להצלחת הנשים בבחירות לכנסת

עם כל ביקורתי - ביקורת קשה - על מעמד האישה בחברה המקראית, אני מוצא לנכון להעלות מנבכי העבר ההיסטורי שלנו דמות אחת, שמקומה די הוצנע אך היא זוכה לתפקיד מנהיגותי מכובד ומוערך. ההערכה, שלצערי, לא נצרבה בתודעה ההיסטורית שלנו. ורבים גם מבקשים להעלים אותה מאיתנו.

מרים הנביאה - אחת משלוש הנביאות, שהיו לעם ישראל - מופיעה בתורה, אומנם, אך ורק בארבעה סיפורים קצרים עד למאוד. אך הקיפוח בעריכה הספרותית אינו מוחק את היותה חלק מטריומווראט של המערכת השלטונית בדורה.

אני מלא הערכה לנביא מיכה המורשתי, שבדרך ייחודית הוא מציג את מרים. מיכה המורשתי בן דורו של הנביא ישעיהו רואה במרים מנהיגה בדור של עם העבדים שיצא ממצרים. מאות שנים לאחר מותה, אנו עדים למעמד חשוב, בו הנביא מיכה, המנבא בממלכת יהודה בימי יותם, אחז ויחזקיה מלכי יהודה, מזכיר לעם את מנהיגותם של משה, אהרון ומרים כצוות של מנהיגים. מרים נתפסת בעיני מיכה המורשתי כאישה, שמעמדה המנהיגותי זהה למעמד של משה ואהרון. על כך אפשר ללמוד מפרק ו' פסוק ד' - "כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדתיך, ואשלח לפניך את משה, אהרון ומרים".

בעיני הסמכות האלוקית משה, אהרון ומרים הם שלישיה - גוף אחד - שנשלח לייעוד ההיסטורי לפדות עם עבדים מכלא העבדות ולהעלותו על הדרך הקשה לקראת חיי חרות.

חבל מאוד שהיום המפלגות החרדיות אינן רואות את הנשים כראויות למעמד מנהיגותי, כפי שתופס זאת הנביא מיכה המורשתי הרואה את משה, אהרון ומרים כצוות מנהיגותי מאוחד. ההערכה שיש למיכה כלפי משה ואהרון כמנהיגים זהה להערכה ששמורה לו כלפי מרים.

שירתה לא הייתה "קול באישה ערווה"

סופר דברי הימים א' בפרק ה' בציינו רשימות בני משפחה אינו נוהג לציין את שמות הבנות הוא מזכיר רק את הבנים. אבל בפסוק כ"ט באותו הפרק מזכיר הכותב את מרים ברשימת ילדי עמרם. גם החריגה הזו מלמדת, שלמרות הגימוד של מרים בסיפור עצמו, היו אנשי רוח וסופרים שדאגו להזכיר את שמה ואף לתת לה את המקום הראוי לה. הם לא התייחסו לדבריה ולשירתה כאל "קול אישה בערווה". לדברים שהיא אמרה ושרה האזינו בקשב רב גברים ונשים. לא היו מחיצות בין הגברים והנשים והם קיבלו את מנהיגותה באופן טבעי, כפי שקיבלו בתקופת השופטים את מנהיגותה של דבורה. במיוחד ברק בן אבינועם, שלא היה מוכן לזוז בלעדי הנוכחות של דבורה בצמרת הפיקוד הצבאי.

לעומת הצמצום, שנקט סיפור העלילה בספר "שמות" ובספר "במדבר" כלפי מרים, התלמוד פרס לנו יריעות חיים רחבות ומקיפות יותר. הגם שאינני שלם עם חלקם של המובאות התלמודיות, אביא רק דוגמה אחת. על-פי התלמוד מרים ניבאה להוריה את לידת משה ושהוא עתיד להיות מנהיג וגואל ישראל. מכאן על-פי התלמוד גילוי האחריות שיש לה כלפי משה, שהוא בסכנת מוות ביאור. היה לה חשוב שתמומש נבואתה לא רק על לידת משה, אלא מימוש הנבואה על משה המנהיג והגואל.

לא רק אחות של

עם כל חילוקי הדעות, שיש לי עם הערכות וקביעות של התלמוד, אני רואה בסיפור התלמודי על מרים ביטוי של אחריות מצד ילדה-נערה כלפי המשפחה והחברה, בה היא חיה ופועלת. אני רואה כאן נכונות להקריב הכל מצד נערה רגישה ואמיצה. הנתינה לחברה היא עבורה דרך חיים. תכונות שיעמדו לה גם בבגרותה. היא מנהיגה בזכות עצמה. היא אינה רק אחות משה ואהרון. היא מנהיגה כמו משה ואהרון.

את היותה מנהיגה ודעתנית בזכות עצמה ולא רק אחות של, אנו רואים בספר "במדבר" פרק י"ב פסוק א' - "וַתְּדַבֵּר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח...". אהרון ומרים באו יחד, אבל וַתְּדַבֵּר מרים. מרים היא המדברת. לכן גם מאוד כאב לי שהיא נענשה על דבריה אלו במחלת הצרעת ובבידוד קשה ומשפיל באוהל מחוץ למחנה. משה מלכתחילה היה צריך להתנגד לעונש לגבי מי שהצילה את חייו.

מרים היא הגיבורה שלי בסדר פסח, ולמרבה הצער, גיבורה טראגית, שהחיים לא האירו לה פנים, כי נתנה ביטוי לדעותיה גם במקומות שזה לא היה מקובל.

אני מאחל היום לנשים בכל המסגרות הפוליטיות בהצלחה, רק שלא תשלמנה את המחיר ששילמה מרים הנביאה.