כבר עסקתי בעבר בפולחן המוות בישראל, שהוא בעצם פולחן פאגאני ולא יהודי. המציאות העגומה היא שבקרבנו הורגים ורוצחים, בבתים, במשרדים, בכבישים, באנשים שנחים ואלה שנעים. ל"מזרח הפרוע" שלנו הקדשתי רשומה בשם " דרך לסדום לא עוצרים באדום". מחסלים ואחר כך אנו מספידים, מעלים את תכונותיו הנעלות, מורידים אותו לקבר, מתייפחים מרה, ומזכירים לברכה לא רק את הקרבנות אלא גם את הטובחים, השודדים,המושחתים. כול זאת בלווי קדיש דרבנן ו"אל מלא רחמים".
בין היתר התייחסתי רק בחטף למודעות אֵבֶל. הפעם אני מבקש לעסוק בכך בעיקר. מודעות האבל שבאות בצרורות אצלנו יש בהן לא רק עבר. כלומר אנו מספידים את האיש שהלך לעולמו ומביעים תנחומים למשפחה. זהו. אלא שמדובר גם בעתיד. לא של האיש, כי לו אין עתיד. אבל לאלה מקרב המספידים - יש. זה אולי קצת צורם לאוזן רגילה ולכאורה אין בכך משום כיבוד זכרו של המנוח.. אבל ככה זה. כשמדובר באישיות פוליטית בולטת, התכלית היא בין היתר כי ממשיכיו, במפלגתו, ירשמו לפניהם שהמוסד, החברה או האדם שמפרסמים את המודעה , חי וקיים ופעיל וכי יש להביא זאת בחשבון. וככה זה אםמדובר באיש מעשים בתחום העסקים או ההון. מפרסמי המודעות עמיתים, לקוחות, מוסדות ואישים ששיתפו פעולה עם המנוח וכיוצא באלה. גם זאת כדי שהיורשים או השותפים יביאו זאת לתשומת לבם. לגופו של העניין אין בכך שום פסול, גם אם זאת הוצאה מוכרת לצורך מס.
לפני כמה שבועות מת רואה חשבון חשוב, כנראה מן הבולטים בארץ ,רו"ח יגאל בריטמן, בהתרסקות מטוס קל . העובדה שהוא מת פתאומית לא משוד, או רצח בידי לקוח (וזה אכן גם כן קורה אצלנו) בתאונת דרכים, או מפגיעה, פלילית או חבלנית,
היא אובדן קשה באותה מידה למשפחתו, בראש וראשונה, וליקיריו ולידידיו. אבל ההתרסקות במטוס, מה לעשות, מוסיפה איזו אווירת מסתורין, איזה משהו מיוחד מעל לבינה שלנו, בשולי האובדן כאילו דווקא כשהאיש היה למעלה הוא קיפח את חייו. המוות הוא סוף חיים אבל הדרך אליו צבועה בהרבה צבעים - לא וורודים. עם זאת, כולנו יודעים כי מודעות אבל הם חומר קריאה פופולרי.
רבים דיברו בשבחו של רו"ח יגאל בריטמן, ולא רק עמיתיו למקצוע ולקוחותיו אלא אנשים שהכירו אותו ואת אישיותו, את צניעותו ואת מעשיו למען הכלל. זה לעצמו יש בו כדי להציב "יד" לזכרו של האיש, שכן אנו לא משופעים בסוג כזה של אנשים. גם בזה אין חידוש. מה שהביא אותי לכתיבה , וזה קורה לעתים אצלי, זה איזה חריג קטן, איזו חריקה, איזה כתם זעיר בקולאז"' האנושי שלא שמים לה אליו.
מי זוכר את יצחק ברמן?
באותו זמן שהתפרסמו מודעות אבל על רו"ח בריטמן, וכאמור חלקם השתרעו על רבע עמוד, התפרסמה מודעת אבל קטנה על מותו של
יצחק ברמן, ושני מודעות אבל מטעם לשכת ראש הממשלה והכנסת. ברמן נפטר בגיל מופלג, בן 100 היה במותו. זה לעצמו דבר מיוחד. הוא נולד בברדיצ'ב פולין במקום הולדתו של גדול הוגי החסידות , לאחר הבעש"ט ,הרבי לוי יצחק מברדיצ'ב אשר "קרא את אלוהים לדין תורה" על העוול שהוא עושה לעמו. וכנראה מקום מוצאו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי סופר והוגה עברי פורה במחצית השנייה של המאה ה- .19 .
בגיל 7 הוא ומשפחתו עלו לארץ. בבגרותו למד בבית מדרש למורים ואחר כך משפטים בלונדון והוסמך כעו"ד. לקראת מלחמת העולם השנייה הצטרף לארגון הצבאי הלאומי - אצ"ל ובתקופת המלחמה שרת במודיעין הבריטי והקים רשת ריגול בארצות הבלקן. לאחר המלחמה כהן כעו"ד הן במשרד פרטי והן כיועץ לחברות מסחריות.
הוא נמנה עם הציונים הכללים, שנקראו "ציונים כללים" א', כלומר הפלג המרכזי של הציונים הכללים, בהבדל מן האגף הליבראלי ,שמאלי יותר, שלימים נקראו "המפלגה הפרוגרסיבית" שהכילה בתוכה את "העובד הציוני". לאחר שהציונים הכליים התאחדו עם "חרות" ונבלעו בה כמפלגת הליכוד, ולא נודע כי באו אל קרבו, הפרוגרסיביים נקראו המפלגה הליברלית. ברמן הצטרף ל"ליכוד", ושימש גם כיו"ר הכנסת. אולם הוא נשאר ליבראל כפי שליברל צריך להיקרא ובשל היושרה שלו אף פרש מן הממשלה. הוא נפטר ב-4 באוגוסט 2013 ונטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.
אני לא ההכרתי את האיש מקרוב ואם אכן הוא מצא את מנוחתו באותה חלקה בהר הרצל, יש לכך כנראה סיבה.עם זאת, ישנם אישים בולטים מאוד בתחומים אחרים שהולכים לעולמם ומירב הכבוד שניתן להם הוא במדור של
עיתון הארץ "אחרי מות". מעבר לזה לא שמתי לב לאיזה Homage לאותו איש צנוע בחייו, ליברל ופוליטיקאי בעל יושרה.. אם לא
בשום צורה אחרת, למצער במודעות אבל צנועות אם לא על-ידי גוף לפחות על-ידי קומץ מוקירי זכרו.. לא בגודל המודעות על יגאל בריטמן ז"ל ואף לא בכמות. ומדובר באישים בעלי מידות ,אנשי ערכים שהלכו לעולמם,השאירו לנו נכסים גדולים אבל הציבור לא מודע למותם. שכן ערכים ומוסר לא נסחרים בבורסה. אין להם ביקוש ואין להם היציע.
אשר לי, אין בכוונתי לנחם אבלים, שכן האיש היה ערירי. באתי להביע את צערי, את כאבי. לא על האיש שהלך, שכן הוא נפטר במרום שנותיו, אלא על ה"רוח" הזאת שמתה. יהא זכרה ברוך.
