כמה דברים קרו אחרי הבחירות. כולם יודעים את זה, אני רק "מרכזת" את החומר.
"רוב מוצרי המזון והצריכה התייקרו בינואר-אוגוסט 2013 לעומת התקופה המקבילה ב-2012, כך עולה מניתוח נילסן. למרות שקנינו פחות - הכסף שמגלגלים הרשתות והספקים עלה, בגלל העלאות מחירים. בין היתר, הצרכנים קנו פחות גבינה לבנה לעומת אוגוסט 2012, אך הרווח לרשתות והספקים - עלה!
"עוד התייקרו חיתולים, בשר קפוא וגבינה צהובה" (כל השאר התייקר בגלל המע"מ ושאר "התייקרויות עונתיות").
"כמה קנינו בסופר בחודש שלפני החג? פחות ופחות! אך רשתות השיווק וספקי מוצרי הצריכה בכל זאת גלגלו יותר כסף כי המחירים המשיכו לעלות. לפי נתוני נילסן לאוגוסט 2013 הצרכן המשיך לצמצם את קניית מוצרי הצריכה ובעיקר מוצרי המזון..."
כל מי שעורך את קניותיו בסופרמרקט לא מצליח למצוא מוצרי מזון "בזול" על-מנת להרכיב תפריט שמחירו יהיה בינוני ואף מזין וחיוני. פירות וירקות הם במחירי בית מרקחת. עופות ובשר כנ"ל. גבינות? רק ליושבי המגדלים? ומה נשאר? שעועית ועדשים, ואם תרצו גם תפוחי-אדמה כדי לאכול אוכל בסיסי וטעים, כבר יגיע המחיר לשמיים...
דברים שכבר כן מדברים עליהם
אני מצטטת ממדד נילסן משהו שכל אחד ממעמד הביניים ומטה הרגיש אותו בארנקו בחודשים האחרונים, ועוד ירגיש וירגיש. יוקר המחיה בצורת מיסים ומחירים גבוהים למוצרי צריכה, חשמל, דלק ומה לא - מאפיין את החיים שלנו פה. מה עוד מאפיין? מחדלים, שחיתויות, שקרים של השלטון, זלזול באזרח. כל אחד יודע את זה היום. גם כל אחד מדבר על זה.
הנושא הנוסף שעלה לכותרות בימים אלה הוא נושא הירידה מהארץ. למה לא שמענו על זה עד לאחרונה באורח אינטנסיבי ועכשיו שומעים יותר?
בגלל המשבר הפיננסי והכלכלי בעולם כולו, מקומות העבודה בחו"ל, באירופה ובעיקר בארה"ב, הפכו מאז 2008 מצומצמים, כך גם האפשרות לקבל ויזות עבודה וויזות בכלל. אף אחד לא מעוניין במהגרים כאשר בקושי יש לו איך לפרנס את התושבים. גל הירידה המתין, כל עוד לא היו מקומות עבודה בחו"ל. המשפחות היורדות מהארץ עכשיו, הן בעלות מאפיין שכל מדינה יכולה להתברך בו: צעירים בעלי משפחות וילדים קטנים, בעלי מקצועות חופשיים, תארים אוניברסיטאיים בתחום ההייטק, הרפואה, המחקר, המתמטיקה, הפיסיקה, שמתארגנים לעבודה בחו"ל, ששכר טוב בצידה, בחברות ובמוסדות יציבים וברמה גבוהה, וכך מבטיחים חינוך מעולה לילדיהם ועתיד כלכלי המכבד את בעליו.
למה עכשיו?
מרכיב חוסר התקווה ומסקנות הפרט מול התנהלות השלטון אל מול האזרח, עומד ביסודה של מגמת הירידה של אנשי מעמד הביניים, ממיטב האזרחים היצרניים והתרבותיים של ישראל: עד הבחירות האחרונות כולם קיטרו, כולם ראו את הממשלה (הקודמת) במחדליה, רפיסותה ושלל הכשלונות, השקרים והשחיתות בצמרות ההון והשלטון. הבחירות היו קו פרשת המים. רבים הצביעו עבור
יאיר לפיד שנראה כמו התקווה החדשה. צעיר יחסית, עכשווי, נלהב, מלא עזוז ורעיונות שהתאימו לכל מי שחש שאנחנו לא חיים נכון. הוא נראה כך קודם. הוא כבר לא נראה כך עכשיו.
אני בטוחה שבין העוזבים יש משפחות שהמתינו לתוצאות הבחירות, רצו לראות מנהיגות חדשה, חיים חדשים ותקוות מלוא העין. במקום אלו קיבלנו פוליטיקה ישנה ומכוערת, חוסר הבנה מוחלט בכלכלה, בתחבורה, בתשתיות, בחינוך, ביושר, בחוכמה. לרוב האנשים שאני מכירה הכל נראה סגור, מתכווץ ומתפורר. מי ירצה לשלוח את ילדיו ללמוד בכיתה של 40 ילד? מי רוצה רב בית ספר? אנחנו חילונים וטוב לנו בכך. גם כך כל חיינו נכפו עלינו חוקי דת כאשר ביקשנו הפרדת הדת מהמדינה ולא קיבלנו. כל ההורים שאני מכירה רוצים אחות בית ספר ולא רב בית ספר. אם חילוני רוצה לשמור מסורת בבית פנימה הוא לא צריך רב בית ספר. ואם הוא חילוני ממש הוא בטח לא צריך את הרב.
תופעת בנט
הכוח העולה בשקט-בשקט הוא הימין. לא שבנט התגלה עד עכשיו כמאור הגולה. יחד עם זאת הוא לא מדבר כל כך הרבה שטויות כמו אחיו, יאיר (מדבר קצת, אבל בוחריו אוהבים את זה). המסורתיים וחברי הבית היהודי שבחרו בו יראו בו גם בהמשך את נביא ישראל השלמה. שונא הערבים והגיבור ש"גומר" עם כל מי שאינו יהודי ובטח עם הערבים. הקהל הזה לא עומד לשנות את דעתו. מי שעוזב היום את הארץ עם משפחתו, בורח לא רק מהמזרח התיכון, לא רק מיוקר המחיה והמחדלים בכל תחום, לא רק מהתחבורה המפגרת בעשרות שנים אחרי כל העולם, לא רק מהשחיתות בצמרת. הוא בורח גם מבנט והקנאים שבאמת בטוחים שאנחנו העם הנבחר ולנו הכל מותר.
