לאחרונה בישרו נשיא בית המשפט העליון,
אשר גרוניס ושרת המשפטים
ציפי לבני, על רפורמה לפתרון בעיית הסחבת, שעיקרה הקמת ערכאה עליונה נוספת לערעורים. הרפורמה, אמנם, תפחית את העומס על העליונים שבשופטים ואף תשתפר את מעמדם. אולם היא לא תקל במאומה על השופטים בערכאות המחוזי ובפרט בשלום, שהיא המסד של מערכת המשפט ונושאת בעיקר מלאכת השפיטה ולא תפתור את התחלואים של מערכת המשפט הזקוקה לטיפול שורש לנוכח עוולות משפטיות, שהן תוצאה של עיוותי דין; מניעת גישה לערכאות, ירידה ברמת השפיטה והשופטים; היעדר מנגנון פיקוח על שופטים וסנקציות נגדם ואי שוויון בהתנהלות שיפוטית בין אזרח הפשוט לעומת בעלי השררה עד כדי מתן פסקי דין המכשירים נורמות של שחיתות שלטונית.
העליון אף קבע הלכה החוסמת פסילת שופט גם אם התרשל, רמס את הדין ואף עשה איפה ואיפה במסגרת החלטה דיוניות; על-פי ההלכה על המתדיין לפנות לערכאת ערעור לעינוי דין נוסף והשקעת דמים תרתי משמע וגם אם יזכה בערעור המערכת אינה מטילה על השופט שום סנקציה והוא גם מוגן חוקית מתביעה בגין נזק שגרם למתדיין. יש לציין כי אחת הסיבות העיקריות לפגיעה בהליך משפטי הוגן, נובע מהעומס שהוא הגבוה ביותר בעולם הגורם לשופטים לתת קדימות למורא הזמן על חשבון מורא הדין וזאת בניגוד לחוק יסוד השפיטה; בדברי ההסבר להצעת חוק בוררות חובה, של שר המשפטים לשעבר
יעקב נאמן, שנגנזה משום שעוררה סערה ציבורית בשל היותה לא חוקתית, הודה נאמן כי העומס על השופטים גורם לפגיעה בזכויות המתדיינים.
אם כן, מדוע ראשי מערכת המשפט ממלאים את פיהם מים אף שהעומס, הפוגע בזכות החוקתית להליך הוגן, מהווה הפרה של חוק יסוד
כבוד האדם וחירותו? ובכן, בחצי יובל האחרון עברה הרשות השופטת תהליך של פוליטיזציה שעיקרו נובע מהרכב הוועדה למינוי שופטים שבו חברים נציגי השלטון ונציגי מערכת המשפט שעושים דילים במינויי שופטים. "מה שמטריד אותי אלה הסטנדרטים הכפולים. אתה מדבר על קודש הקודשים: מינוי שופטים ואני אומר לך בכל הזהירות, שאם אנחנו בנציבות היינו עושים דילים כאלה במסגרת המינויים ציבוריים, כמו שעושים במינוי שופטים, אני לא רוצה לחשוב איפה הייתי מוצא את עצמי. אתה ממנה את ההוא ואני מאשר את זה.". כך אמר נציב שירות המדינה,
שמואל הולנדר, (מעריב, 18.4.11 ).
תנאי יסוד
עצמאות הרשות השופטת היא תנאי יסוד במשטר דמוקרטי, בין היתר, משום שעל-פי העיקרון של הפרדת רשויות שתכליתו ליצור מערך של בלמים ואיזונים כדי למנוע כוח עצמאי משחית בידי כל אחת מהרשויות - תפקידה לפקח על הרשויות המבצעת והמחוקקת. עם פרישתה הודתה נשיאת העליון,
דורית ביניש כי לא הצליחה ביעד שהציבה לעצמה להפריד את הרשות השופטת מהרשות המבצעת ולהעניק לה עצמאות מוסדית.
בתרבות פוליטית מושחתת, כמו בישראל, השלטון לעולם ירצה שלטון חוק חלש, רופס, לא עצמאי ודל במשאבים. אולם מצב זה משרת לא רק את האליטה הפוליטית, אלא גם את המשפטית משום שהוא יוצר בניהן מאזן אימה ואינטרס משותף המשרת את שתי האליטות משום שאינן מפקחות זו על זו. כך למשל, אין שום מנגנון פיקוח על עבודת השפיטה וסנקציות נגד שופטים ו'הפיקוח' של הכנסת והממשלה על הרשות השופטת מסתכם בניסיונות של פוליטיקאים להשתלט לחלוטין על מערכת המשפט על-ידי הגדלת כוחם במינוי שופטים.
באשר לפיקוח של הרשות השופטת על הממשלה והכנסת, בג"ץ אומנם נוהג לקבל עתירות הנוגעות לבנייה על קרקע פרטית בשטחים, או בסוגיית המהגרים וכדומה, משום שקיים פיקוח משפטי ומדיני על הממשלה בזירה הבינלאומית שעשוי לסבך את המדינה וראשיה אף בהליכים משפטיים אישיים. אולם, קשרי משפט, שלטון - גרמו לדחיית עתירות בכל הנוגע להתנהלות שלטונית, שיש בה פגיעה באינטרס הציבורי, בזכויות יסוד, ובעקרונות דמוקרטים ואף נגועה בשחיתות שלטונית.
על-פי מרבית ההגדרות, לרבות של שופטת בית המשפט העליון - דפנה ברק ארז בספרה: 'משפט ושלטון במדינה משתנה' - שחיתות אינה רק קבלת שוחד, גניבה, הפרת אימונים וכיו"ב עבירות חמורות, אלא כל התנהלות שלטונית משיקולים זרים למטרות אישיות, יהיו אשר יהיו, לרבות שרידות שלטונית. בג"ץ גם נמנע מהתערבות בעתירות נגד היועץ המשפטי לממשלה בגין החלטות תמוהות לסגור תיקים פליליים נגד נבחרי ציבור. חמור מזאת - מומחים למשפט פלילי, בניהם פרופ'
מרדכי קרמניצר והיועץ המשפטי לממשלה לשעבר,
מני מזוז, מתחו בקורת על הכרעות דין שבהם זוכו נבחרי ציבור בניגוד לדיני הראיות.
גם מומחים בתחום המשפטי-חברתי, סבורים שבג"ץ נושא בחלק גדול מהאחריות להידרדרות מעמד הביניים בישראל והשכבות המוחלשות.
בפסיקות שנתן ביהמ"ש העליון לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ב-1992, הוא קבע שהזכויות החברתיות פחות משמעותיות מהזכויות הליברליות, לרבות זכויות יסוד, כמו הזכות לבריאות, לדיור, לחינוך ולביטחון סוציאלי. חשוב לציין כי בעוד שתפקידו של הצבא הוא להגן על המדינה מפני סכנות חיצונית - תפקידו של שלטון החוק בכלל ומערכת המשפט בפרט הוא להגן על הדמוקרטיה והחברה מפני סכנות פנימיות של הפרות חוק ופגיעה באינטרס הציבורי בכלל ועל-ידי השלטון בפרט.
הפיקוח של מערכת המשפט על השלטון נעשה לאין ערוך חשוב יותר לנוכח העובדה שהכנסת אינה ממלאת את תפקידה בפיקוח על הממשלה בשל שיקולים זרים של שרידות קואליציונית. מצב זה גורם לעריצות הרוב שתפקידו של בג"ץ להגן מפניו על הדמוקרטיה שנהפכה בישראל, כמעט, לפורמלית בלבד ועל הריסותיה קם משטר עם מאפיינים אוליגרכים, הכולל כמה קבוצות כוח.
במדינה שבה קיימת תרבות פוליטית מושחתת עד כדי כך שישראל מובילה במדד השחיתות העולמי בפער עצום לעומת מדינות מתוקנות, מן הראוי שפוליטיקאים לא יהיו מעורבים במינוי שופטים וכך גם ראשי מערכת המשפט וזאת בשל
ניגוד עניינים וצבירת כוח עצמאי משחית. השפיטה, יותר מכל מקצוע אחר - דורש כישורים והכשרה.
לכן, תואיל שרת המשפטים לקבוע קריטריונים לבחירת שופטים, לרבות לימודים אקדמיים להכשרת שופטים שבנוסף לתחום הצר של לימודי משפטים, יחויבו בהשכלה אקדמית גם בפסיכולוגיה, קרמינולוגיה, סוציולוגיה וכיו"ב, שיעניקו לשופט השכלה רחבה הנדרשת לתפקיד, שהינו מורם מעם וחורץ גורלות של פרט, חברה ודמוקרטיה וכן תעודת הסמכה ותקופת התמחות ארוכה. מועמדים שיענו לקריטריונים, יתמנו לתפקיד על-ידי ועדת סינון מקצועית לאחר שעברו מבחני קבלה מקצועיים ומבחני אישיות ולא לכל חייהם, אלא על-פי תפקודם, כמקובל בכל תפקיד.
נשיא בית המשפט העליון ימשיך להיבחר בשיטת הסניוריטי כדי למנוע תחרות. באשר לבחירת שופטים לבית המשפט העליון - לוועדה יצטרפו גם נציגי ציבור בשל העובדה שבית המשפט העליון ביושבו כבג"ץ - מכריע גם בסוגיות ערכיות ולכן ראוי כי הרכבו ישקף, ככל שניתן ומבלי לוותר על איכות השפיטה - את מגוון האוכלוסייה בישראל. על כן, בטרם יקימו גרוניס ולבני ערכאת ערעורים נוספת, ראוי היה שימלאו את חובתם החוקתית על-מנת שאזרחי המדינה יזכו להליך הוגן ושוויוני ויפעלו בדחיפות לעצמאותה המוחלטת של הרשות השופטת, בטרם יגיעו המדינה, החברה והמעט, שעוד נותר מהדמוקרטיה, לנקודת האל חזור.
