לפני שבוע ימים פורסם ברבים, כי הממשלה החליטה, פה אחד, להקים צוות לבחינת צמצום השימוש במזומנים. על הצוות, בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה ובהשתתפות מנהל רשות המיסים, מפכ"ל המשטרה, פרקליטות המדינה ונציגי בנק ישראל, הוטל לבחון את הבעיות הנובעות משימוש במזומן ובאמצעי תשלום אחרים ובהתאם יגבש דרכים אפשריות ליישום מדיניות להגבלת השימוש במזומן.
ביסוד החלטת הממשלה עומדת המטרה של צמצום תופעת ההון השחור ולהיאבק בפשיעה ובהלבנת ההון, תוך שימוש באמצעי תשלום מתקדמים ויעילים. בהחלטת הממשלה נכתב, כי: "שימוש במזומן מהווה גורם משמעותי ביצירה של כלכלה שחורה המאפשרת בין היתר העלמות מסים ויצירת פער בין הפעילות כלכלית המדווחת לבין הפעילות הכלכלית האמיתית".
על הצוות שהוקם למלחמה בהון השחור,
בין היתר, בדרך של צמצום השימוש בעסקים, בכסף מזומן, הוטל לבחון פעולות של הגבלת מתן או קבלת תשלום במזומן, או חובת דיווח לגורמים רלוונטים על תשלום במזומן, מעל סכום שיקבע. כן אמורים אנשי צוות זה לבחון, מהלך להפחתת כדאיות השימוש במזומן ועידוד שימוש באמצעי תשלום אלקטרוניים - לאו-דווקא כרטיסי אשראי - אלא גם כאלו שאינם כרוכים בעמלות.
מן הראוי להדגיש ולציין, כי גם כיום קיימת חובה חוקית לשימוש בתשלומים אלקטרוניים, מעל סכום של 20,000 שקל, אך היא חלה רק על תשלומים בין עסקים לעסקים שאין לה, כל קשר, לצרכנים פרטיים. בהתייחס לשלהי שנת 2012, הרי כמות המזומנים במשק עמדה על סך של כ-55 מיליארד שקלים, כאשר סכום של 49 מיליארד שקלים היו בידי הציבור הרחב. יתרת הסכום, בגובה של 6 מיליארד הוחזקה בידי הבנקים. צמצום השימוש במזומן
כהחלטה מכוונת ומכוונת של הממשלה, שעה שקודם לכן, לא הייתה כל הגבלה, מהותית, שהיא על שימוש במזומן, בעסקות כל שהן, במשק הישראלי - אינה עניין של מה בכך. יתכן והיא מתנגשת עם זכות הקניין של האזרח, שהינה זכות יסוד מוכרת וחלק בלתי נפרד מהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע - בסעיף 3 שבו - בצורה חד-משמעית, כי אין לפגוע בקניינו של אדם. פסיקת בית המשפט העליון, התירה לפגוע בזכות הקניין של האזרח,
תוך שהיא הקימה מערכת איזונים ובלמים, לצורך כך. לשם דוגמה נציין, כי הטלת עיקול או הוצאת צו מניעה על רכושו של אזרח או תושב מדינת ישראל מותרת,
בכפוף להפקדת ערבות, ערובה או כל המצאת כל ביטחון אחר שהוא להבטחת מי שהוטלו צווי עיקול או הוצאו צווי מניעה, המונעים מהם מלעשות שימוש חופשי ברכושם בשל כך. יתר על כן. תקנות סדר הדין האזרחי קובעות,
כי לא יינתן סעד זמני הפוגע ברכושו של אדם, אלא אם כן, הפקיד הוא - קודם לכן - ערבות להבטחת נזקי שמי שהוגבלו פעולותיו ברכושו בשל הטלת עיקול או הוצאת צו מניעה. בית המשפט מוסמך להחליט - מטעמים מיוחדים שיירשמו בהחלטת העיקול או הוצאת צו המניעה - שלא לחייב בהפקדת ערובה זו. הכלל השולט כיום בענייננו, במצב דברים זה, הוא
כי כל עוד אין הגבלה מפורשת בחוק, לא ניתן למנוע מציבור אזרחי ותושבי ישראל, מלבצע עסקות במזומן, יהיו מספריהן והיקפן הכספיים, אשר יהיו. חוק מטבע השקל החדש, התשנ"ה-1995, קובע - בסעיף 1 שבו - כי המטבע של ישראל יהיה שקל חדש וכי חלק המאה של השקל החדש יהיה האגורה. בכך נקבע ונתקבל מעמדו השקל השקל החדש כהילך חוקי במדינת ישראל שניתן לבצע עסקות על-פיו.
אין קיים כיום, כל איסור בחוק השקל החדש על ביצוע עסקות במזומן בשקלים. דומה עלינו, כי קביעת איסור שכזו תהווה עילה לפנייה לבג"ץ. הטענה שתועלה תהיה פגיעה בקניינו של מי הטוען, כי כספיו מושקעים בשקלים, כי הוא מחזיק כספי השקעותיו אלה, במזומן וכי בעקבות חקיקת איסור על ביצוע עסקות, במזומן, בשקלים, נפגעו קניינו ויכולת הסחר והמסחר בשקלים, בעסקות אלה או אחרות בהם, במזומן.
צופים אנו את הביקורת האפשרית שתועלה, לפיה אדם סביר אינו מחזיק סכומי עתק בשקלים במזומן תחת ידו ולכן פגיעה נטענת זו, אם הינה קיימת בכלל, הינה מנת חלקם של יחידים. זאת ועוד. יטען הטוען, כי הפגיעה הנטענת תוכל להיטען גם על-ידי מי המחזיק כספי המשקעותיו בבנק,
ביצע השקעותיו, בעבר, אך ורק במזומן והוא מעוניין להמשך ולבצע השקעותיו, בעתיד, אך ורק במזומן. ביצוע ומימוש החלטת הממשלה, ככל שתמומש, בדבר ביטול זכותם של אזרחי ותושבי מדינת ישראל, מכאן ואילך, לבצע עסקות במזומן, מצריכה שינוי חקיקתי של ממש. לא נראה לנו, כי שינוי חקיקתי זה, ניתן לעשותו, כלל וכלל, תוך השארת הקביעה החוקית, לפיה השקל החדש הוא ההילך החוקי המחייב במדינת ישראל.
כפי שצוין, קודם לכן, כבר כיום קיימת חובה חוקית לשימוש בתשלומים אלקטרוניים, מעל סכום של -.20,000 שקל. חובה זו חלה רק על תשלומים בין עסקים לעסקים שאין לה, כל קשר, לצרכנים פרטיים. הדרך היעילה - ואולי אף היחידה - לצמצום השימוש במזומן בעסקות, היא החלת חובה חוקית לשימוש בתשלומים אלקטרוניים, אף על
סכומים, שגובהם הינו פחות מסכום של 20,000 שקל החלתה אף על תשלומים לצרכים פרטיים. אין זה בטוח, כלל וכלל, כי כדאי לעשות שימוש בדרך חוקית וביורוקרטית זו. דרך זו תצריך הקצאת משאבים כספיים וכח אדם פקידותי ניכר לטיפול בה,
אך היא לא תפתור את בעיית השימוש במזומן. הדברים נכונים הן ביחס לעסקות פרטיות והן ביחס לעסקות בין עסקים לעסקים, הנערכות, במזומן, מחוץ למערכת הבנקאית. ייאמרו וייכתבו הדברים, ברורות ומפורשות. מטרת הממשלה בהקמת הצוות לצמצום השימוש במזומן,
אינה למנוע את השימוש במזומן, אלא להילחם בהעלמות המס ובהון השחור, הנצבר בעקבות ביצוע עסקות במזומן שאינן מדווחות, כחוק, לשלטונות מס הכנסה ולשאר הרשויות שיש לדווח להם - כחוק - על ביצוע עסקות, אם במזומן ואם שלא במזומן. ידוע ומוכר ברבים מאמר חז"ל לפיו: "לא חורא גנב אלא עכברא גנב". משמעותם של דברים הינה, כי אין לתלות האדם במי שגנב, אלא את האשם יש לתלות במי שיצר מציאות דברים שאפשרה לו לגנוב.
במדינת ישראל הדבר הוותיק והיציב ביותר הן ועדות המוקמות בידי הממשלה -
בייחוד ועדות חקירה וועדות בדיקה - כאשר מחמת הנימוס אין מושלכות, דגרך כלל, מסקנותיהם לפח האשפה. מסקנותיהן של ועדות אלה, פשוט נגנזות וכתוצאות מכך הן נמחקות ממודעות ויישום ונבלעות בתהום הנשיה. כעת, במסגרת מכבסת המלים הציבורית, לא הקימה הממשלה, "ועדת בדיקה", אלא היא הקימה "צות בדיקה", בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה.
בואו והניחו לנו ממלים מפוצצות ומהכרזות חסרות כיסוי,
שיודעים היטב, מי שהכריזו אותן - עוד ביום הכרזתן - כי מדובר, בכל הכבוד הראוי, במלים נבובות וריקות מכל תוכן ממשי. הדרך היחידה להילחם בתופעת ההון השחור, אינה בדרך של צמצום השימוש במזומן בעסקות פרטיות או בין גופים ציבוריים לגופים ציבוריים אחרים וליחידים. דרך זו, עלולה לפגוע בזכויותיהם המוקנות של אזרחי ותושבי המדינה.
עוד מהדהדת וזכורה היטב, בזכרון הציבורי הצעתו "הגאונית", בכל הכבוד הראוי, של פרופ'
יעקב נאמן - בתקופה בה שימש הוא כמנכ"ל האוצר - לפתוח, ללא כל הודעה מוקדמת,את כספות אזרחי ותושבי המדינה. בכך, טען הוא, ייגלה וייחשף ההון השחור המונח בתוככי כספות אלה, לעין כל. מובן, כי הצעה "נאורה" זו, בכל הכבוד הראוי, הורדה מעל סדר היום הציבורי, במהירות גדולה יותר, מזו בה הועלתה היא. בצדק רב נטען, בידי המתנגדים להצעה זו, כי בכך "ישפך התינוק יחד עם מי האמבט המרוקנים מן האמבט". במלים אחרות. לא רק שלא יהיה בהצעה זו, כדי להועיל, אלא נזקה יהא רב מתועלתה.
אם רוצה הממשלה, באמת ובתמים, להילחם בתופעת ההון השחור ולא לצבור הון פוליטי, בעיני רוב אזרחי ותושבי המדינה - שבנפשם מביאים לחמם ורואים בעינים כלות, כיצד הטייקונים מתעשרים וגונבים מקופת הציבור -
מוטב תתחיל להילחם בהון השחור ותימנע מהקמת צוות לבדיקת עניין ונושא זה. כדי להילחם בהון השחור, אין צורך בצוות בדיקה או בצמצום השימוש במזומן בעסקות הנעשות במשק בידי גופיים עסקיים ויחידים. די ששר האוצר - האחראי, במסגרת תפקידו על המערכת המוניטרית ומערכת גביית המסים בישראל - יקנה סמכויות אכיפה נרחבות לאנשי מערך אכיפת וגהיית מסים ויקצה כח אדם רב יותר, לצורך כך.
הוספת תקנים ומשרות נוספות לאגף האכיפה, החקירות והגבייה של רשות המיסים, יעילה אלף מונים מכל "צוות בדיקה" שהוא, גם אין בצידה ובחובה רכישת פופוליזם וקריצות חן להמון המתוסכל מגזילת לחמו, בדי מפרי חוק ומעלימי מס, בראש חוצות.
