|   15:07:40
דלג
  |   תגובות
  |    |  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
קבוצת ירדן
כיצד להכין בבית שייקים מיין

על נשים ומגדר בעולם האיסלאם

באופן כללי , עסוק עולם האיסלאם במעמדן של נשותיו, ובעיקר במידת הפער שבין ציוויי ההלכה הנוקשים לאתגרי המודרנה. המגמה הרווחת בשנים הנוכחיות הינה "באם המציאות לא מתאימה עצמה להלכה, זו האחרונה תתאים עצמה למציאות", קרי ההלכה המוסלמית ומלומדיה בארצות האיסלאם השונות "מאסלמים" את השינויים והתמורות מבית מדרשה של המציאות. או אז הרווח כפול - השינויים מתקבלים בחברה המוסלמית, וקבלה זו זוכה לחותם כשרות על-ידי מלומדי האיסלאם
07/03/2013  |     |   מאמרים   |   העולם הערבי   |   תגובות
אישה מוסלמית. האם חלה התקדמות במעמדה? [צילום: פלאש 90]

   רשימות קודמות
  אבו-מאזן לקראת ההכרזה באו"ם: רווח והפסד
  מביאים את הסעיף
  אביב פלשתיני - האמנם?!
  בין סין ל(מדבר) סיני
  האחיות המוסלמיות

ב-6 בנובמבר 1990 הגיעו 47 נשים סעודיות לאחד הכבישים במרכז ריאד, בירת סעודיה, ובאופן הפגנתי הורו לנהגי המכוניות בהן נסעו, גברים כמובן, כמקובל בסעודיה, לצאת מכלי הרכב. מנקודה זו החלו הנשים לנהוג למשך זמן קצר, תוך שהן מתריסות בפני שלטונות המדינה על העובדה שבמדינה זו נשים אינן רשאיות לנהוג, על אחת כמה וכמה לא לבדן. "מרד נהיגה" זה הוביל לתגובה קשה מצד השלטון הסעודי. הנשים ה"סוררות" פוטרו מעבודותיהן, דרכוניהן, כמו גם דרכוני בעליהן, הוחרמו למשך שנתיים, תוך שהן זוכות להשפלה פומבית מצד המטועון, שוטרי משטרת המוסר הסעודית, אשר פרסמו את רשימת הנשים, אחת לאחת, בעיתונות הסעודית, תחת הכותרת: "להלן שמות הפרוצות המבקשות לקדם מגמות של שחיתות עלי ארץ".

בספרו על האיסלאם הוהאבי הקשוח בערב הסעודית ועל דאר אלאפתאא', מוסד הפסיקה ההלכתי המקומי, מביא מוחמד אלעטאונה מאוני' בן-גוריון את פסק ההלכה הבא, מתוארך לשנת 2010, העוסק בגברים ובנשים בשריעה, ההלכה המוסלמית. השאלה, אשר הופנתה אל הוועדה המתמדת למחקר מדעי ולחוות דעת משפטית, הינה "יש אנשים האומרים כי נשים פחותות-היגיון ופחותות מבחינת האמונה, הירושה והעדות בהשוואה לגבר. אחרים אומרים כי אללה מזכה ומעניש גברים ונשים באופן שווה. מה דעתכם בנושא זה? האם נשים הינן במעמד נמוך מאשר גברים על-פי השריעה?"
התשובה מפי חברי הוועדה נפתחת בצורך להכיר במעמדה הגבוה של האישה באיסלאם, כמו גם בצורך להגן עליה ולשמור על כבודה, תוך נתינת מובאות מן הקוראן ומן החדית' (התורה שבעל פה באיסלאם).

האישה, בדומה לגבר, מחויבת בתפילה, טהרה ועליה לרגל. בהמשך התשובה מצוין כי עם זאת, לגבר יתרון על האישה במגוון תחומים, דוגמת הירושה, תוך מתן הסבר כי על-פי השריעה אישה יורשת מחצית מגבר, שכן אין היא אמורה לדאוג לכלכלתה ולכלכלת בעלה וילדיה, שכן דאגה זו הינה מחויבות של הגבר. באשר לקביעה הדתית כי עדות גבר שווה לעדותן של שתי נשים, הרי שההסבר המופיע בפסק ההלכה הינו כי חוק זה הינו תולדה של נטייתן של הנשים לשכוח (פרטים) יותר מאשר גברים, כפועל יוצא של טבען המיוחד (של הנשים). הריונן, הולדת ילדיהן וגידולם משפיעים באופן שלילי על יכולתן לזכור דברים, ולפיכך, עדות של שתים מהן מהימנה יותר, כי האחת יכולה לזכור פרטים שנשכחו אצל רעותה. פסק ההלכה מציין עוד כי בעניינים הנחשבים "נשיים", דוגמת הנקה, עדות מספקת יכולה להינתן מפי אישה אחת.

נימה שונה משתקפת במאמרה של אלהאם אבו ע'זאלה מאוניברסיטת ביר זית בראמאללה, שראה אור ב-1 בנובמבר 1992, ביומון הפלשתיני אלקדס. כותרת המאמר של אבו ע'זאלה הייתה "אלמרא ואלוטן: -תכון – יכון" (יתורגם "בהיות האישה, תהא גם המולדת"). כותבת המאמר גורסת כי האישה הפלשתינית החלה להבין כי המולדת איננה האדמה בלבד, אלא בעיקר אלה החיים עליה. אבו ע'זאלה כותבת כי "נשותינו החלו מבינות כי צער במשפחה על הולדת בת משפיע ישירות על חיי הילדה בהיותה לנערה ואחר כך לאישה. אישה שכופים עליה לבוש ומגבלות חברתיות בענייני יציאה מן הבית, לימודים, עבודה, חוג חברתי, קריאת ספרים ובחירת בן זוג, אינה יכולה ליצור דבר, ונוצרת אומה אשר מחצית אוכלוסייתה כבולה".

הכותבת דוחה מכל וכל את ההנחה כאילו מאבק נשים כנגד דיכויין מחליש את הגבר. השאם שראבי, חוקר פלשתיני נוסף, ציין בספר ביקורתי נוקב על החברה הערבית בשנות השמונים באותו העניין ממש כי "תנאי ראשון לכינון חברה ערבית חדשה שתוכל להתמודד עם אתגרי המודרנה הוא החזרת האנושיות המלאה למחצית החברה, שכן "כאשר מחצית (החברה) נמצאת משותקת, תהיה החברה כולה משותקת גם כן".

שני המקרים שלעיל ממחישים נקודות מבט שונות, ואף מקוטבות, כלפי נשים ותפקידן בחברה ערבית-מוסלמית. מקרים אלו מעלים שאלות אודות מעמדן של הנשים כמו גם אודות היחס מצד השלטונות אליהן, בפרט עת אלו מעוניינות לקדם את עצמן במסגרות הקיימות, בעיקר בזו החברתית.

ככלל, ובאופן פרטני לרגל יום האישה הבינלאומי, עסוק עולם האיסלאם במעמדן של נשותיו, ובעיקר במידת הפער שבין ציוויי ההלכה הנוקשים לאתגרי המודרנה. המגמה הרווחת בשנים הנוכחיות הינה כדלקמן - "באם המציאות לא מתאימה עצמה להלכה, זו האחרונה תתאים עצמה למציאות", קרי ההלכה המוסלמית ומלומדיה בארצות האיסלאם השונות "מאסלמים" את השינויים והתמורות מבית מדרשה של המציאות, או אז הרווח כפול - השינויים מתקבלים בחברה המוסלמית, וקבלה זו זוכה לחותם כשרות על-ידי מלומדי האיסלאם.

מספר נקודות מעניינות הקשורות לנשים באיסלאם, בפפתחה של שנת 2013:

פמיניסטיות יש, פמיניזם במובנו מערבי עדיין אין

רבים הם השופרות הפמיניסטיים בעולם המוסלמי אשר סביבנו, אך כמעט ואין בו פמיניזם מאורגן, מאוגד, תשתיתי. הפמיניסטיות הבולטות ביותר בעולם האיסלאם כיום הינן פרופ' נואל אלסעדאווי המצרית, רופאה ופסיכיאטרית, הפועלת רבות כנגד מנהג מילת הנשים, מנהג המקובל בארצות האיסלאם בצפון-מזרח אפריקה, וג'יהה ח'וידר הסעודית, הפועלת למען התרת נהיגת נשים במדינתה ובחשיפת מחדלים שלטוניים פנים-מדינתיים בתחום החינוך (בנים בנפרד מבנות בסעודיה).

כמו-כן עו"ד שירין עבאדי באירן, שופטת בעברה ו(רק) עו"ד כיום, זוכת פרס נובל לשלום ולוחמת אמיצה למען זכויות נשים, ילדים והקשר שבין אם לילדיה באירן תחת שלטון ההלכה המוסלמית. עורכת הדין עבאדי מעוניינת להפוך סדרי בראשית באיסלאם,היא מבקשת להעביר את האפוטרופסות על ילדיו של זוג מוסלמי מן האב אל האם, היה ואלה נפרדים זאת בשונה ממה שמקובל באיסלאם. בישראל, ניתן לציין את ד"ר נסרין אבו-אחמד, העוסקת במחקרים אודות גיל הנישואין של המוסלמיות בישראל וקוראת להן להמתין ולא למהר ולהתחתן ללא מיצוי יכולותיהן בתחומים השונים, ובעיקר לא טרם סיום בית הספר התיכון.

- הצעות חוק דתיות הקשורות לנשים – מעבר לחקיקה המדינתית, או הצעות חוק העולות במסגרת מוסדות המדינה באשר היא, בולט גם העיסוק בפסיקה הלכתית בענייני נשים. ברוב המקרים הללו, גם אם האיסלאם מרחיב את היריעה, עדיין נשמרת המסגרת ובתאי שטח מסוימים, סעודיה למשל, אף הולכים צעד קדימה, אך "בקצב סעודי" איטי, מהוסס ולעיתים מאולץ. להלן שתי דוגמאות:

  • תלמידת בי"ס מוסלמי בי-ם פונה (מחצית שנת 2012) אל אחד מפוסקי ההלכה בעיר, ושואלת האם מותר לה לנסוע לחו"ל במסגרת משלחת בית-ספרית ללא מלווה שישגיח עליה. התשובה הינה שהיא חייבת במלווה שכזה, ולא, אין ביכולתה לנסוע, נקודה.

  • בסעודיה, מתיר החוק הדתי לנשים להיות משקיפות במועצה הדתית העליונה במדינה, אך אוסר עליהן להצביע בהליך קבלת ההחלטות של פורום זה. הוא מתיר להן ללון לבדן בבתי מלון בשטח המדינה, אך בפיקוח משטרת המוסר הסעודית, וב-2007 אף מונתה הדר' נורה אלפאא'ז כשרת החינוך הסעודית. היא מונתה, רק כשרת החינוך לנשים במדינה, ותחת פיקוחו של שר החינוך הכללי הסעודי. לזכותה של סעודיה אציין כי בראשית 2013 התיר המלך עבדאללה בפעם הראשונה בהיסטוריה של סעודיה לנשים לכהן בפרלמנט המדינתי, וכיום ישנן בו 30 נשים ו-120 גברים.

מאחורי הרעלה – האמנם?!

אחת מנקודות האור הבולטות הינה דווקא זו הסותרת את הלך הרוח הרווח בקרב חלק גדול מן הציבור המערבי. אישה מוסלמית אינה חייבת לעטות רעלה על פניה, שלא לדבר על בורקה, הרעלה המרושתת. על-פי הציווי הדתי, אישה יכולה לחשוף כפות רגליים, כפות ידיים ופנים!, לא עיניים, ולהסתפק בחיג'אב, כיסוי השיער. לשם המחשה, אחת מן הגברות הראשונות באירן, עזאם סאדאת פארחי אחמדינג'אד, אשתו של, לא עוטה רעלה על פניה, אפילו לא עת היא מלווה את בעלה בביקורים רשמיים. אם בארזות לא נפלה שלהבת, מה לא תצטרכנה לומר אזובות הקיר, וטוב שכך. בעניין זה, הרעלה, ניקאב, המכסה את פני האישה עד קו עיניים, הינה עניין חברתי – תרבותי, ולא דתי, ובד"כ תוצאה של חינוך להחמרה, גם בעניין זה, הגם שדת האיסלאם אינה מחייבת!

נשים כממלאות תפקידים חברתיים-פוליטיים

דוגמה "קדומה" למגמה זו, על פיה נשים פורצות את מעגל הבית-משפחה-ילדים והאיסלאמיסטים נאלצים "לאיסלאם" את הסוגיה, ניתן למצוא בירדן, מדינה בה חלו שינויים עצומים בהשתתפותה החברתית-פוליטית של האישה. בין השנים 1982 ל-1988 עלה שיעור ההרשמה של נשים למוסדות ההשכלה הגבוהה במדינה מ-40% ל-49% מכלל הנרשמים, ואילו עשר שנים קודם לכן, ב-1978, החלו להופיע נשים בזירה הפרלמנטרית ובממשלה (ירדן העניקה זכויות בחירה והיבחרות לנשים ב-1974).

באותן השנים נעשו בירדן צעדים חשובים נוספים התומכים בקידום מעמד האישה, כגון חוק העיריות (1982), אשר העניק זכויות בחירה מוניציפליות, הקמת מנהלת האישה במשרד לפיתוח חברתי (1981) ותמיכת המדינה בהתאחדות הנשים הירדנית הכללית באותה השנה. אנשי הדת במדינה מוצאים נחמה בכך שרוב הנשים עודן עובדות במגזר הציבורי, בעיקר בתחום החינוך, ולכן פנויות גם למלא את תפקידיהן בבית.

דוגמה חשובה לפעילות נשים במגזר הציבורי-פוליטי הינה בחירתה של בנאזיר בוטו ב-1988 לראשות ממשלת פקיסטן. הביטאון הדתי The Muslim, היוצא לאור בלונדון, פרסם גילוי דעת אשר שאל האם ניצחונה של בוטו הוא ניצחון לאיסלאם: "בנאזיר בוטו קודמה בברכה כאישיות היסטורית בהיותה האישה הראשונה שתעמוד אי פעם בראש עם איסלאמי גדול. זה לא (מאורע) היסטורי, כי אם התחלה של תקדים קטסטרופלי.

אירוע זה הוא משמעותי באמת כאשר אנו נזכרים ביום שבו כמאל אתאתורכ מטורקיה דחה את השריעה מפני החילוניות. לפתע פתאום כל המדינות בעולם האיסלאמי כמו הופנטו, החרו החזיקו אחריו. יהי רצון שלאירוע הזה אין את אותה ההשפעה...לעיתים זה באמת מעורר בנו חלחלה באשר לחומרת העניין. מדוע יברכו אויבי האיסלאם...על הישגה? האין זה מפני שהניצחון מגן עוד יותר על שאיפותיהם וחלומותיהם?". יש לציין כי הכותב נמנע מלהתעמת עם שאלת הפקדת עמדת ההנהגה בידי אישה, ואף מודה כי האיסלאם אינו פוסל זאת.

טורקיה, מדינה מוסלמית נוספת, העניקה זכות הצבעה לנשים ב-1934. מספרן של הנשים החברות בפרלמנט הטורקי לא עלה מעולם על 4.5%, אך אישה אחת, טנסו צ'ילר, כיהנה כראש ממשלת טורקיה בשנות התשעים. סוגיית השוויון האזרחי, אחת מני כמה, טורדת את מנוחתן של נשות טורקיה בשנים הנוכחיות, שכן במבנה החברתי במדינה הגבר עודנו נחשב כראש המשפחה. נשים בטורקיה עלולות לאבד את אזרחותן היה והן נישאות לגבר בעל אזרחות זרה, בעוד גבר טורקי הנישא לבעלת אזרחות זרה לא עומד בפני איבוד אזרחותו הטורקית. דומה הדבר בסוגיית ההתאזרחות בטורקיה – נישואין לאישה טורקיה לא מעניקים לגבר זר אזרחות אוטומטית, זו המוקנת לאישה זרה מיד לאחר נישואיה לגבר טורקי. מאבקן של הנשים על מקומן במרחב הציבורי נשא פירות במידה מסוימת, בכך שאישה טורקיה איננה נדרשת עוד להציג אישור על יציאה לעבודה מאת בעלה בפני מעסיקיה (2001) וכן ההכרה באישה כיחידת בסיס לתשלום מס הכנסה (1998).

שימוש נשי בטקסטים דתיים הטוענים למונופול על פרשנות האיסלאם למטרה הפוכה מן הפרשנות המגבילה נעשה ביתר שאת במרוקו, מדינה שבה עודנו קיים חוק מעמד אישי קשוח, המבוסס על האסכולה המשפטית המאליכית המחמירה. באחד מספריה, כתבה הפמיניסטית המרוקנית הנודעת פאטמה מרניסי כי "אנחנו, הנשים המוסלמיות, יכולות לצעוד בעולם המודרני בגאווה, בידיעה שהשאיפה לכבוד, דמוקרטיה, זכויות אדם ושותפות מלאה בעניינים הפוליטיים והחברתיים של ארצנו (ההדגשה שלי, א.ר.) אינה נובעת מערכים מערביים מיובאים. הם חלק אמיתי מהמורשת האיסלאמית".
במרוקו, בשונה מאשר הוצג קודם לכן בדיון אודות כהונת נשים במשרות ציבוריות, אישה אינה יכולה לשמש כעאלם, ולפיכך קיים ניסיון משותף לגברים ולנשים לשנות את פני הדברים במדינה.

כך, בשנת 1993, שלושים וחמש שנים לאחר כניסתו של חוק המעמד האישי במרוקו, נבחרו שתי נשים לבית הפרלמנט הנמוך, מג'לס אלנואב. ב-2002 עבר חוק המשריין לנשות מרוקו שלושים מקומות בפרלמנט (מתוך 330 צירים). בשנת 2011 כיהנו בפרלמנט המרוקני 35 נשים, ובממשלה שלוש שרות ושתי מזכירות מדינה. שנתיים קודם לכן, ב-2009, נבחרה פאטמה זהרא מנסורי לראשות עריית מרקש. בחזרה אל הזירה המקומית, ייצוגן של נשים במועצות המקומיות עומד על כאחוז. שוב, חיזוק נוסף לאשר מקובל בתאי שטח רבים, ככל שהאישה והמשרה אותה היא אמורה למלא רחוקות יותר מן התא המשפחתי, השכונה והכפר, כך קל לה יותר להיבחר וביתר שאת, אולי קל יותר, בעיקר לגבר, לבחור באישה, בחזקת "רחוק מן העין, רחוק מן הלב".

בסיפא של סעיף זה, ברצוני להביא קטע מדבריו של השיח' עבדאללה נמר דרוויש, מייסד התנועה האיסלאמית בישראל, מיוני 2009, כדלקמן: "אישה יכולה להיות ראש מועצה, ראש עירייה, ראש ועד עובדים, יכולה להיות יושבת-ראש סיעה, או יושב-ראש מפלגה, או מקום ראשון ברשימה לכנסת. היא יכולה להיות קאדי (שופט דתי) שרעי. אין מסגרת שאישה לא יכולה להיות בה. דבר אחד יש מחלוקת...לגבי תפקיד הח'ליפה הגדול. כאן זה עניין אחר לגמרי. היא לא יכולה להיות ח'ליפה, אבל מתחת לח'ליפה כל דבר היא יכולה להיות. אפילו ראש מדינה היא יכולה להיות...ראש ממשלה היא יכולה להיות, שרה היא יכולה להיות...זה דבר שצריך שיהיה מובן מאליו".

ביגמיה ופוליגמיה, נישואין ליותר מאישה אחת

בשנת 2002, הדהים המלך מוחמד השישי, מלך מרוקו, את בני עמו, כאשר נקט בצעד חסר תקדים בממלכה, והודיע על כוונתו להינשא לסלמה בנאני, מהנדסת מחשבים בת עשרים וארבע ממשפחה בת המעמד הבינוני מן העיר פז. בכך, חרג ממנהג אבותיו לשאת לאישה בת לאחד משבטי הברברים מאזור הספר במדינה. בהודעת האירוסין ובחגיגות הנישואין ביקש הזוג המלכותי להעביר מסר ברור: בית המלוכה במרוקו הינו מודרני, עדכני, וצועד ברוח הזמן אל העתיד, תוך שאיפה לשפר את מעמד האישה במדינה. הנסיכה ללה סלמה הינה אשתו היחידה של מלך מרוקו.

על-פי חוקי האישות במרוקו, אישה כבר אינה נחשבת כקטינה לאורך כל שנות חייה, ותלותה באפוטרופוס הגברי בוטלה, אך הנישואין לשתי נשים ועד ארבע במקביל עודם מותרים, עת צעד זה טעון אישור שופט והתניה כי הבעל יוכיח מתן יחס שווה לנשותיו. צעד דומה נעשה בעירק עם חקיקת חוק המעמד האישי ב-1959, לפיו נאסרה הפוליגמיה, אלא באישור קאדי, אך בשונה ממרוקו, מ-1978 גם שופט בבית דין אזרחי, שאינו קאדי, יכול להתיר נישואין מסוג זה.

על סמך הפסוק השלישי בפרק אודות הנשים בקוראן (הפרק הרביעי), נישואי גבר מוסלמי לעד ארבע נשים במקביל מותרים, אך אינם בגדר חובה. פסוק נוסף הנוגע לריבוי נשים הינו פסוק 129 באותו הפרק: "לעולם לא תוכלו לעשות צדק בין הנשים, אף אם תשתדלו. ואולם אל תרחיקו לכת בפנייתכם (אל האחת), פן תשאירו (את האחרת) תלויה ועומדת". כך, ההלכה המוסלמית חייבת להתיר, או ליתר דיוק לא לאסור, ביגמיה ופוליגמיה, אך המגמה הרווחת בחלוף הזמן, לדעתי ובהסתמך על גילויי הדעת של אנשי ההלכה, הינה כי הסוגיה מותרת, אך אינה מומלצת ונתונה לחצי ביקורת.

ההיתר ההלכתי לנישואין לשתי נשים ומעלה אינו חף, כאמור, מביקורת, בוודאי בשנים הנוכחיות, אך לא רק בהן. אחד המבקרים הקלאסיים של תופעה זו היה מוחמד עבדה, תלמידו של ג'לאל אלדין אלאפע'אני, שניים ממחוללי המודרניזם המוסלמי. עבדה, שכיהן כמופתי של מצרים ב-1899, ציין, בהתייחסו לפוליגמיה באיסלאם, מספר תנאים שרק קיומם באופן מלא מאפשר ריבוי נשים. התנאי הראשון הינו השגת צדק (ביחס) לנשים, ממנו אין לחרוג. התנאי השני הינו ההסתמכות על העיקרון הקובע כי דת האיסלאם באה להועיל לאנשים ולהיטיב עמם ולכן יש למנוע גרימת נזק, גם כזה העלול לנבוע כתוצאה מריבוי נשים. התנאי השלישי עוסק בילדים, ובשנאה, עד איבה, העלולה לאפיין את מערכת היחסים בינהם, כהמשך למצב דומה בו עלולות להימצא אימותיהם.

גירושין ביוזמת האישה

באופן כללי, דת האיסלאם בהחלט מעודדת קשרי נישואין בין נשים לגברים, אך לא בכל מקרה ומחיר, וכן לא "עד שהמוות יפריד..." אם הנסיבות אינן מתאימות. כך, הגירושין הינם צעד לגיטימי כאשר מטרת הנישואין אינה מושגת. בסורת "הפרה", הפרק השני בקוראן, עוסקים פסוקים רבים, למשל פסוקים 226-241, באקט הגירושין ובתנאיו, תוך כך שפסוק 241 עוסק בעתידן של המגורשות – "לנשים המגורשות יינתן כדי סיפוק צרכיהן כדת וכדין. זו חובת היראים". דומה הוא הדבר בפרק השישים וחמישה בקוראן, סורת "הגיטין", פסוקים 1-7. זינב בנת ג'חש, אחת מנשות הנביא, הייתה גרושה טרם התחתנה עמו, וישנה גרסה כי הנביא אך שקל ברצינות לגרש לפחות את אחת מנשותיו, חפצה היהודיה, אך שינה את דעתו בעקבות בקשתה.

פסוקים אלו עוסקים בגירושין חד-צדדיים, קרי הגבר כמגרש את אשתו. אך מה בדבר גירושין ביוזמת האישה? באופן כללי ובעיקר, מלומדי האיסלאם עוסקים בשלושה סוגים של הליך גירושין. טלאק (ערבית) – בעל מגרש את אשתו במילה ובכוונה, ללא מעורבות גוף משפטי ובהתניות מינימליות, כהמתנה לתקופה קצובה למתן קביעה האם המגורשת הרה, תפריק (ערבית) – הליך של גירושין במסגרתו בית המשפט מתערב, בעקבות בקשת האישה, משפחתה או בעלה וח'לע (ערבית) – "גירושין ביוזמת האישה", רצונה של אישה להתגרש מבעלה, תוך מתן פיצוי לאחרון. מכאן עולה מסקנה ברורה – על-פי הדין המוסלמי, אישה אינה יכולה לגרש את בעלה באופן זהה ליכולתו לגרשה, אך יכולה בכל זאת לדרוש, ואף להשיג, את ביטול נישואיה, לעיתים תוך התערבות צד שלישי ולעיתים תוך מתן פיצוי.

היטיב לסכם סוגיה זו, קרי גירושין ביוזמת האישה מוכרים ומותרים, תוך אי-שיוויון לנקיטת צעד זה מצדו של הבעל ובהתניות, המופתי הפלשתיני מוחמד סעיד צאלח, עת נשאל "מה הכוונה בח'לע? והאם ניתן לפנות אליו כמפלט?", בהשיבו כי "חוזה הנישואין הינו מן הקדושים והחשובים שבחוזים. אללה נתן בידו של הגבר את הכוח לסיימו, אך הלכתית ניתן לתת כוח זה בידי האישה, אם הגבר מסכים לכך מסיבה מסוימת. לגבי ח'לע: האישה תשלם כסף לבעלה תמורת גירושיה ממנו, או תשיב לו את המוהר במלואו, תוך כך שאינה יכולה לבקש גירושין, טלאק, מכל סיבה, או אז לא תוכל ללכת אל גן העדן" (לדברי מסורתמפי הנביא מוחמד). חדית' נוסף המצוטט בפסק ההלכה, המתיר בפועל את הח'לע הינו בעניינה של חביבה בנת סהל ובעלה ת'אבת, ממנו רצתה להיפרד. מסופר כי הנביא מוחמד הזמינו, ואמר "...קח מכספה וגרש אותה". לפיכך, גורס המפתי, "הח'לע מותר הלכתית במקרים של סכסוכים וחוסר יציבות בחיי הנישואין, שכן השגת טובת הציבור בצדו".

תאריך:  07/03/2013   |   עודכן:  07/03/2013
אסף רגב
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן

מושגים
 בשאר אסד 
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
על נשים ומגדר בעולם האיסלאם
תגובות  [ 0 ] מוצגות   [ 0 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  העולם הערבי
נוכחותם של 50 אלף אנשי משמרות המהפכה האירניים בסוריה לצד נשיאה בשאר אסד מעידה על תוכניותיהם של אירן וחיזבאללה - שימורה של סוריה כנכס אסטרטגי במאבק הכוחות האזורי. איבוד סוריה היה מבודד את חיזבאללה בלבנון, ואילו ברית סורית-לבנונית תאפשר לחיזבאללה לבצר את האינטרסים של אירן בשתי המדינות.
03/03/2013  |  משה דן  |   כתבות
האינטלקטואלים הערביים הרבים ביותר הכותבים על ישראל באופן רציונלי הם סעודים. הדעת נותנת שקו זה ננקט בהשראת בית המלוכה, שכן פובליציסטים אלה אינם נענשים ואינם מוחרמים על-ידי הממסד, כפי שזה קורה במדינות ערב אחרות. נראה כי בכך מתכוון בית המלוכה לקדם את יוזמת השלום שלו, שזכתה לקונסנזוס ערבי בפסגת 2002.
01/03/2013  |  מנשה שאול  |   מאמרים
לקראת היתכנות של גיבוש הסכם אם בין אירן וארצות הברית ואם בין אירן וה-P5+1 בנושא הגרעין, מובא להלן מתווה אפשרי להסכם כזה, המבוסס על קבלת המרכיבים החיוניים לשני הצדדים. נראה כי שני הצדדים מעוניינים להגיע להסכם בנושא הגרעין, ובכך לנטרל את המשבר הנראה בלתי נמנע, משבר שנראה שמוביל לאפשרות שארצות הברית ו/או ישראל יתקפו את מתקני הגרעין של אירן. על-מנת להגיע להסכם כזה עליו להכיל מרכיבים, שכל צד אינו יכול לוותר עליהם, ומצד אחר להכיל מרכיבים שישיגו לצד השני את הביטחונות החיוניים לו. המרכיבים החיוניים לשני הצדדים שבמקרה שאין ביניהם ניגוד מהותי אפשר לבסס עליהם הסכם עתידי הם כלהלן:
26/02/2013  |  אפרים אסכולאי  |   כתבות
מזכ"ל חיזבאללה, השייח חסן נסראללה, הועבר מביירות לטהרן אל אירן בנסיבות בריאות חריגות. לקול ביירות אינטרנשיונל, הרדיו שדיווח על ההעברה, נודע מפי מקור המקורב לחיזבאללה כי לפני יומיים הועבר נסראללה אל אירן דרך שדה התעופה הבינלאומי "רפיק אלחרירי" במטוס מיוחד השייך לנשיא אירן מחמוד אחמדינג'אד.
25/02/2013  |  צבי נצי"ב  |   חדשות
מדוע מתפשטת והולכת תופעת ההטרדה המינית ברחובות מצרים, ובמיוחד בהפגנות נגד שלטונו של מוחמד מורסי?
24/02/2013  |  מנשה שאול  |   מאמרים
רשימות נוספות   /   העולם הערבי  /  מי ומי  
הפגנות ענק בתוניסיה נגד האיסלאמיסטים  /  עופר וולפסון
אחמדינג'אד: מוכנים לדהור להחרבת ישראל  /  איציק וולף
"ישראל ראויה לתגובה קשה"  /  איציק וולף
נשק סורי בידי חיזבאללה  /  יפתח שפיר
סטירת לחי מצלצלת  /  מנשה שאול
עבדאללה כי ימלוך?  /  טובה ספרא
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
צבי גיל
צבי גיל
האירוע היה משהו ומישהו, נכון יותר מי שהם, שאני מלווה במשך עשרות שנים    היו שם כל המי ומי מבין מקימיי הטלוויזיה הישראלית ומעצביה בשעתה היפה
רבקה שפק-ליסק
רבקה שפק-ליסק
היהודים היוו רוב בעיר למעלה מ-1,000 שנים מהמאה ה-10 לפנה"ס עד 70 לספירה ומ-1850 עד היום - בסה"כ 1188 שנים
מרדכי ליפמן
מרדכי ליפמן
סיפור הרחפנים הוא סיפור חדש, גם השאלה במה היו מצויידים אותם הרחפנים, האם היו מצויידים בנפצים או בדומיהם, מטרידה מאד
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il