בכל מדינה וגם בישראל מערכת הבחירות היא מאבק דמוני על השלטון, ולפיכך גדוש יצרים וחושף את התכונות המכוערות במיוחד בכל חברה. הפעם, מה שבולט אצלנו הוא אובדן כל שביב "אידיאולוגיה", אהבת הארץ, דאגה לעתיד המדינה ואזרחיה - ובמקומם, אך ורק תחרות אישית חסרת מעצורים עד אובדן הבושה, על משרות, משכורות והכבוד הבא.
מול עדר הזאבים הרעבים המתנפל כאן על כל כיסא ומשרה, אפילו ביבי, שאחראי לחלק לא מבוטל של האווירה וההתנהגות הפוליטית במהלך ארבע השנים, כולל מערכת הבחירות הזו - נראה לרגע ממלכתי. מופתע לגלות את בני דמותו גונבים לו את ההצגה המכוערת, רעבים לא פחות ממנו לכיסא המיוחל, נועצים שיניים וציפורניים כדי לאחוז במושב, כלומר, במנעמי השלטון של הארץ המובטחת.
המתפטרים והנוהרים החדשים במערכת בחירות זו יש כמה מתפטרים. זאת במדינה שבה התפטרות כמעט שלא קיימת, בעיקר לא על-רקע מחדלים בביצוע. שר התקשורת
משה כחלון ממפלגת הליכוד התפטר לאחרונה אחרי קדנציה מצליחה, ו
אהוד ברק התפטר מרצונו החופשי אחרי קריירה ארוכה של עליות ומורדות. כנהוג במקומותינו, קשה להאמין לשניהם שלא ינסו לחזור בעתיד, כי כך זה אצלנו: לא עוזבים מקום בכנסת או בממשלה כדי לפרוש...
במקביל יש בבחירות האלה נהירה מבחוץ, של אנשים, ללא עבר פוליטי, שהחליטו לנסות את הקריירה הזו. יש ריבוי מפלגות וריבוי מועמדים חדשים. מאות אנשים מתרוצצים כאן סביב 120 מקומות.
משכורות שמנות וחיים יפים ההתרוצצות המכוערת במיוחד היא זו של חברי מפלגת קדימה שהבינו במאוחר שאין מפלגה כזו והתחילו להתרוצץ כדי "לחזור הביתה". במקרים כמו אצל
נחמן שי,
דליה איציק,
צחי הנגבי ואחרים, המחזה דוחה במיוחד, והחיפוש אחר ג'וב ומשכורת מסביר עד כמה האידיאולוגיה ואהבת הארץ היא אגדה. מעל לכל ספק ובמקביל לתאוות שלטון או אהבת עם ישראל, יש כאן שאיפה לג'וב מובטח, ג'וב ששכרו הטוב בצידו, כולל הטבות ופנסיות ברמה שאין כמותה.
הפריימריז המביכים בליכוד היה מביך במיוחד לראות את ערב הסיום של הפריימריז לליכוד. התברר שמלבד קינג ביבי יש כבר לא מעט מלכים חדשים בליכוד. ביבי בנאומו לאחר חצות נאלץ להפסיק לא פעם בגלל זעקות ההמון: "גדעון, גדעון", או "דני, דני", או עוד שמות של אלילים חדשים בליכוד. ביבי, שבעבר בסיטואציות דומות לא הפסיק לשמוע את קריאות "ביבי, ביבי", היה נבוך לרגע שלא לשמוע את שמו, אך חייך כאילו בשביעות רצון.
אלה שנבחרו ליושבי כיסאות מובטחים, כגון שר התחבורה הכושל ישראל כ"ץ, נבחרו ללא קשר להישגים בתפקיד אלא רק על-פי קשרים, קומבינות וכל שאר ענייני הקבלנות בליכוד. הנבחרת היא לא משהו, בלשון המעטה.
ציפי לבני במהלך טיפשי ציפי לבני שפעם הייתה שרת חוץ חכמה ונמרצת, ואחר כך ראש מפלגה שבילתה ארבע שנים בלא לעשות כלום - עשתה עכשיו "מהלך" לא מחוכם עם הרשימה החדשה שלה ושובל של מועמדים בינוניים להחריד. לא פלא שהתלבטה זמן רב. פלא חסר תוחלת שהחליטה לעמוד בראש מפלגה חדשה המקוששת בקושי את חבריה.
אפילוג אני שואלת את עצמי איך הממשלה הבאה, כל ממשלה אחרי שתקום, איך תשרוד במדינה שאף אחד לא מסתדר עם אף אחד, הפוליטיקה מתנהלת כמו שכונת בריונים, המועמדים במפלגות הוותיקות והחדשות נפוחים מעצמם ושונאים-מזלזלים-לא מכבדים את בני מינם? הדבר האחרון שיעניין את הנבחרים החדשים יהיה מדינת ישראל ואזרחיה. הדבר היחידי יהיה אך ורק: הישרדותם הפוליטית לכמה זמן שאפשר. תחזית עגומה למדינה ולנו.
