מרכז המחקר וייצור הדלק הגרעיני. נוסד בשנת 1974 לשם תמיכה מדעית וטכנית של תוכנית תחנת הכוח הגרעינית של אירן. לאחר נפילת משטר השאח השתנתה מטרת המתקן, ובשנת 1981 הוא החל לעבוד, מפתח את יכולתו ביכולות מדעיות והנדסיות לייסד יחידות תעשייתיות הקשורות לאנרגיה גרעינית. בין 1981 לאמצע 1993, אירן ערכה מגוון ניסויים להמרת אורניום בקנה מידה קטן. בשנים 2002-1995 פיתחה אירן טכניקות בהפיכת אבקת אורניום בשם UF4 למתכת אורניום.
בשנת 1996 הכריזה אירן, כי היא מתכננת לבנות מפעל להמרת אורניום בסיוע סין. בנובמבר 1996 ביקרו פקחי סבא"א (הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית) במפעל והאירנים הודיעו להם כל כוונותיהם. אולם, סין דיווחה שנטשה את הפרויקט לאחר לחצים מצד ארה"ב. באוקטובר 1997 התחייבה סין להפסיק את שיתוף הפעולה בנושא גרעין עם אירן, אבל ציינה שהיא תשלים שני פרויקטים קטנים: כור מחקר קטן ומפעל לייצור זירקוניום באספהאן (יסוד כימי המשמש כשכבת מגן למוטות דלק בכורים גרעיניים).
בדוח סבא"א מפברואר 2013 נאמר, כי למרות שאירן נאלצה להשעות פרויקט הקשור למים הכבדים, היא ממשיכה לייצר באספהאן דלק לכורים גרעיניים. מאז שאירן החלה את השיחות ואת ייצור הדלק במפעלים המוכרים, הם הנפיקו בין היתר: 550 טון של 6UF (אורניום שש פלואורי – שילוב של אורניום ופלואור. העשרת אורניום באמצעות גז. בצורה של קריסטלים אפורים במצב סטנדרטי. משמש לייצור דלק עבור כורים גרעיניים או נשק גרעיני); ייצור אורניום דו-חמצני (אבקה שחורה המשמשת כדלק לכורים גרעיניים); המשך העשרת אורניום-235 לרמות גבוהות.