התנהלותו כיום של
אריה דרעי האסיר המפורסם בעבר, בעל תעודת יוחסין משב"ס, מוכיחה מעל לכל צל של ספק כי ישיבתו בכלא לא אילפה אותו לקח כלשהו. הוא גם לא הפיק דעת מפרי התנסויותיהם של כמה וכמה מחבריו להנהגת שס שכמותו רשומים בצמרת עץ היוחסין של שב"ס, לאחר שגנבו כספי ציבור ומעלו באמונם של בוחריהם התמימים, וכל זה בחסותו ובידיעתו השלמה של האדון המרן שהעלים בשקידה את האמת המרה משתי עיניו העששות.
מסתבר כי דרעי נשאר תמיד בכל מצב בדיוק מה שהיה כל חייו, תככן ונוכל שבכל מקום שנמצאת טביעת אצבע שלו, לא יגדל אפילו עשב. ההבדל בין אז להיום שבינתיים פג חינו כצעיר רב-קסם והוא נחשף כתככן מזדקן ומבחיל, מתנהל כקומבינטור יד שנייה ושלישית, הטווה מרירו הנוטף את רשתו כעכביש, אותה הוא מותח בפינות אפלות ואורב לטרפו.
כך היה - כך נשאר ורק צחנתו מתגברת.
אכן, איש האופל הוא דרעי זה שאין בו אף לא שמץ של ברכה וכל דרכו מתנהלת כעדתי שטוף גזענות ושנאת האחר, גזען שמטבעו מושחת-מידות. מדמה הוא בלבו שלא שבע עדיין מעוצמת המעמד הרם שאותו איבד, אך אליו התרגל בשנות שחיתותו ומאסרו המפורסמים לשמצה. הוא הוכיח גם בשנה האחרונה כי קסמו בבית המרן המשיך למרות הכל להוכיח כי ביכולתו להמשיך לתעתע ברבו הישיש המנוח ולמשול בו ובכל צאצאיו. רק מחוץ לכותלי אותו בית מרן התברר כי למרות פיקחותו, פיכחותו איננה כשהיתה, והוא מתקשה להסתגל לעולם שהשתנה וכבר עמד על טיב ריקבונו. יותר ויותר דרעי מתקשה לשטות בציבור כולו. מעתה עליו להתוודע כי בחוצות נשמעות זמירות חדשות ובין לבין גדל מספרם של הסולדים מפניו ומסתייגים מקרבתו. כישלונותיו האחרונים בעקיצת הציבור שהנודע בהם הוא "העוקץ הירושלמי" אינם מקריים; נקעה נפש מההרסן הארסי הזה.
אפילו חברו ליברמן כבר אונו איננו במותניו הרחבים, ודומה שהוא מאבד בעצמו מגובהו וכתוצאה מכך גם צילו הולך ומתמעט. מכאן שאין לדעת להיכן תוביל אותם ידידותם האינטרסנטית שהיא לצנינים בעיני אלה היושבים בממשלה ועוקבים בשבע עיניהם אחרי שניים אלה שאינם חדלים מלתמרן את הממשלה הנוכחית, להיפטר מ"האחים", ולתפוס את מקומם לצבור לעצמם מחדש כוח ושליטה בהמונים.
מי שסבר כי רבו של דרעי איש התחבולות, הישיש מירושלים, נותר צלול-דעת עד רגעיו האחרונים, חוששני כי ינחל אכזבה. רק אדם שחושי בינתו כהו ממשקל שנותיו יכול היה לבעוט בגסות מחפירה בעכוזו של נאמנו חסר הברק
אלי ישי, ולהחזיר ולהציב בראש מפלגת הגנבים הגזענית שס איש מושחת כדרעי; אותו איש-שופר שבמצהלות יללותיו במהלך לווייתו של הישיש רבו, התגלה טיבו האמיתי - צלופח חמקמק בין חגווי סלע, מופיע במקום אחד ונעלם ממקום אחר, וחוזר ומשטה בכולם.
אני משוכנע כי הצגתו המרשימה אפילו ריגשה את האדון אל-כל-יכול.
אלה היו רגעים בהם דרעי הפך למוקד-עולם, עצר מהלכו של הטבע בעמדו על המכונית הנושאת את גופתו של הישיש שהלך לעולמו בשיבה טובה. באמת בשעה טובה כשדרעי חש ששוב הוא חוזר וצווח בגרונו הניחר מיגון על גרמי שמיים להתכונן לקראת הישיש הממריא ביעף לקראתם. אולי באותם רגעי שכינה מיוחדת שנחה עליו חש דרעי כמי שבשמן נמשח לעיני עם ישראל הניצב כאיש אחד למרגלות הר ההבלים שלנו. היה רגע שאפילו הוטעיתי להאמין שבכוחו האשפי של דרעי אף להחזיר לחיים את מרנו אם רק ירצה בלב תמים בכך. אך כנראה טעיתי בפרשנות נדיבה זאת. שכן מבחינתו של דרעי ייתכן שטוב מרן לנצח במרומים, ממרן חי בירושלים, שטעמו נתון לחסדיה של כלתו החסודה. והרי אין כמו החרדים היודעים שאין לשים מבטחם באישה המשנה טעמה.
מי שרוצה להבין להיכן מפליגה גאוניותו של ויליאם שקספיר החוזה עתידות אדם מטבע יצריו, יקח לידיו את מחזהו היורד לחקר-לב-אדם, "אותלו", ויגלה לתדהמתו כי אבי אבות אבותיו של דרעי "המזרחי" כהגדרתו הגאה של דרעי עצמו, נוצק כנראה בתבנית דמותו הנכלולית והבוגדנית של יאגו המקנא עד מוות באותלו חברו בן התערובת, הגנרל הוונציאני ה"אשכנזי".
השפעתו ההרסנית של דרעי על שרידי הגינות שעוד נותרו אולי במערכת הפוליטית פה ושם, מוכחת גם בפרשת שלושת ראשי הערים החשודים בביצוע עבירות חמורות ביותר. אלה לא רק נאחזו בקרנות המזבח המיועדות למי שמבקש מקלט, אלא גם עשו צורכיהם לעין קהל השוטים הישראלי, במרכזו של אותו מזבח שאמור היה להיות מקודש וטהור מחרפות ומחרפים שכאלה. ואם נמשיל משל זה לערכו בחיינו של בית המשפט העליון, כי אז המסקנה המתבקשת במלוא חדותה כי נבחרי הציבור שלנו צריכים להיות מוקעים הפעם לא רק בשל החשד למעשים לא ראויים, אלא בגבהות-לבם המופגנת בשחצנות כנגד המפלט האחרון שלנו מפני החוטאים מרעילי הבארות, השמים את כולנו לקלס.
ובינתיים המים החיים הולכים ומתמעטים.
כמה מצערת העובדה כי שיבתו של הנוכל בעל אות הקלון הזמני לזירה הפוליטית שכולה טובלת בצואת חטאים, התקבלה בידי ה"מדינאים" שלנו בחיבוקים חמים, בטפיחות פלמ"חניקיות על הכתף השמוטה, כבני משפחה שנמצא בנם האובד. רק במדינת קוקואים כשלנו יכול רב-מג בעל עבר אפל כזה לחזור ולהתברג שנית בצמרת ההנהגה שלנו. גועל-נפש מתפשט בנו נוכח התנהלותו הנכה והמקרטעת של ראש הממשלה נתניהו המזמין בחשאי את דרעי ללשכתו לתחזק אותו ב"תמונת המצב הדפוק שלנו", מתוך שיקולי עתיד פסולים לחלוטין.
אין זה מפליא כלל ועיקר, שהדמוקרט הגדול מקיסריה, זה שנשבע לשמור מכל משמר על שלמות בית המשפט העליון במשמרת שלו, מטפח קשרים מחדש עם אחד מפוקפק כמו דרעי שיש לחשוד במניעיו בכל צעד מצעדיו. מכבר פקפקתי במידת הבנתו של נתניהו את המשמעות האמיתית מבחינה מוסרית, הנגזרת מהמושג דמוקרטיה. שכן הדמוקרטיה שהתבשם ממנה בהיותו תלמיד באמריקה אינה דומה לדמוקרטיה אצלנו; צאו וראו מה מבשלים בני "הדור הבא" של הליכוד עם האדון בנט וגבירתו הנאווה והשקדית מהבית היהודי, כדי שתבינו שאצלנו הדמוקרטיה היא אפילו יותר שבירה מקליפות ביצים.
זאת דמוקרטיה משובשת במהמורות מפחידות, בה ראשי ערים החשודים בעבירות כבדות-משקל, משתינים על כולנו כאילו היו מאפיונרים של ממש המסוגלים לרסס את כולנו בקליעי תועבות שלהם, ואולי לא רק כאילו. שכן את הפרינציפ המנחה אותם כהשראה לעזותם המקוממת, הם למדו מאותו דרעי שלמרות הכל הוכיח בקלי-קלות כי מעמדו של איש ציבור עבריין מובהק, אפילו מורשע בפשעים חמורים, הרי בעיני עמיתיו הפוליטיקאים הזעירים כנפולת נמושות, נשאר שלם כשהיה.
ואלה, ראשי הערים החשודים, קרובי בשר ורוח לדרעי, תלמידיו השותים ממנו תורת-חיים, עוד משתלחים כמותו וכמו רבו המנוח בעל הלוע הגס בבית המשפט העליון, הבלם האחרון למניעת השתוללותם העבריינית של נבחרי ציבור.
אכן, פרקי התנהלותו של דרעי משמשים כסמן הימני של החשוד שלמה לחיאני הרקדן המהולל וחבר דומיו, שאינם מבינים ולא יבינו מהי דמוקרטיה. תענוג ללמוד מפיו של לחיאני שהוא ילמד את שופטי ישראל מהי דמוקרטיה בעזרת השוטים בעירו. באיזו גאווה הוא מתייצב עם חבריו כמעט כשווי ערך לדרעי. שובו החצוף של דרעי לזירה הפוליטית מעיד גם על אפסיותן הנוקבת של הכנסת וממשלת ישראל מלסנן ולהרחיק מקרבנו נבלים. מאידך-גיסא הייתה התנהלותן שונה אילו הייתה לנו עיתונות ללא חת. אולם כאשר התקשורת עלובה ושכמעט לא נמצאים בה עיתונאים ועורכים מקצועיים המסננים בין טהור לשרץ, אנחנו מופקרים לחסדי השרצים.
אם יש בין אנשי התקשורת אנשים שיכולים לבטא הסתייגותם מ"תופעת הדרעיזם" ההרסנית שיחדלו מלהתרפס בפני אבי הדרעיזם, ולא יעבדו אותו ועבורו. עליהם לנהוג כמנהג מוכר לדרעי משס הגזענית עצמה. יאמרו לו בנחרצות בשפתו של מרנו המנוח: "צא בחוץ - ואל תחזור".
אלה הימים בהם עלינו לשמור כעל בבת-עין על שלמותו של בית המשפט העליון ולתבוע מראש הממשלה שיקיים את הבטחתו. לפחות פעם אחת במשמרתו.
