"הביטוי הראוי למחיר האישי הכבד אותו שילם הנאשם בגין הפרשות מהן זוכה, צריך להיות בהימנעות מהטלת עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות, והסתפקות במאסר על תנאי ובקנס כספי מירבי". (מוסיה ארד, יעקב צבן, משה סובל).

"הנאשם 8 שימש כראש ממשלת ישראל. מתפקיד רם ונכבד זה, שאין חשוב ומרכזי ממנו, הגיע למעמד של מי שהורשע בפלילים בעבירות בזויות וחמורות מאין כמותן... הנזק לו ולמשפחתו כתוצאה מהרשעתו הינו נזק כבד ביותר... הנני גוזר על נאשם 8 את העונשים הבאים: שמונה שנות מאסר, מתוכן שש לריצוי בפועל". (דוד רוזן).

בקליפת אגוז, זהו ההבדל בין גישתו של בית המשפט המחוזי בירושלים לבין זו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בנוגע למחיר האישי ששילם אהוד אולמרט על חטאיו. עם כל ההבדלים בין שני התיקים, אותם נציין מיד, בולטת העובדה שהירושלמים נתנו משקל ניכר למחיר זה, בעוד התל אביבי למעשה התעלם ממנו.


מגרש אחר לגמרי


כאמור, יש הבדלים משמעותיים בין המקרים. בירושלים הורשע אולמרט בהפרת אמונים, ובתל אביב - בקבלת שוחד. בירושלים הוא זוכה משתי פרשיות מרכזיות, ובתל אביב - הורשע בשניים מתוך ארבעה אישומים זהים בחומרתם. בירושלים אמרה גם המדינה שהוא נאלץ למעשה להתפטר בשל עדותו של משה טלנסקי, בעוד בתל אביב דובר על חקירה שהחלה כאשר כבר לא שימש כראש הממשלה.

ובכל זאת, יש לא מעט קווי דמיון. טיעוניו לעונש של אלי זהר באולמו של רוזן הזכירו לא במעט את אלו שעבדו היטב באולמה של ארד. בשני המקרים, זהר דיבר באריכות על הנפילה הפוליטית ויצא חוצץ נגד שפיטתו של אולמרט בתקשורת והעלבונות שהוטחו בו. זהר למעשה נהג לפי הכלל הספורטיבי הידוע: "הרכב מנצח לא מחליפים".

אלא שהיריב (בלשון השאלה כמובן) היה שונה לחלוטין, וטקטיקת המשחק לא הותאמה גם למגרש השונה לחלוטין. נעמוד על הבדל בולט במיוחד בהתייחסות לעברו הציבורי של אולמרט. בין הנימוקים להקלה בעונש אמרו ארד וחבריה:

"לזכות הנאשם עומד עברו בשירות המדינה על פני למעלה משלושה עשורים, מאז היותו חבר כנסת צעיר בן 28 ועד לפרישתו כראש ממשלה בגיל 63, במהלכם שימש חבר כנסת, שר, ראש עיריית ירושלים, ממלא-מקום ראש הממשלה ולבסוף ראש הממשלה, ובהם השקיע לילות כימים למען הכלל והפרט. תרומתו הרבה של הנאשם למדינה במסגרת תפקידים ממלכתיים אלה, עליה עמדה גם המאשימה בטיעוניה לפנינו, ניצבת אף היא כמליצת יושר עבורו בעת נעילת שער".

וכך התייחס רוזן לאותו עבר ממש: "נאשם 8... השקיע מיכולותיו בביצוע תפקידיו הציבוריים והטביע חותמו החיובי בבניין הארץ. נאשם 8 תרם תרומה רבה למדינה ולחברה". אולמרט ואורי שטרית, אמר רוזן, הם "פושעים שמרבית זמנם הוקדש לביצוע תפקידם הציבורי. מדובר בפושעים שהתנהלו במסגרת הנורמטיבית, ובמסגרת זו תרמו את המיטב שבהם לטובת תפקידם, זכו לשבחים בגין עבודתם הטובה, שגשגו והתקדמו עד הגיעם למעמדם. כשרונותיהם ועשייתם הברוכה במסגרת הנורמטיבית העלתה אותם לפסגה בזירה המקצועית, החברתית והכלכלית".


מצע לביצוע העבירות


אז איפה ההבדל העקרוני? נמצא אותו בשתי נקודות. האחת: המחוזי בירושלים התעלם לחלוטין מן הפסיקה הקובעת, שככל שמעמדו של המורשע רם יותר - כך עונשו צריך להיות חמור יותר. הפסיקה הזאת לא הוזכרה אפילו ברמז בידי ארד וחבריה. לעומת זאת, רוזן מצטט פסקי דין של בית המשפט העליון - כולל בפרשות מיכאל צור ואריה דרעי - בהם נקבע במפורש עקרון היחס הישיר בין הדרג לבין העונש. מסקנתו חד-משמעית:

"דינם של בכירים ורמי מעלה ראוי להיות חמור וקשה מדינם של חלכאים, פשוטי עם ואזרחים מן השורה. אין דינם של עבריינים, שהורשעו בעבירות שחיתות, עבריינים שנולדו למצוקה כלכלית וגדלו בסביבה סוציואקונומית נמוכה, המבקשים להסביר מניעי פועלם ברקעם הקשה, כדינם של נאשמים המשתייכים לעלית החברתית והכלכלית במדינה".

הבדל שני נמצא בפיסקה הבאה בעניינם של אולמרט ושטרית בגזר דינו של רוזן: "כשרונותיהם והצלחתם של הנאשמים הנ"ל שימשו מצע נוח לביצוע עבירות השחיתות בהן הורשעו. במקביל לפעילותם הנורמטיבית, בשטח סגור ואטום לעין הציבור, פעלו הנאשמים בביצת דומן ושחיתות להעשרת כיסם".

זה ההבדל הגדול. ארד וחבריה התעלמו מן העובדה, שאולמרט ניצל את מעמדו כדי לבצע את העבירה בה הרשיעו אותו - קידום ענייני לקוחותיו של אורי מסר. רוזן שם את האצבע על הפצע המדמם העמוק ביותר: שימוש בתפקיד הציבורי כמצע שאין בלתו לביצוע העבירות.

אם אולמרט לא היה שר התמ"ת, הוא לא יכול היה לסייע ללקוחותיו של מסר. בדיוק כשם שאם הוא לא היה ראש עיריית ירושלים ושר התמ"ת, הוא לא יכול היה לסייע ליזמי הולילנד ולחברת הזרע. ארד וחבריה התעלמו לחלוטין מנקודה קריטית זו וכתבו גזר דין שנראה כמו כרזת בחירות של אולמרט. רוזן הפנה אליה את הזרקור וממנה שלח את אולמרט לשש שנות מאסר.