל מדינה מוקצה מספר אלקטורים בהתאם למספר התושבים המתגוררים בה. יש בסך-הכול 538 אלקטורים, ולכן על-מנת להיבחר, על המועמד לזכות ב-270 אלקטורים לפחות. עד כאן לא חידשתי כלום. השאלה היא מה קורה כאשר האלקטורים מתחלקים בדיוק חצי-חצי בין שני המועמדים, 269 לאחד ו-269 לשני, או כאשר יש יותר משני מועמדים ואף אחד מהם לא זוכה ב-270 אלקטורים.
את האפשרות השנייה אשאיר למאמר בעתיד, אם וכאשר מצב כזה יתעורר. כאן אדון באפשרות הראשונה.
תיקו! אז מה עכשיו? מצב של תיקו במועצת האלקטורים יכול להיווצר בשני מקרים: האחד הוא פשוט תוצאה ישירה של הבחירות. לא קשה לבנות מצב כזה מתוך חלוקת האלקטורים בין המדינות השונות. המקרה השני יכול לקרות כאשר אחד או כמה מבין האלקטורים מצביעים בניגוד להתחייבות שלהם. אין שום דרך לחייב אלקטור לעמוד בהתחייבותו, וכבר היו דברים מעולם. ב-2008 אחת מהאלקטורים של מחוז וושינגטון (DC) שנבחרה כדמוקרטית הצביעה עבור ג'ון מקיין. זה היה צעד מחאה על כך שלמחוז אין ייצוג בקונגרס (רק מדינות מיוצגות בקונגרס). זה לא שינה את התוצאות (אני לא בטוח שהיא הייתה נוקטת בצעד הזה אם זה היה מביא לבחירתו של מקיין). חוץ מלצעוק חי וקיים, אף אחד, כולל המדינה ששלחה אותו, לא יכול לעשות שום דבר לאלקטור ש"בגד".
ובכן, קמים לבוקר של ה-7 בנובמבר והתוצאה היא 269-269. ספירות חוזרות, ערעורים בבית המשפט, מחאות - שום דבר לא עוזר. התוצאה נשארת בעינה. מה עכשיו? ההכרעה עוברת לקונגרס.
וכאן מתחיל הסיפור המוזר. לכאורה אין בעיה - המפלגה שיש לה רוב בקונגרס זוכה. הצחקתם אותי. למה לעשות פשוט אם אפשר לעשות מסובך? אם זה היה פשוט, לא היה לי על מה לכתוב.
לכל מדינה קול אחד למי שלא ידע זאת עד היום, הקונגרס מורכב משני בתים. בית הנבחרים והסנאט. כאשר מועצת האלקטורים תקועה במצב של תיקו, וההחלטה עוברת לקונגרס, יש "חלוקת עבודה". ה"אבות המייסדים" קבעו שאת הנשיא יבחר בית-הנבחרים ושאת סגן-הנשיא יבחר הסנאט. שוב, מה הבעיה? המפלגה שיש לה רוב בבית-הנבחרים תקבע מי יהיה הנשיא. הה, הה. אתם לא חיים באמריקה. יש מדינות קטנות ויש מדינות גדולות. עיקרון בסיסי של המשטר בארה"ב הוא למנוע מצב בו המדינות הגדולות תכתבנה לקטנות. לכן בהצבעה לבחירת נשיא בבית-הנבחרים לכל מדינה יש קול אחד. לקליפורניה עם כ-30 מיליון תושבים, יש אותו קול כמו לוורמונט עם פחות ממיליון תושבים. ברוב מוחלט של המדינות (33 מתוך 50) יש רוב רפובליקני. זה לא ישתנה גם אם הרפובליקנים יאבדו את הרוב שיש להם בבית הנבחרים. לכן מה שלא תהיינה תוצאות הבחירות לבית הנבחרים בנובמבר, במצב של תיקו במועצת האלקטורים, רומני ייבחר לנשיא וכל המחאות של הדמוקרטים לא תעזורנה להם.
כדי להכניס קצת עניין לתהליך, ההכרעה בסנאט לבחירת סגן-הנשיא היא על-פי רוב פשוט, כשלכל סנאטור יש קול אחד. כרגע יש לדמוקרטים רוב קטן. למרות ש-22 סנאטורים דמוקרטים עומדים לבחירה חוזרת, זה בכלל לא בטוח שבסנאט שייבחר בנובמבר יהיה רוב רפובליקני. המאבקים במרבית המדינות הם צמודים, ובהחלט ייתכן שהרוב הדמוקרטי יישמר או שייווצר מצב של שוויון 50-50 בסנאט. עם רוב דמוקרטי,
ג'ו ביידן ייבחר. במצב של תיקו בהצבעה בסנאט, לסגן-הנשיא המכהן יש מעמד של "שובר שוויון", שוב ג'ו ביידן ייבחר.
מסקנה - עד כמה שזה נשמע אבסורדי, כדאי להתחיל לחשוב על מצב בו
מיט רומני הוא נשיא ארה"ב וג'ו ביידן הוא סגנו. זאת אפשרות שאי-אפשר לפסול אותה. אם יש ממש במשאלים של הימים האחרונים לא אופתע אם זה באמת יקרה. אם זה יקרה, מובטחות לנו ארבע שנים מעניינות.
את הסקרנים מבין הקוראים, אני מפנה לחוקת ארה"ב - התיקון ה-12 שהתקבל בשנת 1804.
