האם המוסד כרה לעצמו בור?

לתוך הלאקונה התקשורתית המוזרה הזו נכנס טרבור בורמן, כתב רשתABC שלא איבד זמן וכבר לפני כחודש יצא ללבנון, כדי להיפגש עם זיאד אל-חומסי. שוחחתי עם טרבור בורמן, בעקבות שידור הכתבה. שאלתי אותו כיצד הוא מסביר את העובדה שה'דר שפיגל' ויתר על האפשרות לראיין את אל-חומסי והשאיר את העבודה לעיתונאים כמותו. "זה באמת מפליא", השיב בורמן. "זה הרי המהלך המתבקש. הייתי מצפה שזה בדיוק מה שיעשו. אין לי מושג למה הם לא עשו את זה. רק הבוקר קיבלתי אי-מייל מקולגה שכתב לי שג'ייסון קצוקיס ביקש ממנו את כתובת המייל שלי כדי לברך אותי על הראיון. האמת, אני במקומו הייתי מתפלץ".

היו לך קשיים למצוא את אל-חומסי בלבנון?

"ממש לא", משיב בורמן, "היה קל לאתר אותו, והוא גם הסכים מיד לראיון. קבענו פגישה אצלו אחר-הצהריים והיא נמשכה לתוך ארוחת הערב".


מה בעצם חידשה הפגישה?

"החידוש הוא, כפי שאמרנו בתוכנית, שחומסי טוען שהוא היה סוכן כפול ושהמודיעין הלבנוני ידע על עבודתו עם המוסד".

הוא הסביר לך איך קרה ששוחרר במפתיע לאחר שלוש שנים, למרות שהודה בריגול למען המוסד?

"לדבריו, השופט היה איש חיזבאללה שהחמיר עמו, למרות שהוא היה סוכן כפול והמודיעין הלבנוני ידע שהוא עובד עם המוסד. המודיעין הלבנוני היה מעוניין בקשר שלו עם המוסד כדי שיוכל לגלות דרכו את מיקום קבריהם של נעדרי סולטן-יעקוב ולהשתמש במידע לצורך מיקוח לשחרור אסירים פלשתינים הכלואים בישראל.

יש לך מושג מי היה המפעיל שלו במודיעין הלבנוני?

"לדברי אל-חומסי, המפעיל שלו היה ויסאם חסן, בכיר במודיעין הלבנוני. חסן נהרג לפני כמה חודשים בפיצוץ מכונית תופת. אני מניח שזה די נוח לאל-חומסי להציג כך את הדברים, כי מהמקום שבו ויסאם חסן נמצא, קשה לאשר או להכחיש".

לא בדיוק. ויסאם חסן הוא לא סתם עוד "בכיר במודיעין הלבנוני", אלא ראש אגף המודיעין של כוחות ביטחון-הפנים בלבנון. במהלך משפטו של זיאד אל-חומסי, הגישו עורכי-דינו לבית המשפט מסמכים של המודיעין הלבנוני, מהם עלה כי פעילותו של אל-חומסי עם המוסד הייתה בתיאום עם ויסאם חסן. אלא שהמסמכים הוגשו בשלב מאוחר של המשפט, ונדחו על-ידי בית המשפט הלבנוני.

ההנחה היא שלא הליך הגשת המסמכים היה עיקר הבעיה, אלא העובדה שבזמן משפטו של אל-חומסי, האווירה הפוליטית בלבנון נטתה בחוזקה לצד החיזבאללה. כמו אל-חומסי, גם ויסאם חסן היה מוקצה בחוגים המקורבים לחיזבאללה בשל היותו מזוהה עם משפחת חרירי ועם מפלגת 'העתיד' בראשותו של סעד חרירי. בראשית הקריירה שלו נמנה חסן עם המעגל המצומצם שאבטח את ראש ממשלת לבנון רפיק חרירי. לאחר רצח חרירי היה ויסאם חסן מהקצינים הבולטים שמונו לחקור את הרצח.

למה הנקודה הזו חשובה כל כך? כיוון שאם 'זורמים' עם התחקיר, המסקנה הבלתי מחמיאה בעליל, כפי שתכף יובן, היא שכל המבצע הגדול והחשוב של המוסד לאיתור נעדרי קרב סולטן-יעקוב היה חשוף ללבנונים מלכתחילה, בלי שום קשר לבן זיגייר המסכן, שמאז חשיפת פרשת התאבדותו הולבשו עליו תיאוריות למכביר.

ממה שידוע לנו על זיאד אל-חומסי, וכאמור ידוע הרבה מאוד, השאלה הזו יותר ממטרידה. אל-חומסי נעצר ב-16 במאי 2009, סמוך לבחירות הגורליות שבהן נדרשו הלבנונים לבחור בין חיזבאללה לבין תומכי חרירי. מעצרו זעזע את אמות הסיפים בלבנון. אל-חומסי היה דמות מוכרת בלבנון, ולא רק כראש עירייה ופעיל פוליטי ידוע המזוהה עם משפחת חרירי. הייתה לו גם הילה של גיבור מלחמה שנלחם בקרב סולטן-יעקוב והכיר רבים מן הצמרת הערבית המהפכנית, החל ביאסר ערפאת וכלה במועמר קדאפי.

אלא שכבר שלוש שנים לפני כן, עוד לפני שהמודיעין הלבנוני הפך לשותף של גיבור המלחמה מקרב סולטן-יעקוב זיאד אל-חומסי, היה אל-חומסי שקוע בצרות כלכליות גדולות. איך אנחנו יודעים? הכול מופיע בתיק התביעה הלבנוני המגובה בוידויו של זיאד אל-חומסי, שבניסיון לשפר את מצבו הכלכלי פרסם אז מודעה בעיתון שהיה בבעלותו, 'אל-ריאדה'. במודעה כתב אל-חומסי שהוא מחפש חומרים עבור ספר שהוא מתעתד להוציא על קרב סולטן-יעקוב. המודעה הייתה אמורה לעזור לו לגייס כספים לטובת הספר.

אז, ככל הנראה, צדה גם עינו של המוסד את מודעתו של אל-חומסי. במוסד זיהו את הפוטנציאל. כפי שכבר קראנו בתחקיר של 'דר שפיגל' המצטט בהרחבה מתיק התביעה, זמן לא רב לאחר מכן פנה לאל-חומסי סוכן מוסד בעל חזות אוריינטלית שכינה עצמו דוד, והציג עצמו בפניו כנציג המשרד הסיני לענייני סחר חוץ. אותו 'דוד' הזמין את אל-חומסי ליריד סחר בבייג'ינג. אל-חומסי לא שאל יותר מדי שאלות.

ביקורו של אל-חומסי בסין היה מוצלח ביותר, והוא אף קיבל הצעת עבודה תמורת משכורת אטרקטיבית. הקשר היה מוצלח כל כך, שבהמשך הגיעה הצעה מפתה לפגישה נוספת בנושאי סחר חוץ, הפעם בבנגקוק. הקשרים החלו להתגבש, נוצרה קִרבה בין אל-חומסי לבין מיטיביו הזרים.

בשלב זה החל אל-חומסי להישאל על עברו הקרבי, ואף הועלתה בפניו השאלה אם יש בידיו מידע על שלושת החיילים הנעדרים מקרב סולטן-יעקוב, שבו נטל חלק. אז כבר הבין שהאנשים עמם נפגש הם סוכני מוסד ושאין להם כל קשר עם סחר חוץ. עד כאן תיק התביעה.

כעת אנו מגיעים לשלב חדש בסיפור, כפי שחשף העיתונאי טרבור בורמן בתחקיר של ABC. בתוכניתו של בורמן מספר אל-חומסי כי באותו שלב מתקדם ביחסים, נתן לו המוסד קואורדינטות מדויקות של המקום שחשב שבו נמצאים קברי הנעדרים בלבנון. משימתו הייתה לחפור את הקברים ולהשאיר את השרידים במקום מוסכם מראש, שם ייאספו על-ידי אנשי מוסד. אלא שהתוכנית כשלה לאחר שבמאי 2009 נעצר אל-חומסי והואשם בריגול למען המוסד.

אם עוברים על העיתונות הלבנונית של אותם ימים, מתגלה תמונה מעניינת לפיה אל-חומסי ואנשים נוספים שנעצרו במקביל לו כחלק מרשת ריגול ישראלית מסועפת נתפסו בעקבות מידע שהביא חיזבאללה למודיעין הלבנוני, מידע שכפה עליו לבצע את המעצרים הנרחבים. כלומר, מעצרו של אל-חומסי לא היה יוזמה של המודיעין הלבנוני, להפך. בהמשך אף ניסה המודיעין הלבנוני, גם אם באיחור, לחלץ את אל-חומסי מציפורני בית המשפט באמצעות אותו מסמך מאוחר שקשר אותו לוויסאם חסן.

ויסאם חסן כבר נמצא, כאמור, בעולם שכולו טוב. אולם הבוס שלו אשרף ריפי, שלא מזמן פרש מתפקידו, עדיין בין החיים. כשאל-חומסי נתפס, אמר ריפי כי מעצרו היה "אחד המהלכים המכוננים של המודיעין הלבנוני".

ריפי כיוון אז למה שכינה 'טריק טכנולוגי', שחשף את מה שכונה 'הרשת הישראלית'. לא היה לכך קשר לתיק אל-חומסי ולנעדרי קרב סולטן-יעקוב. החלק הטכנולוגי הזה, שהוא זה שכל השנים, עד פרשת בן זיגייר, כיכב בהקשר של חשיפת רשתות הריגול הישראליות בלבנון, הוא הנעדר-הנוכח בכל הפרשה הנוכחית.

וכך, ראה זה פלא, כעבור שלוש שנים זיאד אל-חומסי הוא שוב איש חופשי. מעמדו של החיזבאללה בלבנון אינו כשהיה. שחרורו אומנם מעורר את זעמו של החיזבאללה, אולם השבוע ראינו שאל-חומסי אינו מוריד את הראש. להפך, הוא מנצל את ההתעניינות של תוכנית תחקירים זרה מאוסטרליה כדי לשוב ולשפץ את דימויו כפטריוט לבנוני.

מה לכל זה ולבן זיגייר? לאלוהים פתרונים.

לפרחיה כ"ץ, אחותו של החייל הנעדר יהודה כ"ץ, מנעדרי קרב סולטן-יעקוב, יש דעה ברורה מאוד בעניין. "מדובר בחידוש, כביכול, אבל בפועל זה More of the Same. קשקוש. אני מכירה עשרות גרסאות של סוכן כפול כזה או אחר. ידוע לי על עשרות נ"צ (נקודות ציון) כביכול של קברים. להערכתי, מספרן מגיע ל-400. המציאות היא שבמשך 31 שנים הממשלה אינה מצליחה לאתר גופות או קברים. לא הגיעו לשום דבר. לא ברור לי מה הקשר של כל זה לבן זיגייר. הרי המחדל הוא לא של בן זיגייר. המחדל הוא של הממשלה".

פרחיה כ"ץ צודקת. הניסיון להטיל על זיגייר המת אשמת בגידה – או גרוע מזה, להאשים אותו באחריות לכשל המתמשך בעניינם של נעדרי סולטן-יעקוב – מריח רע. אפילו רע מאוד. אבל איכשהו, התחקירים מכוונים דווקא לפינות האלו. למה זה קורה? לא ברור. מה שכן ברור הוא שמכל הסיפור המורכב הזה עולה סוג של בומרנג: האפשרות שהמוסד נפל בפח של עצמו.

עד לפני שנה הציעה מדינת ישראל, באמצעות עמותת 'לחופש נולד', פרס של 10 מיליון דולר למי שיביא מידע ממשי על החיילים הנעדרים. במבט לאחור, המודעה של חומסי נראית כניסיון מתוחכם להתלבש על הפרס, אולם בשיטה שתגרום להר לבוא אל מוחמד, ולא ההפך. ההר, כלומר המוסד, נענה. וחומסי, שרצה לא רק עשרה מיליון דולר אלא גם לשמור על גבו, טרח ליידע את חברו ומקורבו ויסאם חסן על-מנת שלא ייחשב כבוגד, באופן שמזכיר אולי את פרשת נחום מנבר.

אפשר להניח שגם במודיעין הלבנוני המחשבה שיוכלו לאסוף עשרה מיליון דולר מהאויב הציוני, ולא בהכרח כדי לשחרר אסירים פלשתינים, הייתה מן הסתם מלהיבה למדי.

זיאד אל-חומסי יכול מעתה לצאת למסע הופעות. כלומר אם החיזבאללה לא יניח עליו את ידו בסמטה אפלה. אבל שוב: מה לעזאזל כל זה קשור לבן זיגייר?