יש לשער שחשיפת הסיפור על
עמנואל רוזן [ראה משמאל] קשורה לפעילותן של הדס שטייף, ענת סרגוסטי, וחברותיהן ל"
תא העיתונאיות". כל מי שקורא/ת את הסיפורים שעליהם מספרת שטייף חש/ה עצב וזעם - עצב על מר גורלן של הבחורות חסרות האונים, וזעם על חלאות האדם המנצלים את מעמדם כדי לספק את תאוותיהם המופרעות.
אבל בעצב וזעם אין די, ויש לפעול ללא חשש כדי לחשוף את שמותיהם של כל הסוטים האלה, ולא רק בתחום התקשורת. יש לפתוח אתר אינטרנט שבו יפורסמו השמות, לפי מקומות העבודה שלהם, וכך תדע כל אחת המתחילה לעבוד במקום שכזה להיזהר מהמנוול המפלצתי המצוי שם, להתרחק ממנו, ולסרב באופן מיידי לחיזוריו באופן שאינו משתמע לשני פנים. אין צורך לחשוף את שמותיהן של מוסרות המידע, ואלה יישמרו רק למקרה של תביעת דיבה.
אין לחשוש מתביעת דיבה, כי אין ספק שרוב רובם של הטרדנים לא יעזו לתבוע, והבנות שיזכו לתמיכה מחברותיהן לא יירתעו מלספר את סיפוריהן בבית המשפט במקרה של תביעות שכאלה. אין גם לחשוש מתלונות שווא, כי על כל אחת שמעלילה יש אלף שסובלות בשקט ופוחדות לפתוח את הפה. חשש ממשי מעלילה קיים במקרים של סכסוכי גירושין, אך לא בהקשר של הטרדות במקומות עבודה.
כמעט כולנו היינו עדים במקום עבודה זה או אחר לפעילותו של מופרע שכזה, וכמעט כולנו שתקנו. הגיע הזמן לשבור את קשר השתיקה, ולא לחכות לתלונות במשטרה. רק מעטות מעזות להתלונן, ולא תמיד מדובר בפשע פלילי אלא בהתנהגות מופרעת של רודף שמלות סדרתי וחולני שיש להזהיר מפניו.
אסור לרחם עליהם או לחשוש מפניהם. רשת האינטרנט מספקת לכן את הכלים, ועליכן לעשות את המלאכה. הוקענה אותם! בזינה אותם! וחרותנה אותות קין על מצחיהם! זה מגיע להם!
