מלחמת מוח ברוח

מבצע 'עמוד ענן' בעזה הסתיים זה מכבר. וכמו כל יושב-סלון גם לי יש כמה הערות אשר כיום מכובד יותר לכנותן 'תובנות'.

רוח לאומית ותקשורת

כל משך הלוחמה סברתי כי צודקת ממשלת ישראל שאינה נחפזת להריץ את סוסי המלחמה לפשיטה קרקעית. העם היושב בציון היה נכנס לאווירת דיכאון לנוכח לוויות אשר בדרך הטבע היו מתלוות ל'כניסה קרקעית'. אכן קויתי שהמבצע יסתיים במכות-מצרים מוחצות יותר, עד שתישמע קריאת פרעה מבין ההריסות "ויסר מעלי את המוות הזה" (שמות י,יז). גם אם בטוח אני שנצחנו בשדה המערכה, חסרה לי מאד כניעת האויב, ולו בשפה עמומה. אכן, מודה אני שקשה מאד לחלץ מהאויב החמאסי ציוץ של מיצמוץ, שהרי הם רבי-אמן בכזבי תעמולה ובשכנוע עצמי שקרי.

הערכתי, ורבים כמותי, כי הרוח הלאומית איננה כה איתנה, והחוסן הפטריוטי לא מי יודע מה. הגעתי למסקנה זו מן הרגע שבו צצו פרשנים והגיגני תקשורת אשר הטילו ספק ביכולותינו, ומתחו בקורת הרומזת 'לשיקולי בחירות'. ובכלל, המנהג הנפסד של כלי התקשורתי האלקטרונית (רדיו וטלוויזיה) למלא את כל שעות היום והלילה ברבי-שיח וב'שולחנות עגולים', הוא מירשם בדוק להורדת המוראל ולהטלת ארס הספק בצדקת דרכנו. האתיקה העיתונאית מחייבת להציג איזון פרשני אך לא מחייבת לערוך 'שולחן עגול' בעת מלחמה. וכידוע, למרבית כלי התקשורת העדפות שמאליות והם לא יוכלו בשום אופן לוותר עליהן.

כולנו התבסמנו לאור המוסכמה - שכנראה נכונה - כי ההסברה הישראלית שיועדה לתקשורת בחו"ל, ולאזני מנהיגי מדינות זרות, הייתה הפעם יעילה ומושקעת. הודעות רשמיות ותיעוד מצולם זרם לאפיקים אלו, ובצידם 'לוחמת הסברה' באינטרנט וברשתות חברתיות בעולם. המשבחים ציינו שפריסת מערך ההסברה כיסה גם ארצות מוסלמיות ומדינות אויב. וכאן הבן שואל; מדוע מערך ההסברה לא הפגיז כלפי פנים, כולל 'השתלטות' על התקשורת הישראלית העוינת והפצצתה ב'צידקת הדרך'. אני לא פוסל גם 'תקנות חירום' לצרכים אלו. בעיניי 'הגנת העורף' אינה רק הנחיות 'צבע אדום' אלא גם הרמת הרוח וגיוס צו 8 לתקשורת פטריוטית.

רוח אויב ותעמולה

אם הצבעתי על נמיכות מסוימת ברוחנו הלאומית, אי-אפשר להתעלם מן הרוח הקרבית המפעמת אצל האויב העזתי, ונכונותו לסבול בגין אמונתו הדתית והלאומית, החייתית והמפלצתית ככל שתהיה. הם ניזונים מרוח שטן זו החיה בקרבם, והיא-היא סוד כוחם ויכולתם לסבול עד-מות ולצעוק 'נצחנו'. רוח זו מקנה להם כושר ספיגה ענקי, ובפרט כאשר היא משוחה ומרוחה בתעמולת כזב ובתעשיית שקרים תקשורתיים. כזבים אלו תורמים בראש וראשונה לטיפוח ולליבוי הרוח הלאומית שלהם עצמם, בצד שכנוע ידידיהם בעולם הרווי בשנאת ישראל.

אילו הייתה מפעמת בנו רוח כמו אצל אויבינו מזמן היינו מכריעים את המערכה...

ולנו יש מוח

כנגד רוח האויב הצבנו את ה'מוח' היהודי, ה'גניוס'יאלי. המוח - הוא שעמד לנו, בעזרת ה', בעמוד ענן ובעמוד אש. לחמת ה'מוח' ב'רוח'.

'בעמוד ענן' כיצד? המוח היהודי פרס עלינו כיפת ברזל ומסך ענן, וסוכך על ערינו וישובינו. כלי משחית הגנתי זה, המיירט טילים במעופם בדייקנות מפתיעה, עורר השתוממות כלל עולמית, והצדעה רבתי לראש היהודי שהפליא לעשות. אני לא מעיז לחשוב מה היה קורה אלמלא כיפת שמיימית זו. וכבר הערנו על הרוח הלאומית שאיננה בשיאה גאוותה. חלילה-חלילה אילו רק 10 אחוז מהרקטות המיורטות היו פוגעות באיזורי מגורים... השם ישמור! ו"אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר" (תהלים קכז,א).

'בעמוד אש' כיצד? המוח היהודי הפתיע בגיזרה נוספת, ותיקה יותר; במודיעין ממוקד, וביכולת להמטיר אש מדויקת על ראשי הצפע ועל מאורותיו. אני משער כי יכולת אגדית זו היא פרי שילוב בין מוח אנושי ו'מוח' מתוכנת. גם בתחום המזל"טים ישראל היא חלוצה ומנתבת דרך בנתיבי המלחמה הזעירה נגד הטירור העולמי. אינני מעיז לחשוב מה היה מתרחש אלמלא יכולות אלו; אילו היינו נאלצים לפגוע בכל סביבת הנחשים ולסחוף עמם את שכניהם הצוהלים. זה צודק אך אין זה חכם.

יעקב התכונן מול עשו בכמה דפ"אות (=דרכי פעולה אפשריות). רש"י, שצוטט בראש המדור, גורס "לדורון, לתפילה ולמלחמה". הפסוקים שצוטטו תואמים יותר את הסדר שנקט הרמב"ן: "לתפלה, לדורון ולמלחמה". יש מקום לדון האם הישועה מתחילה מלעילא (תפילה קודמת לדורון) או מלתתא, מהיחלצות בשר-ודם (דורון קודם לתפילה). שתי הדעות מסכימות כי ה'מלחמה' היא האופציה האחרונה...