לרגל ההחלטה לקיים משוב שופטים (אני לא מתכוון להתייחס להחלטה לגופה, כי כל מה שמתרחש בלשכת עורכי הדין אינו ענייני ואינו ראוי להתייחסות),החליט נשיא בית המשפט העליון,
אשר גרוניס, להחרים כל אירוע בו משתתף ראש הלשכה, דורון ברזלי. בכך כמובן השופט גרוניס דווקא מחזק את ברזילי, ושוחרי תיאוריות הקונספירציה יטענו שההתרחשות הזו היא בדיוק מה שתוכנן. בינתיים יו"ר ועד מחוז ירושלים הודיע לראש הלשכה, שעקב החרם של נשיא העליון הוא לא יזמין אותו לטקס סיום שנת המשפט, ואנה אנו באים?
מעניין שהאפשרות לבטל את ההזמנה לנשיא בית המשפט העליון בנימוק שלשכת עורכי הדין אינה מוכנה לקבל החרמות מגורם כלשהו (תגובה שהייתה מעידה על שמץ של כבוד עצמי), לא עלתה בכלל על דעתו של
אשר אקסלרד. הרצון לפגוע בראש הלשכה השנוא עליו, חשוב הרבה יותר מכבוד לשכת עורכי הדין, או נכון יותר - ממה שנשאר ממנו. יו"ר ועד מחוז ירושלים ושאר ראשי המחוזות בלשכה, ברחו בצורה מחפירה שלהם לאחר ששר המשפטים דאז,
יעקב נאמן, החמיץ פניו כלפיהם בפרשת השופטת
ורדה אלשיך הזכורה לרע. לדרוש מחבורה זו שמץ של כבוד עצמי, זה באמת מוגזם.
תמיד תמהתי: מדוע בכלל צריך לקיים טקס לפתיחת שנת המשפט ולסיומה? איזה חג אנחנו חוגגים כאן בעצם? ממתי בכלל מסתיימת שנת משפט? האם העובדה שמתקיימת פגרה בבתי המשפט מהווה סיום שנת משפט? ממתי מציינים תחילתה וסיומה של חופשה בחגיגה רשמית? בנותי סיימו זה עתה את השנה השביעית בתיכון, ולא התקיים בשל כך - ובצדק - כל אירוע רשמי.
פעם חשבתי שהשופטים מואילים בטובם, מטעמי נימוס ובאי רצון (ועל חשבון זמן שיפוטי יקר לליבם) לכבד את אירועי הלשכה, לרבות הכנסים וההשתלמויות אליהם הם מוזמנים. לימים למדתי שגם בין השופטים מתנהלת תחרות של ממש מי מהם יוזמן ליותר אירועים מסוג זה, שכן אירועים אלו מהווים עבורם הזדמנות פז לנופש ולרישות חברתי (נטוורקינג). רק חלק קטן מהשופטים ובמיוחד הבכירים שבהם מוזמנים לאירועי הדובדבן שבקצפת, וכל היתר זקוקים לאירועי משנה.
במפגשים אלו יכולים
עורכי דין בכירים לפגוש שופטים בכירים, ופה ושם גם את שר/ת המשפטים, ואולי להסדיר דבר או שניים והעיקר - לראות ולהיראות. אפשר גם אולי לפגוש את שופטי בית המשפט העליון ולרבות הנשיא, ואולי אולי אף להחליף איתו מילה או שתיים מחוץ לתור.
בקיצור: מפגשי הלשכה הם אירועים חברתיים נחשקים עבור השופטים, ועל כן יכולה הלשכה להגיב בצעדי נגד כמו הימנעות מוחלטת מהזמנת שופטים מכהנים לכנסיה. תמיד אפשר לאתר שופטים בדימוס משועממים, שיהיו מוכנים להתייצב לכל אירוע ואין מורא נשיא בית המשפט העליון עליהם. משופטים בדימוס ניתן גם לחלץ אמירות די פרובוקטיביות, מה שיבטיח תהודה מירבית לאירוע.
בקיצור: ממש אין הכרח דוחק להזמין שופטים מכהנים לאירועי הלשכה ואין גם תועלת מוכחת בכך. אני מרהיב עוז לטעון שתפקידה הבסיסי של לשכת עורכי הדין הוא להיות כלב השמירה של מערכת המשפט, ועל כן ראוי שראשיה יתרועעו כמה שפחות עם שופטים בנסיבות חברתיות, אבל להשקפה חריגה כזו אין סיכוי להישמע בקרב עסקני הלשכה.
