העונש של 6 שנות מאסר + 1 מיליון ש"ח קנס, שהוטל על אהוד אולמרט, החמור ביותר שהוטל על איש ציבור, ראש ממשלה לשעבר, בעבירות של שחיתות והפרת אמונים.
שר האוצר בממשלתו של אולמרט - הורשע בעבירות חמורות ונדון ל-5 שנות מאסר ויצא מהכלא. נשיא המדינה, משה קצב, בתקופתו של אולמרט נדון ל-7 שנות מאסר ועדיין בכלא. השר בניזרי ישב בכלא, השר רמון - הורשע וסיים את הפרק הפוליטי.
תמונה לא מחמיאה לממשל ישראל.
גזר הדין במשפט הולילנד - השלכות
לא נתקלתי עד היום, בגזר דין בנושא שחיתות מוסדית והפרת אמונים של נבחרי ציבור, בנוסח כה קשה, בוטה, עד כדי ביטויים קיצוניים כמו בגידה, שאת נפש, גועל, ביצה זיהום, ריקבון שלא נרשמו עד היום בפסק דין של בית משפט. פרט למקרה חריג של משפט צור, מפי השופט העליון חיים כהן ז"ל, בשנות ה-60.
יש הטוענים, כי השופט הגזים ונסחף בביטויו הקשים וכי המילה "בוגד" בהקשר ללקיחת שוחק, מוגזמת ומרחיקת לכת. האמת - הקונוטציה "בוגד" בהקשר לעבירת שוחד, במיוחד כשמדובר בראש ממשלה, מוגזמת, אך לא התוצאה.
ההשלכות של פסק הדין
ללא ספק, הביטויים שהופיעו בהכרעת הדין ובמיוחד בגזר הדין - יהדהדו עוד זמן רב, בתקשורת ובמערכת המשפט.
אין לי כל ספק - שמתחילה תקופה חדשה, בכל הנוגע של התייחסות מערכת אכיפת החוק, לרבות בתי המשפט, הציבור והתקשורת לנושא שחיתות ציבורית.
הריקבון המוסדי בצמרת
לא נעים לערוך מצאי של אנשי ציבור שהורשעו בשנים האחרונות, בשל פרשיות של שחיתות והפרת אמונים, כלומר: הפרת אמון הציבור, אמון המערכת, אימון במשרות ובתפקידים שהם ממלאים ואחראים על כך בפני הציבור.
תמונה ממשלתית של 2006
אהוד אולמרט - ראש ממשלה, הירשזון - שר האוצר,
חיים רמון - שר המשפטים, בניזרי - שר, ומעל כולם האזרח הראשון נשיא המדינה - משה קצב - כולם בוגרי ממשלת אולמרט, בתי משפט ובתי סוהר (פרט לרמון והנשיקה).
אין כמובן, במה להתפאר ומה להעביר הלאה לילדים ונכדים.
מה המניע למתן שוחד ומעשי שחיתות
ובכן, מדובר בקשת רחבה של מניעים אינטרסים אישיים, עסקיים, בצע כסף, רצון להחזיר טובה, לא להיות חריג במערכת, לא להכעיס את הגדולים, הבוסים ולבסוף גם "שלח לחמך על פני המים" - מי יודע מה ילד יום.
מה האינטרס של העשירים - השבעים, בעלי הממון, בעלי הקרקעות - עיניים גדולות, בצע כסף וכמה שיש יותר כסף, כך רוצים יותר.
תופעת המאכערים
בין הרעות החולות, שנתגלו במשפט, אחת הקיצוניות, ומזהמות והמכעיסות - היא תופעת המאכערים. גם השופט רוזן, בהכרעת הדין, התייחס לתופעה בחומרה רבה והעמידה בשורה אחת עם נותני השוחד, תוך אמירה ברורה שצריך לנקות את התופעה ולהחרימה.
המניע שלהם ברור - כסף ועוד כסף. הטכניקה - קשרים, שוחד, פרוטקציה, הבטחות, הישגים ושוב שוחד.
מילה טובה לחושף השחיתות
בכל ההמולה התקשורתית, אסור לשכוח את מי שהחל לגלגל את כדור השלג העכור - הוא העיתונאי
יואב יצחק, עורך אתר
מחלקה ראשונה.
מה לא כתבו עליו, במה לא השמיצו אותו בלוגיסטים, עיתונאים ומקורבים - הזוי, אובססיבי וכו' וכו'.
מילה טובה למבקר המדינה השופט מיכה לינדנשטראוס
השופט לינדנשטראוס, בתפקידו כמבקר המדינה, קיבל את התלונות הרבות, בדק, חקר ומצא שיש בסיס לפתיחת חקירה פלילית, שנתקלה בראשותה בקשיים מצד היועץ המשפטי לממשלה שלא התלהב, להתערב ולחקור. גם הוא לא נבהל, לא נסוג ונלחם על ממצאיו.
להזכיר לציבור - העיתונאי יואב יצחק, העביר חומרים על הבית ברח' כרמיה בירושלים, והקומבינה בקנייתו, על אוסף המתנות של אולמרט, על נכסים נוספים, אשר לגבי חלק מהם התיק נסגר, אך הארומה שהייתה סביבם לא הייתה נעימה ובוודאי לא מריחה טוב.
אילולי התעקשותו של יואב יצחק והמבקר לינדנשטראוס שקיבל חומרים ממשרדה של
שולה זקן וגילה שם חריגות והתנהלות לא תקינה, המשפט היה נראה אחרת.
המקורבים, החברים והתקשורת האוהדת - אסור להתעלם מהתופעות שליוו את משפטי אולמרט, ראשון-טורס, טלנסקי וגם הולילנד.
היו כתבים ועיתונים שתמכו באולמרט, וכך זה גם התבטא בתקשורת הכתובה והאלקטרונית.
חברים של אולמרט
אולמרט הוא אדם חכם, נחמד, חבר טוב, עוזר מתחשב, תורם וגם מעורב. לא פלא שיש לו חברים טובים ורבים, שלא מאמינים עד לרגע זה שהוא אשם ושיש לו יד או רגל בכל נבכי השחיתות.
מצד אחד - זאת ברכה חברים כאלה, מצד שני אולי אם היו יותר אמיצים ויותר אסרטיביים, היו מזהירים או מונעים ממנו לגלוש ולהיכשל בתחומים שהצניעות יפה להם.
יהירות ושחצנות
הזיכוי מרוב האישומים בפרשת ראשון-טורס וטלנסקי, כנראה סנוורה את אולמרט וכל הסובבים אותו, אחרת קשה להאמין ולהבין את התנהגותו היהירה והשחצנית, במהלך המשפט ובמיוחד בסיומו.
זכותו של אדם להאמין בחפותו
יש דרכים רבות, צנועות ופשוטות להביע את האמונה בחפותך. לגבי אולמרט - נראה לי שהוא היה "בטרנס של הדחקה" או אוטוסוגסטיה של חפות שמנעה ממנו ראייה מפוקחת של המציאות.
להצהיר בפני השופט שהוא טעה, כשל, לא פירש נכון ושהוא כבר מערער לעליון כדי לקבל צדק - היא טעות אסטרטגית בסיסית - שנובעת מיהירות ושחצנות.
לצאת נגד שולה זקן - מזכירתו הנאמנה ושומרת סודות כמוסים של התנהלותו ארוכת השנים, הייתה טעות גסה נוספת. אסור היה להפיל עליה את התיק ובוודאי לא לזנוח אותה בעת צרה. אולי גם זה נבע מביטחון יתר, שחצנות ויהירות. ייתכן - ועל כך צריך לשלם.
ההד למשפט בעולם:
התפשט במהירות ולא לחיוב, תדמית המדינה שראשיה בבית-סוהר, לא מחמיאה ורק נתניהו חוגג על סושי ביפן.
