כיפת השמיים הגבוהים מעליי הייתה פרושה במלוא הדרה כחופה כהה מרובדת באין ספור כוכבי-כסף מתנוצצים. כילד בן חמש נהגתי בלילות הקיץ לשכב על-גבי ספה רעועה שנמצאה במרפסת הדירה הצפונית-מערבית בצפון תל אביב של חולות ודיונות בשנות השלושים במאה הקודמת.
אכן, אני מוצר ארכיאולוגי - אך כוחי עדיין עומד להשמיע את קולי מול מקהלת צבועי הארץ, חורצי לשון נוטפת רעל-כנגד שופט חכם-לב ועין בישראל ושמו
דוד רוזן. אשתף אתכם בלילה אחד בצפון המופלא והרחוק ההוא.
אבא לימד אותי להקשיב לרחשים, להבחין בין יילל רוח דקה הסורקת פני גלים לבין יילל מצמרר של השועלים, התנים והצבועים.
בלילה הרחוק ההוא הוא הסביר לי בקולו השקט כי לטורפים האלה ולבני-אדם מסוימים תכונות משותפות. "אך הצבוע הוא המסוכן ביותר," הוא הדגיש, "כשתכונות הצבוע מתגלות אצל אדם הנוהג בערמומיות להסתיר את אופיו האמיתי, דע שעניין לך עם מישהו שרק כאילו יש לו דעות, או רגשות, או תכונות, שבעצם מעולם לא היו לו, ואין לבטוח בו."
"אין לומדים להבחין בין הצבוע החי הטורף לצבוע-אדם?" שאלתי.
"החיים מלמדים," אמר אבא, "אנשים לומדים להבחין."
מעולם לא שכחתי את התורה שהרביץ בי אבא בשיחות מזדמנות שכאלה. למדתי שהחיים אכן מאלפים אדם לעשות שימוש בחושיו, לעתים ממש כחיה. חוכמת החיים והניסיון המצטברים בקרבו של אדם, הם ערובה לסיכוייו לבחון כליות ולב אנוש, להגיע לקרבת תבונתו הנעלה של ירמיהו הנביא.
משפטו, או משפטיו המייגעים והמתעתעים של
אהוד אולמרט מחלקים ומפרידים הפרד היטב בין מוקיריו השוכבים למענו גם ברגע זה על הגדר הדוקרנית שלו, לבין אלה שתחילתם מתי מעט והיום הם עם רב, היודעים כי האיש בעל אות הקין שהוטבע במצחו כבוגד, אכן כזה הוא, נבל שלא דומה לו בישראל המודרנית.
אמנם חברו המנוח
אמנון דנקנר זל"ל (זו אינה טעות דפוס), הציע בזמנו הצעה מגונה לפרקליט המדינה עד לא מכבר, שיתלה את עצמו. בוודאי שהחכם היהיר והמנוח הזה לא העלה אף לא בקצה דעתו כי ייתכן שהתלוי בקצה החבל יהיה מישהו אחר. אבל מדברי הרהב של חברו של אולמרט שנאמרו בבוטות לאחר מתן גזר דינו, אותו איש צללים שהיה פעם שר בממשלתו, בר-און הידוע, לא נעלמה מאוזן כרויה הרמז הנורא על הצפוי בבאות; הוא הצהיר בביטחון מוחלט שאולמרט לא יגיע לכלא, וצא ודע למה בדיוק התכוון בנחשיות.
אינני רוצע להרחיב בתסריט הרע הזה את אשר כל אחד יכול להסיק לעצמו. אבל כפי שאנשי חוק וממשל אוהבים בארץ המיוסרת הזאת לומר, כי כל "האופציות על השולחן" - כך אין להתעלם מכל אפשרות. אבל גם אין להיסער ממנה.
עד אז, לסיום תחילת הדרך לבית הכלא, כבר כעת באישון לילה אפשר שוב לשמוע את יילל הצבועים המצמררים ומקפיאי דמו של אדם. ההתנפלות המאורגנת של הצבועים האלה על השופט מר דוד רוזן בגלל "שימוש בביטויים שלא נשמעו כמותם" - היא מערכה שקרית, נבזית ומאורגנת על-ידי עורכי דינו שנכשלו ומדבריו של הנבל. הגדרותיו של השופט מדויקות, ואולי עוד עושות חסד עם הנבל שבתקופת שפוט השופטים היה מסיים פרשייתו בצורה חמורה לאין שיעור, כסקילה למשל.
אני מציע לכל אותם עיתונאי החצר האחורית, המייללים נהי מעורר רחמים על גורלו המר של הגדול בנבלים, ראש ממשלה לשעבר, שיטלטלו את ראשיהם פעם אחת ולתמיד ויתעוררו מחזון ההכנעה המשפילה שלהם לאולמרט ולבני משפחות הנהנתנים עד בחילה. מ
סימה קדמון ועד
שמעון שיפר, מ
דניאל פרידמן המשפטן הנודע, נער הפלא שלא נותר בו דבר, פרט להיותו מומחה לביטוח רכב, אבל חסר עומק הבנה בנבכי נפש האדם ועד לדומיהם שפלי-רוח המזנקים בחדווה על כל במה ציבורית להשמיע את נהי הצבועים. אצל אלה ודומיהם התרחשה רעידת-נפש שאין בכוחם להתגבר עליה, וכל תגובתו לטרגדיה, והיא כזאת, היא רק למצוא למצוא פגמים בשופט שיש בו מעוצמת המוסר העברי של נביאי ישראל.
כאמונים על שיטתו הנפסדת של אלילם אהוד אולמרט, הם משתמשים בדרכו שנכשלה סופסוף, להלום ככל יכולתם בשופט דוד רוזן, שכיום מסמל לעם שלם את מגדל האור של המערכת המשפטית. עדת הצבועים האלה מתייצבת מעל כל ראש גבעה להשמיע את יללות הקינה שלה על האיש שישב כשאצבעותיו המשומנות על הכפתור האדום, ועשה לכיסיו וכיסי משפחתו, בעוד נערינו נהרגים בשדות פלשת. זכרו את דבריו המזעזעים ומשברים-לב אדם של הסופר דוד גרוסמן.
אילו היו הצבועים האלה טורחים לפתוח את דפי המילון העברי היו מגלים כי משמעות המלה בוגד מגדירה בעברית את מי שמפר אמונים, או בלשון יותר מושחזת, מי שהפר שבועת אמונים למולדתו. אם אולמרט אינו עונה בדיקנות לתיאור הזה - נעלו שערי המדינה!
אני מציע לכל הצבועים האלה לקרוא ולשנן בעל-פה דפים שלמים מספרו החשוב של
אריה אבנרי, "זעקי ארץ מושחתת", בו הוא מכבד את אולמרט בהגדרות קשות לא פחות משל השופט רוזן. יתרה מזו, הגדרתיו מוכרות לעיתונאים לא מעטים שנים רבות. אבל אלה הוכיחו מכבר כי העיתונות הכתובה בארץ איבדה את הצפון מכבר. מהמוסר הבסיסי ממילא כבר לא נותר דבר.
אם יש היום עדיין עיתונות חופשית בישראל, לא מסוג זו של מוזס בידיעות אחרות ולא מסוגו של שוקן בהארץ, ולא מסוג זה של המהמר הנודע אדלמן, היא קיימת בעיקר באינטרנט. חפשו אותה שם. תמצאו מגוון דעות והשקפות מתנגחות. אבל תחשפו גם את האמת המרה שידועה זה שנים רבות כי אולמרט הוא ארכי-פושע ובוגד שלא היה דומה לו בחוצפתו וביהירותו.
אני מציע לשופטי העליון לתת את הדעת על המגבלות המגוחכות של המושג "קלון" שהוא לשבע שנים בלבד. מי שבגד במדינתו כאולמרט אינו ראוי יותר לחזור לזירת המדינה כל חייו. אל ישכח איש מאתנו את הכתוב בפסוק י' בפרק י"ז בספר ירמיהו:
"אֲנִי יְהוָה חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כדרכו [כִּדְרָכָיו] כִּפְרִי מַעֲלָלָיו." משפט עברי זה היה להערכתי לפיד בוער לרגליו של השופט דוד רוזן.
