בשלהי מערכת הבחירות האחרונה, שבה התנדבתי במטה הבחירות של אחת מהמפלגות הגדולות, קיבלתי להפתעתי הודעה מפתיעה בפייסבוק: "יהונתן, אנחנו לא מכירים, אבל הרגשתי צורך להזהיר אותך. אני חבר במועצת התלמידים והנוער הארצית ולאחרונה הועברה תקנה, על-פיה לחברי מועצות תלמידים ונוער, מכל גלגל המועצות (מועצה ארצית, מחוזית, רשותית ובית-ספרית) אסור להשתתף בפעילות מפלגתית ולהביע את עמדתם הפוליטית בציבור. אני מתנגד לתקנה הזו, אבל רציתי להכין אותך מראש, שלא תופתע אם יפנו אליך גורמים רשמיים".
אני חייב להודות שנבהלתי לרגע כשקראתי את ההודעה המטרידה הזו. אני מכהן כיושב-הראש של מועצת התלמידים בבית-הספר שלי זו השנה השנייה, וחבר מועצת הנוער העירונית כבר שלוש שנים, ולרגע קל, חששתי מההשלכות של הפעילות הפוליטית שלי. כשעבר ה"שוק" הראשוני, התחלתי לעכל מהי המשמעות האמיתית של ההודעה שהיבהבה מולי על מסך המחשב.
בחוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידת הנוער ומועצת תלמידים ונוער) התשע"א-2011, מוסברת, בפירוט, החובה של רשות מקומית לקיים מועצת נוער פעילה ברשות. לחוק חמישה עקרונות, שאף אחד מהם לא מתייחס לפעילות אחר-הצהריים של חברי המועצות, ולנטיותיהם הפוליטיות, ולדברים שהם עושים בזמנם הפנוי מלבד התנדבות במועצות הנוער.
מעבר לאותו חוק שחוקק בכנסת, יש למועצת הנוער הארצית תקנון, ולו נוספה בתחילת שנת 2012 תקנה חדשה (12 במספר), האוסרת על נציגי המועצות להביע את עמדותיהם הפוליטיות.
מכיוון שמערכת הבחירות עמדה לקראת סיום, והיה לי מאוד חשוב להמשיך ולהתנדב עם המפלגה, ופתרונים לא מצאתי - הקפאתי את פעילותי במועצות עד לתום מערכת הבחירות.
זה הסיפור - וממנו עולות
מספר בעיות חמורות:
התקנה החדשה בתקנון העל של מועצות התלמידים, עברה הצבעה במסגרת כנס ארצי של המועצות, בהן היו בני נוער ממועצות מכל רחבי הארץ, לאו-דווקא במספרים מייצגים ובייצוג מלא של כל המועצות הקיימות, והיות שאני לא הייתי שם – לא יכולתי להביע את עמדתי, למרות שאני חלק מאותו גלגל מועצות.
האם לוועידה ארצית של מועצות התלמידים והנוער ישנה סמכות לאסור על בני נוער להביע את עמדותיהם הפוליטיות (גם בחשבונות פרטיים בפייסבוק) למרות שהחוק שנוסח בכנסת ישראל לא מורה על כך?
ובכלל – איך גוף, כמו מועצות התלמידים, שמבוסס כולו על דמוקרטיה גרידא, יכול לאסור על חבריו לממש את הזכות הכי דמוקרטית והכי בסיסית: החופש להביע את דעתם.
מעבר לעניין החוקי היבש, אני מוצא באיסור הזה בעיה עקרונית. אותם בני נוער שחברים בגלגל המועצות, תורמים באופן יומיומי מזמנם ומכישוריהם לקהילה שלהם, הם מארגנים אירועים, מסיבות, מעגלי דיון, הם מייצגים את בני הנוער מול הנהלות בתי הספר, מול הרשויות המקומיות, מול הכנסת והממשלה (!), והחוק הזה, בכוונה תחילה או לא, מסרס את אותם בני נוער שגם ככה פעילים, מלעסוק בפעילות רצינית וחשובה, ובעיקר בתקופה כל-כך קריטית לחיינו – מערכת הבחירות.
אני מצליח להבין את הסיבה לאותה תקנה – לבני הנוער במועצות התלמידים, חבר'ה מנהיגים ומשפיעים, יש השפעה רבה על בני הנוער שאותם הם מייצגים, והחשש – שמא אותם מנהיגי נוער ינצלו את הכוח שלהם לרעה, וישפיעו על בני נוער אחרים להזדהות עם מפלגה כזאת או אחרת - הוא ממשי.
אבל הסיבה הזאת לא מציאותית. בישראל של היום אין דבר שלא משפיע על גיבוש הזהות שלנו – מפרסומות לשמפו, דרך צפייה בחדשות או עיון בעיתון, ועד לשלטי חוצות המפרסמים מפלגה מסוימת – אף אחד מאיתנו לא חף מהשפעות חיצוניות.
תנו לנו קצת קרדיט אז ראבק, תנו קצת קרדיט למנהיגי הנוער שלא ינצלו את כוחם לרעה, ותנו קצת קרדיט לכל בני הנוער – שיודעים לחשוב בעצמם ולא לזנות אחרי מנהיגים.
בעצם, אני מעדיף שבני הנוער יגבשו את זהותם הפוליטית מתוך שיחות והיכרות עם חבריהם, ולא מתוך בהייה במהדורות החדשות ואמון מלא בהבטחות-טרום-בחירות-נבובות של מנהיגי מפלגות.
ובכלל, בואו לא ניסחף! לזה שאני תומך במפלגה מסוימת אין שום קשר לכהונתי כיו"ר מועצת התלמידים של בית הספר, וזה בכלל לא אומר שרוב תלמידי בית הספר שלי תומכים באותה המפלגה. אנחנו ילדים גדולים, תבינו שאנחנו יכולים לחשוב לבד.
מערכת הבחירות הזו הייתה על נושאים שישפיעו עלינו, בני הנוער, בעתיד הקרוב והרחוק שלנו. זה לא הוגן שנלקחה מאיתנו הזכות לנסות ולהשפיע על המערכת הפוליטית במדינה שלנו, רק בגלל שאנחנו תורמים את זמננו ומרצנו להשפעה על מערכות קצת יותר קטנות – בתי הספר והרשויות המקומיות.
אני קורא למועצת התלמידים והנוער הארצית, בראשות יובל כחלון, לשקול מחדש את התקנה האנטי-דמוקרטית הזו, שלא עומדת בקנה אחד עם הערכים הדמוקרטיים של מועצות התלמידים והנוער, ושנוגדת את חוק יסוד –
כבוד האדם וחירותו.