עובדים נמאסתם
לא סוד הוא שאת
שרה נתניהו אוהבים לשנוא. אין ספק שעובדי המשק בבית ראש הממשלה קופצים טרמפ על עובדה זו, כדי לתפוס כותרות מהמציצנות העסיסית לחייה של השֵדה שרה בנעלי בית, ולגזור קופה מהתביעות המשפטיות לכאורה נגדה.
כזכור, פרשת העוזרת
ליליאן פרץ, שכיכבה זמן רב במרכז החדשות, פרצה בקול תרועה רמה והסתיימה בקול ענות חלושה, ובזיכוייה, איך לא, של הגברת הראשונה. אז אולי כדאי ששאר עובדי התחזוקה, למרות הפיתוי המדבק, ילמדו מתקדים זה, ויחדלו ממיחזוּר מעללי שרה?
יתר על כן, אחת התלונות הרועמות של מני נפתלי הייתה ששרה מתחה ביקורת על האוכל המרוקאי המשמין שהכין לבני הזוג נתניהו. האם אין זו זכותה לבקש מזון בריא, שגם יחמיא לגיזרתה? ואולי תלונה זו כמשל על אי-ממשותן של יתר התלונות, שיתגלו בסופו של דבר כתלונות סרק, כפי שקרה בפרשת העוזרת הראשונה?
תרגיל ביחסי ציבור
דומה כי בעידן התקשורת, שבו 'אם פרסמת - עשית', מנהג חדש בא למדינה: כל מוסד שמכבד את עצמו, אינו מסתפק בדובר בלבד, אלא שוכר יחצ"ן לשירותיו. כשמדובר במוסד פרטי, שהשירות הוא על חשבונו, זו זכותו. אולם כשמדובר בגוף ציבורי ממשלתי, הקופה היא, איך לא, על חשבוננו.
אז עד עתה היה זה ביבי ראש הממשלה, בעקבות פרשת שרה והעובדים, המשטרה בעקבות פרשיות השחיתות, שר האוצר לפיד, בעקבות הגזירות הכלכליות, והכנסת אשר מעוניינים בשיפור הדימוי הציבורי שלהם. במקום לערוך בדק בית בשורותיהם, הם מתעסקים בקנקן, ולא בתוכן הרקוב שבו. נראה שכל מינוי של יחצ"ן חיצוני ראוי שידליק נורה אדומה לגבי תיפקודו של המשרד.
לאחרונה הצטרף למועדון מפוקפק זה שר הרווחה, מאיר כהן, שמינה איש יחסי ציבור, בעקבות תיפקודו הלקוי של המשרד בפרשות שונות הקשורות בהוצאת ילדים מבתיהם. אז נכון שהוא חבר במפלגה, שבראשה עומד איש תקשורת, אולם דווקא במשרד רגיש זה, שראוי שכל שקל ילך לרווחת הנזקקים, האין מדובר בבזבוז ובהוצאה מיותרת? ואיך הסתדרו שם כל השנים בלי שירות המותרות הזה? לשר הפתרונים.
הפרדת התורה מההלכה
מה המשותף בין הרבנית של ח"כ
עליזה לביא, מלכה פטיוקובסקי, ולהבדיל ה'רבנים' אורלי וילנאי וגיא מרוז, המככבים בהרצאות בשיעורי תורה, וגילוי הראש של הח"כית הדתית? דומה שכל אלה מצביעים על הניו רפורמה בדת של לביא וחברותיה.
שיעורי התורה, הניתנים על-ידי אנשים חילונים מובהקים, עם כל הכבוד להיותם ידוענים, מסלפים את הבנת התורה, ומצביעים על מגמה חדשה של הפרדת התורה מההלכה, במסגרת חילון התורה ויצירת דת העיון בלבד.
שבעים פנים לתורה, מתרצת לביא, התלמידה החכמה? זאת כאשר הפרשנות מעוגנת בפרשנות חז"ל וברוחה, מתוך תפיסה מסורתית, כי מעֵבר להעשרה רוחנית מטרת הלימוד היא בראש ובראשונה קיום המצוות הכתובות בתורה. אך ב'ישיבה' החילונית נגרמת זילוּת התורה, כספר המצוות, ופיחוּת ההלכה היהודית וזלזול בה. מה הפלא שלביא מצהירה קבל עם ועדה, מעל בימת העיתון הנכבד, שאין לה כל מטרה להשפיע בלימוד על קיום ההלכה?
יתר על כן, עם כל ההערכה לרבנית מלכה פיוטובסקי, שהיא חלוצה בהקמת בתי מדרש לנשים, ודגם לפמיניזם דתי, שלביא כל כך ששה לאמץ, סמיכה לרבנות עדיין אין לרבנית, ולכן היא לא יכולה להיות מקור לפסיקה הלכתית.
ואחרון אחרון, כיסוי הראש לנשים מעוגן בהלכה, ואין לי ספק שגם הרב הירש והרב משאש סמכו ידיהם על כך. נכון שבגרמניה נשים דתיות נהגו ללכת בגילוי שיער. ייתכן שזו הייתה גזירת שעה בלבד בעקבות ההתבוללות החזקה, כשהיה מדובר בגזירה שהציבור לא יכול היה לעמוד בה.
מודל להתמודדות
דומה כי הנערה שליו שבת, שנפצעה אנושות כתינוקת בפיגוע, כמעט נולדה לתוך התמודדות מתמדת עם מצבה הרפואי והשלכותיו הנפשיות והחברתיות. אין ספק שהיא עושה זאת בנחישות, באמונה ובגבורה מעוררת הערצה, תוך שהיא זוכה לגיבוי ולתמיכה ממשפחתה המסורה.
נראה כי הפציעה לא הצליחה לטשטש את יופייה הטבעי, כמו גם את חוכמתה ותובנותיה, ואף מבליטה את מידת הערכת הטוב הקיימת בה ואת בגרותה הנפשית. כל אלה, ביחד עם קבלתה העצמית, הדימוי החיובי שלה והחשיבה האופטימית, בהחלט יכולים לשמש מודל לא רק לאנשים מוגבלים, המתמודדים עם נכוּת, אלא להתמודדות בכלל.
