ידיעה בעין השביעית [ראה גם משמאל] לכדה את תשומת לבי בימים האחרונים. אורן פרסיקו מבשר כי "
עיתון '
הארץ', בראשו עומד
עמוס שוקן, יערוך בקרוב 'כנס שלום' שנועד לקדם את פתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלשתיני. הכנס אמור להתקיים בתל אביב בתוך כמה שבועות, לאחר שמזכיר המדינה האמריקני
ג'ון קרי יגיש את הצעתו לפתרון הסכסוך ולפני שישראל תמסור את תשובתה, וזאת במטרה לדון בהצעה האמריקנית ולהשפיע על הממשלה. כותרת הכנס המתוכננת היא 'בחר בשלום. העם מאחוריך', ובמהלכו אמורים מומחים ומדינאים בכירים לדון בחשיבות פתרון הסכסוך ובמחיר שמשלמת ישראל על העדרו".
אפשר כמובן לתמוה מדוע הארץ מארגן כנס תמיכה בהצעה שטרם הונחה על השולחן וטרם הוברר אם ההצעה תשמש בסיס אפשרי להסדר. התמיהה מיותרת! בתקופה האחרונה מתנהל בתקשורת מסע הפחדה חסר תקדים, חלקו העיקרי בהנהגת
עיתון הארץ, אך גם בהשתתפות פעילה של אחרים (מאה הבכירים במשק, שר האוצר), שתכליתו להבהיר לציבור הישראלי את המחיר הכלכלי הכבד שישלם עקב חרם אירופי בעיקר על הכלכלה והאקדמיה שיפגע בכל אחד מאתנו.
סביר מאוד שיש יד מכוונת מאחורי מסע ההפחדה התקשורתי היוצא מנקודת הנחה אנטישמית שאת היהודים/הישראלים אפשר להניע לפעולה רק על-ידי איום בפגיעה בכיסם. איש אינו מנסה לשכנע אותנו כי הסכם שלום שייחתם על בסיס הצעות קרי אפשרי או שיהיה שווה את הנייר עליו ייכתב ושלא יהיו כרוכים בו סיכונים ביטחוניים משמעותיים מאוד. מארגני המסע הנוכחי כבר למדו שאין טעם למחזר את כזבי העבר ואין טעם להבטיח הבטחות שלא יקוימו, אלא יש לעבור לאיומים ישירים כלפי הציבור.
על כן מגויס למאבק כל בדל ידיעה על הרהור לב ביחס לחרם הממשמש ובא, ולכך מצטרפות אזהרות חמורות שאם לא נגיע להסכם, מרה תהיה אחריתנו מבחינה כלכלית. כך ניתן להציג את המאבק לטובת יוזמת קרי כמאבק הישרדות כלכלי. העובדות לא ממש חשובות, שכן באמצעות מסע יחסי ציבור ממומן ומאורגן היטב אפשר לשכנע את הציבור בכל דבר.
בכל זאת ניתן לתמוה מדוע עיתון הארץ טורח לארגן כנס תמיכה בהצעות קרי עוד בטרם הונחו בכלל על השולחן. האם קיים כאן מניע נוסף? האם לעובדה שהארץ הפסיד תמיכה כלכלית אדירה שנבעה מהדפסת ישראל היום בדפוס הארץ יש קשר ליוזמה הזאת?
עיתון אינו מארגן בדרך כלל פעילות פוליטית ואת השפעתו הפוליטית הוא בוחר לממש בעיקר בדרך הפרסום הכתוב, בחירת המאמרים והחדשות, עמדת המערכת וכיו"ב. פנייה לפעילות בקרב הקהל הרחב משמעה השקעות גדולות בארגון והקצאת כוח-אדם - ואיכשהו לא נראה לי שהארץ משופע כל כך באמצעים עד שיוכל להרשות לעצמו את התענוג הזה.
פתרון לתעלומה מצוי בידיעה עצמה. מספר לנו פרסיקו ש"כדי להצליח בכל זאת להפיק כנס בקנה-מידה בינלאומי, פנה 'הארץ' בשבועות האחרונים לכמה גורמים בחיפוש אחר תרומות. נכון לעכשיו הסכים מרכז תמי שטינמץ למחקרי שלום שבאוניברסיטת תל אביב להשתתף במימון האירוע. העיתון מנהל משא-ומתן עם גורמים נוספים, ובהם מכוני מחקר אמריקניים. בפניותיו לתורמים ושותפים פוטנציאליים מצהיר 'הארץ' כי יעמיד לרשותם את מחלקות המודעות של העיתון והאתר, בעברית ובאנגלית".
הכיוון ברור! עיתון שמתקשה מאוד להחזיק מעמד כגוף עסקי רגיל מתעתד לשמור על קיומו באמצעות השכרת שירותיו לגופים עתירי ממון בעלי מטרות פוליטיות. בשלב הבא בוודאי כבר נשמע על כך שחלק ניכר מתקציב עיתון הארץ ממומן על-ידי האיחוד האירופי. מדוע באמת שהאיחוד יממן ביד נדיבה שורה של ארגונים ללא מטרות רווח כמו "
שלום עכשיו" ויתעלם מתרומתו האפשרית הייחודית של הארץ - האם העובדה שהארץ מתיימר להיות גוף עסקי ובלתי תלוי מצדיקה הפליה כזו?
