מעמד הביניים ניצח את השכבות החלשות

התגובות במרבית המפלגות היו צפויות. התלהבות אין קץ ביש עתיד, זעם בעבודה (שם כבר מתכננים בהתאם למסורת המפלגתית רבת השנים לערוף את ראשה של שלי יחימוביץ'), אכזבה בשס, התמרמרות בתנועה ושמחה במרצ.

רק בשתי המפלגות שניהלו קרב עקוב מדם במערכת הבחירות, התקבלו תוצאות הבחירות בצורה מוזרה. בליכוד ובבית היהודי.

בגני התערוכה קיבלו את פניו של יו"ר מטה הבחירות של המפלגה גדעון סער, בתופים ובצהלות ניצחון. אגב, הלהקה הורכבה מצעירים חמודים חובשי כיפות סרוגות. המראה היה סוריאליסטי. מפלגה שחוגגת בתופים ובריקודים אובדן של 11 מנדטים. שתי סיבות היו לחגיגה. ראשית, הליכודניקים שרגילים לראות באמצעי התקשורת גורם עוין, בשיחות ביניהם הודו הפעילים ש"הכול אבוד", וש"הרסו את המפלגה", אבל בכניסה לאולם לבשו ארשת פנים חגיגית והשמיעו מול המצלמות קריאות ניצחון.

סיבה נוספת הייתה שהמציאות המרה הייתה בכל זאת מתוקה במקצת. שעה לפני המדגם נפוצה שמועה שעל-פי המדגם של ערוץ אחד מקבלת הרשימה המשותפת 27 מנדטים בלבד. 31 מנדטים התקבלו אפוא כהישג. סינדרום העז.

במפלגה מחפשים אשמים וכמובן שולפים סכינים. לאמיתו של דבר שני ראשי המטות, גדעון סער וגלעד ארדן, הם לא הכתובת. בליכוד טוענים כי השניים הפנו תקציבים לקמפיינים במקום להשקיע בפעילות שטח ועל כן השטח לא התעורר. הוויכוח מה עדיף, פעילות שטח או קמפיינים, הוא ויכוח שלא מאפיין אך ורק את הליכוד, אבל הפעילים לא יצאו לשטח לאו-דווקא בגלל החלוקה הלא נכונה של המשאבים. נציגי המחוזות, שהם אלו שמוציאים את המצביעים מבתיהם, נדחקו ברובם לעשירייה הרביעית, למקומות שנתפסו מלכתחילה כלא ריאליים. אז מה הפלא שהם לא יצאו מגדרם בניסיון להביא מצביעים לקלפיות?

הכישלון הוא יתום,כידוע, ובכל זאת - שלושה אבות לאובדן 11 המנדטים של הליכוד וישראל ביתנו: בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן וארתור פינקלשטיין. האיחוד בין שתי המפלגות הוא שהבריח קולות לבית היהודי וליש עתיד. עשינו טעות כשהצבענו בעד איחוד הרשימות, הודו פעילים בגני התערוכה בליל הבחירות.

היום קשה להעריך מה היה אילו. אילו היו שתי המפלגות מתמודדות בנפרד. ניחוש מושכל: שלי יחימוביץ' לא הייתה מגיעה לגוש חוסם. בשום אופן לא.

בליכוד-ביתנו חגגו את האובדן של 11 המנדטים, ואילו בבית היהודי החמיצו פנים למרות שהרשימה הכפילה את כוחה.

בנט התחיל את המרוץ עם שלושה מנדטים בבית היהודי. לאיחוד הלאומי היו ארבעה מנדטים בכנסת היוצאת. לפחות מנדט וחצי נטלו עמם אלדד ובן ארי. נניח אפוא שתקומה בראשות אורי אריאל הביאה שני מנדטים וחצי. בסך הכול, חמישה וחצי מנדטים. נפתלי בנט הכפיל את כוחה של המפלגה לכל הפחות. אם זה לא הישג, אני לא יודעת הישג מהו.

אורי אורבך אמר לי לפני כחודש ש-12 מנדטים יהיו הישג נאה. זאת הייתה הערכה זהירה שהתבררה כנכונה. קשה לבנות על טרנד. הבוחר שהולך אחרי הטרנד יכול לברוח בקלות. ואכן, חלק מהמצביעים ברחו בשבוע האחרון ליאיר לפיד.

ועדיין מדובר בהישג אדיר. נכון, פחות מהציפיות שטיפחו במגזר בעקבות הסקרים, אבל המפלגה הכפילה את כוחה והיא צפויה להכניס לממשלה שלושה שרים. לניצחון הזה שני הורים: נפתלי בנט, שניהל קמפיין מוצלח ביותר, ושיטת הפריימריז שעוררה את השטח והכניסה את המפלגה למרכז הזירה הציבורית.

בבית היהודי מאשימים בבריחת המנדטים את הליכוד, שניהל קמפיין אגרסיבי נגד המפלגה כשהוא מציג את רשימת הבית היהודי כקיצונית. המון דם רע זרם במערכת הבחירות הזאת בין שתי המפלגות. בציונות הדתית מדברים על בגידת הליכוד, שתקף רבנים מהמגזר, ואילו בסביבתו של נתניהו מדברים על אכזבתו מהמצביעים הדתיים שהפנו גב אף שסייע לגרעינים התורניים וליישובי יו"ש.

ואשר לירי בתוך הנגמ"ש - הערה קטנה. הליכוד ירה לכיוון הבית היהודי. הבית היהודי, או ליתר דיוק נציגי תקומה שבתוך הרשימה, ירו לכיוונה של עוצמה לישראל. נציגי תקומה פעלו לשכנע את המצביעים שלא להצביע ל'עוצמה' מכיוון שהיא לא תעבור את אחוז החסימה.

מבחינת יחסי הכוחות בין השמאל לימין – מדובר בטענה מוטעית. ל'עוצמה' חסרו כ-10,000קולות כדי לעבור את אחוז החסימה. אחוזי ההצבעה הגבוהים יחסית ביום הבחירות העלו את אחוז החסימה בכמה אלפי קולות.

מפלגות הן לא נדבניות. כל אחת רוצה את הקולות לעצמה. כך הליכוד וכך גם הבית היהודי. אם מותר לירות בתוך הנגמ"ש, אז לכולם מותר. אם אסור, אז אסור לכולם.

גם שלי יחימוביץ' זכתה על הנייר לניצחון משמעותי. גם היא הכפילה את כוחה של מפלגתה. אבל בשונה מהבית היהודי, שם טיפחו ציפיות מוגזמות ועל כן התאכזבו שלא בצדק, בעבודה הציפיות היו מוצדקות. על יחימוביץ היה להנהיג את הגוש, והיא הגיעה לקו הגמר כשהעבודה היא מפלגה שלישית.

ליחימוביץ' לא תעמוד כאמור החסינות של ראש ממשלה שממנה ייהנה נתניהו. תוך 14 חודשים ייערכו פריימריז במפלגת העבודה. בכירים בסיעה, איך לא, כבר מבקשים להחליף את יחימוביץ. יו"ר העבודה תמיד מהלך על סכינים ויחימוביץ' אינה יוצאת מהכלל. היא כבר החלה לדמם כשהיא נדרשת לשלם את המחיר לא רק על 15 המנדטים שהביאה אלא על העובדה שיאיר לפיד עקף את מפלגת העבודה.

הקרב על הקמת גוש חוסם שיחימוביץ' מבקשת לנהל הוא קרב אבוד. היא יכולה להתנחם רק בעובדה שזהבה גלאון השיגה בבחירות את ציפי לבני. בשביל מרצ מדובר בהישג עצום. בשביל התנועה, בכישלון חרוץ. כששלושת ראשי מפלגות המחנה נפגשו לפני שלושה שבועות זהבה גלאון אפילו לא הוזמנה. ציפי לבני טיפחה תקוות שאחרי הבחירות, בתמיכתן של מרצ ושל הסיעות הערביות, היא תדיח את שלי יחימוביץ מראשות האופוזיציה ותזכה בתפקיד. היום זהבה גלאון יכולה להגיד לה, ובצדק, אם כבר אז למה לא אני.

אלי ישי הוא הראשון ברשימת המפלגה לכנסת, אבל יו"ר המפלגה טרם התמנה. את ההחלטה אמורה לקבל מועצת חכמי התורה של המפלגה בימים הקרובים.

מחד-גיסא, אריה דרעי לא סיפק את הסחורה. בליל הבחירות ציפו בשס ל-13-14מנדטים. המפלגה, אמרו במטה, תמיד מקבלת בקלפי יותר מאשר בסקרים ובמדגמים. הפעם לא עמדה לשס הסגולה. דרעי יכול כמובן לטעון, ובצדק, שהרשימות של הרב אמסלם ושל הרב אמנון יצחק גזלו משס עשרות אלפי קולות.

אבל אלה תירוצים. מי שמנהל קמפיין צריך לדעת להתנהל גם מול איומים קטנים מבית וגם מול יריבים גדולים מחוץ. ארתור פינקלשטיין העניק לשס מתנה אלקטורלית יקרת ערך כשהפך את רשימת ליכוד-ביתנו לרשימה של "רוסים ולבנים", אבל גם זה לא עזר.

ייתכן שהבעיה של שס הייתה היעדר חידוש. חזרתו של דרעי עוררה את תחושת הנוסטלגיה, אבל במערכת הבחירות הנוכחית המנצחים היו אלה ששידרו התחדשות. הקמפיין הקלאסי של המנהיג החדש-ישן ששילב דאגה לשכבות החלשות עם מסרים עדתיים לא עבד בישראל 2013.

עד לפרסום המדגמים בליל הבחירות שמרו בשס על שלום בית. בעשר בלילה נשלפו הסכינים. אלי ישי למד מאריה דרעי והפעיל אנשי "תנזים" משלו. למטה המפלגה הגיעו צעירים בחולצות עם תמונתו של ישי וקיבלו אותו בשירה ובקריאות ברכה. דרעי פתח כבר באותו לילה במאבק יוקרה. נתניהו הרים טלפון לאלי ישי, ומיד קיבל מסר שעליו להתחשב בהנהגה הקולקטיבית והתקשר גם לדרעי. יחימוביץ צלצלה אף היא לישי. במערכת הפוליטית, שבה הכול היו עסוקים קודם כול בספירת מלאי בתוך המפלגות שלהם, לא ממש נתנו את הדעת לתסבוכת בהנהגה של שס. אבל נתניהו קלט מהר מאוד את המסר. במו"מ מול שס הוא ינהג בשיטת הפרד וסדר לך את התוצאה הטובה ביותר. כמובן, בצד עומד גם אריאל אטיאס, שרכש ניסיון בניהול משא-ומתן.

כשהיא קרועה מבפנים, שס מתחילה את המרוץ מול הבית היהודי. ערב הבחירות רבה שס עם בנט על הקולות. כעת הוויכוח הוא על הבכורה. נתניהו כבר בעיצומם של המגעים עם יאיר לפיד. את מי יזמין להצטרף לאחר מכן? יחד עם לפיד יש לו 50 מנדטים. אם יזמין את בנט, שס תבוא כשידה על התחתונה. אם יזמין את שס, בנט ייחלש. בכל מקרה ישיג נתניהו יותר מ-60 מנדטים בטרם ינהל מגעים עם השותפה השלישית.

בשס וביהדות התורה בונים על היחסים העכורים בין נתניהו לבנט. לפיד מצדו מעדיף בצורה ברורה את הבית היהודי - קואליציה בלי חרדים או קואליציה עם חרדים חלשים היא מבחינתו הישג שיציג לבוחריו.

שס כבר מוכנה למתווה של בוגי יעלון בעניין הגיוס. כאן אין חילוקי דעות בין אלי ישי לאריה דרעי. ביהדות התורה מבקשים לגבש את החזית המשותפת שעליה סוכם לפני הבחירות, אבל לא ברור האם במציאות שנוצרה יהדות התורה - שדווקא התחזקה בבחירות - היא נטל או נכס בעיני שס, שחייבת להשתלב בקואליציה.