|
|
אראכ. בניגוד להחלטות מועצת הביטחון
|
|
|
|
|
ליד העיר אראכ קיים מתחם שבו יש מפעל לייצור מים כבדים וכור גרעיני הפועל על בסיס מים כבדים.
כור גרעיני על בסיס מים כבדים
כור שנוזל הקירור שלו הוא מים כבדים. אירן הצהירה שהיא מעוניינת להקים כור מים כבדים כבר בשנות ה-80. בשנות ה-90 אירן קיבלה סיוע משמעותי בעיצוב הכור מגורמים רוסיים. הכור נועד לייצר 40 מגה-וואט של כוח תוך שימוש בתחמוצת אורניום בתור דלק, המיוצר במפעלים באספהאן. לפי גורמים באירן, בכור ייעשה שימוש למטרות רפואיות ותעשייתיות. האירנים סיפקו תוכניות על הכור ביולי 2003 ובאוגוסט 2003, אבל התוכניות לא כללו התייחסות ל"תאים חמים" (תאי בלימת קרינה בהם משתמשים במפעלים לאנרגיה גרעינית ולרפואה גרעינית).
בדוח סבא"א מפברואר 2013 נאמר, כי בניגוד להחלטות של מועצת הביטחון, אירן עדיין ממשיכה את בניית הכור לייצור מים כבדים באראכ. בביקור שנערך על-ידי סבא"א במקום בפברואר 2013 נמצא, כי התקנת מערכות הקירור והצנרת היו כמעט גמורות. אירן הצהירה, כי המקום יחל לפעול ברבעון הראשון של 2014. למרות זאת, תאריך היעד המדויק אינו ידוע בעקבות בעיות בהשגת ציוד או בבנייה עצמה.
אם יעבוד כמו שצריך, הכור יכול לייצר 9 ק"ג של פלוטוניום בכל שנה. במילים אחרות: די פלוטוניום לשתי פצצות גרעיניות בכל שנה. אבל לפני שזה יקרה, אירן צריכה להפריד את הפלוטוניום מהדלק הגרעיני המשומש (מדובר בדלק של כורים גרעיניים שספג אורניום או פלוטוניום. בתור דלק הוא שוב אינו שמיש, אבל בכמות הספיגה הנכונה, הוא שמיש לנשק גרעיני).
מפעל לייצור מים כבדים
קיום המתקן נחשף לראשונה על-ידי גורמי אופוזיציה באירן באוגוסט 2002. למרות דרישות מועצת הביטחון להפסיק את הפעילות במתקן, אירן לא הפסיקה את העבודה בטענה שאין זה חוקי לדרוש זאת. גורמים רשמיים באירן מסרו ב-2005, כי המפעל נמצא בשלביו הראשונים. בשנת 2010 הגיע סבא"א למסקנה על סמך ניתוח תצלומים, כי המתקן כבר פועל. המתקנים האלו לא מחויבים בפיקוח או בדיקה של סבא"א. למרות זאת, אירן אישרה לגורמים מסבא"א להגיע למתקן באוגוסט 2011, אבל הם לא הורשו לקחת דגימות מהמים הכבדים.
