|   15:07:40
דלג
  רפי מן  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
תיבה ובה האותות הצבאיים של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, כפי שהוצגו בטקס לווייתו, 13.1.14 [צילום: פלאש 90]

הביקור הממלכתי של יצפאן

המכובדות הממוסדת של סיקור מותו של שרון, שתובלה באנקדוטות אנושיות ובקטעי ארכיון, עשתה שירות רע לציבור. היא טישטשה את האמת על דמותו המורכבת, השנויה במחלוקת
15/01/2014  |   רפי מן   |   כתבות   |   אריאל שרון 2014-1928   |   תגובות
רפי מן
"זאת לא השאלה"

על פניו זה נראה כמו עוד תרגיל מפותל של גנרל ערמומי ופוליטיקאי מתוחכם שדאג תמיד לאופן שבו ייזכר בהיסטוריה: רגע לפני שנטמן באדמה הוא מצליח לעצב את הדרך שבה תיחקק דמותו בזיכרון הציבורי. אבל אריק שרון, שנמצא בשמונה השנים האחרונות ב"רמת הכרה מינימלית", כלשון הרופאים, לא היה יכול הפעם ליטול את היוזמה לידיו. גם "צוות החווה", שסייע לו לנווט במרחב הציבורי בשנותיו כראש הממשלה, לא מילא כאן תפקיד מרכזי.

מי נותר? בינתיים רק התקשורת. אוקיאנוס המלל האינסופי, ההספדים, הסיפורים תחת הכותרת "שרון שלי" או "שרון ואני", הצילומים וההקלטות שנשלפו מהארכיונים - כל אלה לא היו רק דיווחים של כאן ועכשיו, והם לא רק חזרו אל העבר, אל יחידה 101 והצליחה מעבר לתעלה, אלא גם ישפיעו על העתיד. על הדרך שבה תישמר דמותו של אריאל שרון בזיכרון הציבורי.

צלמים ועיתונאים מתמקמים בתל-השומר עם היוודע דבר ההחמרה במצבו של שרון, 2.1.14 [צילום: פלאש 90]
▪ ▪ ▪

רק לפני כשלושה שבועות ביקשו בכנס שנערך במרכז הבינתחומי בהרצליה להשיב על השאלה, "האם ניתן להשאיר לתקשורת את התפקיד החשוב של עיצוב הזיכרון הלאומי?". חבל על הזמן, התשובה ידועה. למגינת לבם של היסטוריונים רבים, לא חקירה מדוקדקת של העבר בכלים מקצועיים היא שקובעת את מה שייחרת בזיכרון הציבורי. יש שחקנים אחרים, רבי כוח והשפעה: הממסד, באמצעות אתרים ופעילויות הנצחה; גופים אזרחיים ופעילים עממיים שנוטלים על עצמם את המשימה להזכיר דמות מסוימת, כפי שקרה למשל עם רס"ן רועי קליין, שנהרג במלחמת לבנון והפך לגיבור לאומי בעיקר במגזר הדתי-לאומי. התקשורת - שמעצימה דמויות של אנשים בחייהם ("ראיון עם אגדה", כזה שערכה גאולה כהן במעריב עם שרון אחרי מלחמת ששת-הימים) ואחרי מותם. גם הספרות מעניקה כרטיסי כניסה לפנתיאון הלאומי (ע"ע "מכתבי יוני").

את העוצמה הרבה ביותר שומרת בידיה התרבות הפופולרית - בעיקר הטלוויזיה והקולנוע. ההבניה של יוני נתניהו כגיבור-על נעשתה לא רק הודות למשפחתו, שהייתה ועודנה סוכנת זיכרון פעילה ונמרצת, אלא גם הודות לסרטו של מנחם גולן "מבצע יונתן".

עוד בטרם הקמת המדינה קיבע מסעה של הספינה אקסודוס (יציאת אירופה, תש"ז) בעיני העולם - באמצעות עיתונאים אוהדים שסיקרו אותו - את הדימוי של פליטי שואה המבקשים מקלט ונהדפים על-ידי צבאה של מעצמה קולוניאלית שוקעת. בשנות ה-60 הועצם הדימוי הזה שבעתיים בסרט "אקסודוס". הבמאי אוטו פרמינגר, בסיוע נדיב של ממשלת ישראל, יצר את מסמך ההסברה המרשים ביותר בתולדות המדינה.

צלמי עיתונות בטקס ההלוויה של ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, 13.1.14 [צילום: פלאש 90]
▪ ▪ ▪

לא צפיתי בכל השידורים על שרון. גם לא קראתי הכל. מי יכול. אבל ממה שראיתי ושמעתי עלו שוב ושוב הסיפורים האישיים-האנושיים. את תמציתם, נדמה לי, אפשר היה למצוא בשידור החוזר של ביקורו הממלכתי של יצפאן בחוות השקמים, שם ישב והתבדח עם שרון. ברקע געו הכבשים. מארחו היה איש זקן, אבל חד תגובה, שנון, שופע הומור, מאוד אנושי. קל לחבב אותו. בידיעות אחרונות מצאתי, במדור הדעות(?), טקסט שכתב מקורבו וראש לשכתו לשעבר, עו"ד דב ויסגלס. הוא סיפר כיצד ביום פתיחת משפט הדיבה נגד המגזין "טיים" בניו-יורק, סביב הטבח בסברה ושתילה, סירב שרון לצאת ממלונו עד שאנשי חוליית המאבטחים האמריקנים ילבשו מעיל חם שיתאים לסופה שהשתוללה.

אני מניח שחוקרי תקשורת יאספו את החומרים הללו, ינתחו אותם כמותית ואיכותנית ויפיקו ממצאים סטטיסטיים וגם תובנות על אופי השידורים ומגמתם. אבל כבר עכשיו ברור שאלה היו ימי האנקדוטות. על הכרת השטח, האהבה ללילי, הדאגה למזכירה. בדיוק התמהיל שהתקשורת של המאה ה-21 אוהבת. הרבה צבע. רגש. "חברים מספרים על אריק". הסיפורים הקטנים על האיש הגדול, הרגיש. ומה עם המהות? לפעמים, כמעט במקרה, צץ גם פן אחר בדמותו. אבי דיכטר, ראש השב"כ לשעבר, סיפר באחד השידורים עד כמה נלהב היה שרון לשמוע פרטי פרטים על חיסולים ממוקדים ועל פצצות למיניהן. ופה ושם, בעיקר בהארץ [קישור] ובמעריב [קישור], ביצבצה גם ביקורת.

שרון בכותל המערבי [צילום: פלאש 90]

קשה, לכאורה, לבוא בטענות. כי גם במותו, כמו בחייו, הציב שרון פעם נוספת מבחן מורכב לתקשורת הישראלית. יש קושי לשרטט דיוקן מלא ואמיתי של אדם כשהוא עדיין מונח מת לפנינו. כמאמר הביטוי השגור "אחרי מות קדושים אמור", אין זה ראוי לשלוף עכשיו את הביקורת על קיביה, המיתלה, ההתעלמות ממפקדיו ביום-הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה ושאר עלילותיו של איש שנוי במחלוקת זה, שמפקדיו רצו יותר מפעם אחת להרחיקו מהצבא בשל הפרות משמעת. ועוד לא אמרנו מאום על החשדות והחקירות על האי היווני ושאר ירקות. או על לכתו של בנו עומרי לכלא לאחר שהורשע בין היתר בעדות שקר, וההנחה המקובלת היא שעמס את ההאשמות על שכמו כדי להציל את אביו. פה ושם אפשר היה למצוא אזכורים לאירועים הללו, אבל השטף העצום של הדיבורים והתצלומים תאם בדרך כלל את רוח החסד של ימי האבל.

אולי ראוי שכך נעשה, על-פי המנהג, המסורת והכללים האנושיים. אבל בתוך המלל והאבל נשכחה העובדה שעשרת הימים הללו קיבעו ויקבעו בזכרונם של רבים מאוד, ובהם מי שלא היו כאן ב-1973 או ב-1982, דמות אחרת מזו שהייתה במציאות.

מדוע הדברים שנכתבו ושודרו עכשיו חשובים כל-כך? לכאורה אפשר לאמץ את אמירתו של וולטר בנימין, שעסק רבות בשאלת הזיכרון הציבורי, ששללה את הטענה כאילו עיתונים הם מעצבי תודעה וזיכרון. הם מספקים לנו מידע חדש מקצווי תבל כל בוקר, כתב בנימין, אך מותירים אותנו עניים בסיפורים בעלי ערך. אבל חוקרים רבים שבאו אחריו משוכנעים כי לתקשורת תפקיד חשוב בעיצוב הזיכרון.

הנשיא ג'ון קנדי ונסיבות הירצחו מספקים כר נרחב לחוקרים בתחום עיצוב הזיכרון. החוקרת האמריקנית פרופ' בארבי זליצר עסקה בעניין זה בספרה "לכסות את הגופה" ("Covering The Body"), שכותרת המשנה שלו היא "רצח קנדי, התקשורת ועיצובו של הזיכרון הקולקטיבי". העיתונאים, כתבה זליצר, הפכו את עצמם לקהילה המחזיקה בידיה את "הסמכות הפרשנית" העליונה באשר למה שהתרחש באירוע. לא עובדות היו בידיהם, אלא רק התרשמויות אישיות, ובתהליך מעגלי מתמשך התמידו להפיץ את הנראטיבים שלהם בכתבות, ראיונות, סרטים דוקומנטריים. כל אלה דחקו לשוליים כמעט כל ניסיון אחר להציג את הרצח.

כמעט דחקו, משום שבמקרה של רצח קנדי נכנס לזירה בשנת 1991 מגה-שחקן אחר בתחום עיצוב הזיכרון הציבורי. היה זה הסרט "JFK" של הבמאי אוליבר סטון, שהפך את תיאוריות הקשר למוקד כל דיון על רצח קנדי. מחקרים שנעשו בקרב סטודנטים העלו שכמעט כל מה שהם יודעים על רצח קנדי שאוב מסרט זה.

רבים בארצות-הברית מתחו ביקורת קשה על הסרט, ובעיקר על הזכות שנטל לעצמו במאי קולנוע להגיש גרסה מוסמכת כביכול של הרצח. גם אצלנו, בפרסום לקראת הכנס במרכז הבינתחומי, נכללה השאלה "האם ראוי ששיקולים של רייטינג, מסחור, רדיפת הסקופים ושיקולים אחרים קצרי טווח הם אלה שבסופו של דבר יעצבו את התודעה הלאומית בדבר אירועים היסטוריים".

לא זו השאלה, כפי ששרון נהג לומר. לפעמים, מתברר, מצליח אפילו ערוץ 2 המסחרי להתנתק מן הדי.אן.איי שלו ולעטות על פניו ארשת ממלכתית. שלושה חוקרי תקשורת ישראלים, ד"ר אורן מאיירס, ד"ר אייל זנדברג וד"ר מוטי נייגר, העלו במחקרם כי בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה מחליף ערוץ 2 את עורו ונעשה ממלכתי להפליא. זה היה נכון לפחות ב-12 השנים שנבחנו במחקר, שפורסם ב-2006.

שרון בחוות השקמים, 1996 [צילום: פלאש 90]

גם הפעם אפשר לומר שרוב הערוצים והעיתונים - במיוחד הפופולריים שבהם - התאימו עצמם, לפחות חלקית, למתכונת של אבל ממלכתי. אך דווקא מכובדות ממוסדת זו, שתובלה באנקדוטות אנושיות ובקטעי ארכיון, הייתה בבחינת שירות רע לציבור. היא הפכה אישיות מורכבת, שנויה במחלוקת לכל אורך הקריירה שלה, לאותה דמות של מנהיג נחוש וגם סבא חביב ואמין, כזו שביקשו לייצר בעשור הקודם יועציו של שרון ויחצניו.

זה נעשה בשגגה, כמעט בחוסר ברירה. זו עוד דוגמה למה שקורה כאשר אנשי תקשורת טרודים בשגרת העבודה, ואין להם פנאי, אולי גם היכולת, לחשוב בלהט האירועים על המשמעויות העמוקות יותר של עבודתם.

יש מי שחושבים שדמותו של שרון עוצבה והתקבעה בזיכרון הציבורי כבר מזמן. אין טעות גדולה מזו: הזיכרון הקולקטיבי הוא דינמי ומשתנה לאורך זמן. ויותר מכך: מה שיישאר בזכרונם של רבים מתושבי ישראל עוד שנים רבות יהיה החומרים שהוקרנו, שודרו, הודפסו והועלו בימים האלה. גם בלי במאי ראשי ומפיק-על, גלגלי עיצוב הזיכרון עבדו כאן היטב, ולא פחות מכך מנגנוני ההשכחה.

תאריך:  15/01/2014   |   עודכן:  15/01/2014
רפי מן
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
הביקור הממלכתי של יצפאן
תגובות  [ 3 ] מוצגות   [ 3 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
לא באו ללוויה !!
15/01/14 11:04
 
ע_הראל
15/01/14 12:09
 
מי בגד במי
19/01/14 02:25
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
התפתחויות נוספות   /  אריאל שרון 2014-1928
יום לאחר שגופתו של אריאל שרון נטמנה באדמה, ניתן לאתר בכל העיתונים, ולא רק בהארץ, גם מופעי ביקורת על האיש ומעשיו.
14/01/2014  |  אורן פרסיקו  |   כתבות
בישראל כמו בישראל, עדר התקשורת אשר הפך את שרון לאתרוג ואימץ אותו אל חיקו כאשר זה המיר את דתו ועשה מהלך אנטי-ציוני ואנטי-דמוקרטי, הוא המחליט מי יזכה לסיקור נרחב ומי יועלם מעיני הציבור, בבחינת: ככה ייעשה לאיש אשר מולך התקשורת חפץ ביקרו
14/01/2014  |  ד"ר רון בריימן  |   מאמרים
שוב חוותה ישראל ציקלון אדיר המתלווה לאחרונה ללכתם לעולמם של אישי ציבור וסלבריטאים - כל מי שהצליחו מפני שהצליחו בגדול, או מפני שנכשלו בגדול למלא את עמודי החדשות שידורי המבזקים, או טורי הרכילות באינפורמציה ששמם שורבב אליה. למעשה, כבר לא חשוב לתקשורת הירודה שלנו אם מדובר בהישגים, בכשלונות או במחלוקת לשם שמיים. מה שחשוב הוא שאפשר לרקוד על זרי הדפנה או על הדם - אופי הסיקור ואיכותו ירודים תמיד ובכל מקרים וכבר כינתי זאת בעבר "אורגיה של מוות", וזה רק הולך ומקצין, הולך ומחריף. הפעם היה זה אריק שרון.
14/01/2014  |  רפי לאופרט  |   מאמרים
סיפורו של אריאל שרון, שבאופן נדיר ריחף בין שמים לארץ, אינו עוד סיפור שיעבור מן העולם. יהודים מאמינים לא עוברים על סדר היום כשאירוע כזה מתרחש באופן כה יוצא דופן. אינני שייך לאנשי ההתנחלויות ובוודאי שלא להשקפה של המשך הכיבוש אבל בהתנהגות של שרון למתנחלים הייתה שם יותר מכפיות טובה. הגיוני שמנהיגים ניציים יחליפו דעותיהם ויעברו לצד היוני. החיים במזרח תיכון ערבי עם מיליוני בני אדם בתוכנו שעוד לא זכו לזכויות שוות ועם לחץ בינלאומי בלתי פוסק שמחייב את הפשרה להיות כדגל שמונף שוב ושוב ע"י איזה נץ שהפך ליונה, מביאים לבסוף את הקיצוניים להתפשר עם ההיגיון.
14/01/2014  |  אליהו קאופמן  |   מאמרים
"כיפת ברזל" היא תוצר של השנים האחרונות. מערכת ההגנה האנטי-טילית, שהיא כבר חלק מהנוף של עוטף עזה, לא באה לעולם כאשר אריאל שרון היה במלוא הכרתו. כאשר צנח לתרדמת בת שמונה שנים, שממנה לא התעורר עוד, ידענו לכל היותר על "קיר ברזל". אבל אתמול (13.1.14), בהלוויתו של ראש הממשלה ה-11 בעוטף עזה, גם "כיפת ברזל" השתתפה.
14/01/2014  |  יוסי אחימאיר  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
אורי מילשטיין
אורי מילשטיין
חיקוי כושל של צה"ל את צבאה של גרמניה הנאצית; רב-אלוף חיים לסקוב ואלוף ישראל טל - אבות השריון של צה"ל; מיתוסים על מהלכי השריון של צה"ל במלחמות; השפעה שלילית של צה"ל, האנטי-אינטלקטוא...
איתן קלינסקי
איתן קלינסקי
את תבונתו של קהלת יש להפעיל באלו הימים, כשאנחנו מנהלים את המלחמה הצודקת נגד החמאס הרצחני והאכזרי, שרצח ביום שבת בתשרי תשפ"ד 1,400 יהודים, אנשי עמל ובני נוער שחגגו, ושכל "חטאם" בעינ...
הפינוי הגדול בתולדות המדינה [צילום: דוד כהן, פלאש 90]
אריאל היימן, אלון ברקמן
פינוי מאות אלפי תושבים מגבולות הדרום והצפון מאפשר להפיק מספר לקחים למקרה הבא - בין אם הסיבה תהיה ביטחונית ובין אם היא תהיה בשל אסון טבע
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il