לחיות כאחד הישראלים הנתונים לחסדי טווח הטילים (כמעט כולנו!), מחייב אותנו להסתגל לתופעות חורגות אפילו משגרת מופרעות הנגרמת בימי התלהטות קיצית.
ואולי נוצרת באוויר העוטף אותנו איזו תערובת חמצן חדשה בעזרת הטילים החמאסים וטילי כיפת ברזל המיירטת אותם ורבים-רבים
חייבים לממציאיה ויוצריה תודה נכפלת אף משולשת. התופעות החורגות בסופשבוע זה וגם היום שאתייחס אליהן בהמשך, נתפשות ברגעים מסוימים כהזיות של מי שיצא למסעות פסיכדליים בעקבות שימוש בלס"ד.
לחומר המופלא הזה, לס"ד, ישנה עוצמה פסיכית חשאית כזו המאפשרת לאנשים סבירים להגיע למחוזות מופלאים, כשהתיירים הזמניים המתעופפים כבר אינם מבחינים בין מציאות לאשליות מתעתעות בחושיהם. כאמור, בימים האחרונים במהלך מבצע "צוק איתן", נתקלתי לתדהמתי פה ושם באנשים שמוכרים כרצינים כשהם פולטים מלועם שברי דמיונות מוליכי-שולל באספמיה.
קשת האישים הצמאים כל-כך להתבטאות מתחילה במדען מומחה בטילי יירוט בשם ד"ר מרדכי שפר, איש רפאל בעברו ואפילו חתן פרס ביטחון ישראל שזכה בו בנקודה מסוימת בקריירה שלו. מדען נכבד זה, בעקבות יידעו המקצועי פסק כי כיפת ברזל כלל איננה מה שאנחנו סבורים. מסקנותיו המפתיעות והמזלזלות נסמכות גם על תשקיפי מדענים אחדים בארץ ובארצות-הברית שהגיעו למסקנות כשלו. הם משוכנעים שכולנו כאן, קטנים וחסרי-דעת, שבויים בשקר ענק, תרמית שערורייתית צבועה בגוון התרמית שהוזים שונים מייחסים עד היום למבצעם של טייס החלל ניל ארמסטרונג וחבריו האסטרונאוטים שהגיעו לירח במשימת אפולו 11 בעשרים ביולי 1969.
עד היום נמצאים ספקנים לא מעטים המשוכנעים שניל ארמסטרונג מעולם לא דרך על אדמת הירח, וכי המשימה כולה הוצגה לעולם כמעשה הונאה בקנה-מידה עצום מפני שמישהו רצה להצדיק את ההוצאות הכספיות האדירות שנדרשו לתחרות בין ארצות הברית לברית המועצות מי משתיהן תציב רגל אדם ראשון על הירח. אותם ספקנים הפעילו את דמיונם הממריא, עד עצם היום הזה, והעלו סברות כרס דשנות כי טייסי החלל של אפולו 11 מעולם לא הגיעו לירח וכי כל התצלומים צולמו בסטודיו של תעשיית הסרטים.
למצב מוזר נקלעים הישראלים השומעים את טענותיו המופלאות של ד"ר שפר; הם כבר אינם יודעים מי הוא ההוזה, המדען שאולי הוא צודק, או הם המקשיבים לקמצוץ מחשבות הזויות הנגרמות מתסכול אישי שהתגבר אצל המדען בלי שליטה כתוצאה ממכת שמש קופחת בימי חום אלה. המדען טוען מתוך להט הנובע מאמונה עמוקה בצדקו כי חיסולי הטילים החמאסיים הם אשליה אופטית הנוצרת משיגור טילים-מתעתעים מכיפות הברזל, המשמידים בעקר את עצמם. לתהיה, אז להיכן נעלמים הטילים האמיתיים, יש תשובה הנשמעת לכותב שורות אלה פנטסטית מכדי להעמיק בה כרגע, אף כי עוברת בי מחשבה מטרידה שמדובר בסממנים של תסמונת מינכהאוזן.
סיטואציה מסחררת-ראש כזאת מתחברת היטב עם הוזים אחרים, בעיקר פוליטיקאים שיצאו מכבר משימוש, ועדיין אינם מוכנים לוותר על חלומותיהם הציבוריים. אחדים מבין אלה הנשכחים למחצה העלו רעיונות המזכירים את "מחול המשקאות החריפים". בעלי הרעיונות משוכנעים שהתברכו ביריעת דמיון כה מזהיר, היכול לאשר שבכוחם לחשוב מחוץ לקופסה. כך הם יתפשו לדעתם הצנועה במלוא מקוריותם. מחמאה כזו אולי נחשבת בעיניהם עד מאד.
אחד מאלה הוא סגן שר החוץ החדש, השר הישן והבלוי,
צחי הנגבי, שבא להסביר לנו מדוע עלינו להסתפק במכה הנגדית שלנו ולא לעסוק בעקירת שיני הפתן העזתי. השר שהוא בדרך כלל בעל קור-רוח מעורר התפעלות, הסביר כי לא כדאי להשקיע שנה בדשדוש בבוץ העזתי הזה. לדבריו עדיף להמתין להזדמנות אחרת. למה? ככה. אך מכיוון שהוא שליחו של נתניהו מגרונו יוצא קול הבומבום של אדוניו. זו בדיוק הבעיה. נתניהו ברגע מפתיע יאבד את קול הקריין שלו ויכנע ללחץ מאורגן להפסיק את המערכה החשובה והצודקת הזאת.
ראו את העולם הצבוע. מצפונה לנו בלבנון, השתלט חיזבאללה, ארגון טירור לעצמו, על לבנון, והעולם שותק. קצת מזרחה משם, בסוריה, שוחט הנשיא אסד כבר מאתיים אלף איש מבני עמו. בעירק צונאמי של טירוף אכזרי שמכבר לא היה דומה לו בהקזת דם במספרים מבהילים. בדרום, במצרים, כולנו ראינו את "מהפכת סיסי", ואת פסקי הדין של בתי המשפט לא מכבר, והעולם גם כשהוא גוער בו, סיסי מפנה לו גב וממשיך בדרכו - ואין מוחה.
דווקא אנחנו חייבים לדעת העולם המעוות הזה להתמתח מיד עם הערת ביקורת ראשונה, ולמשוך ידנו מעזה הרצחנית. ובכן זו שעה להוכיח לעולם כי יש רגעים בחיי אומה שאסור לה להחמיץ תגובת טיפול-שורש. עד עתה הציבור הישראלי מתנהג כראוי ותומך בהמשך המכה של "צוק איתן", לאחר שהחמאס סיפק לנו הפעם אלפי הצדקות לעמוד ולהגיב בעוצמה. התגובה והציפיות שלנו, צריכות להיות מעבר למיקוח דומה לאירועי העבר. אל לנו לסטות לוויכוח וחילוקי דעות אידיאולוגים. השגת תוצאות ממשיות הן הפעם עניין שבנפש קיומה של מדינת ישראל.
הגענו למצב בו דוברים שונים בתוכניות הפטפטת של ערוצי הטלוויזיה נדבקו לנגד עינינו במחלת הדברת הטלוויזיונית, כמעט כבתחרות משפילה הגורמת לאנשים חכמים להישמע כמלהגים מטופשים.
דוגמה עגומה לכך נחשפת במקרה של אותה תוכנית גרנדיוזית שהעלה בגאוות-לשון רמט"כל לשעבר ושר ביטחון לשעבר בשם
שאול מופז. הקשבתי לו וזיעה נטפה ממני מהחום והלהט שהפיק הנ"ל מתוכו כשפרש את משנתו הסדורה והגרנדיוזית של פירוז הרצועה ממאגרי הנשק שלה, בתמורה לטיפוחה כאחת ממדינות המפרץ הפרסי עם הגנים המעופפים והמלונות המגרדים את אשכי הבורא המגן עלינו במרומים. אני מודה שאלמלא הכרתי את האיש והישגיו בנתיבו הייתי משוכנע כי מדובר בחקיין מאיזו תוכנית הצחקה בערוץ 2, המשרטט בהומור קריקטורה של אדם רציני.
תוכנית חמישים מיליארד הדולרים שיינתנו תוך חמש שנים כסיוע לאנשי הרצועה, אותה הגה מופז עד לדקויות מרגשות, היא אירוע לשפיטת ההיסטוריה. בינתיים ניתן להכניס אותה לספר "החידוד הלוחמתי של 'צוק איתן'", שבוודאי יימצא מאן-דהו שיכתוב ויערוך אותו ויוסיף גם כתבלין דברי קילוסין למופז המבריק המחפש שוב את דרכו בחזרה לזירה הפוליטית.
אנשים הוזים שמכירים את עמי ערב ואת הפלשתינים ואת החמאס, מצטיירים לפתע כחולמים שמתקשים להתמודד עם מציאות מרושעת. האמנם ברצינות מעלה בדעתו איש כשאול מופז שהחמאס כל עוד הוא שולט ברצועה תוך הטלת אימה על מיליון וחצי תושבים חבוטים, יוותר על האידיאולוגיה רוויית השנאה הנוראה שלו כלפינו? אולי יום אחד יקצץ בה. לא הפעם. מי שגורר את הרצועה האומללה הזאת למהלומות אדירות חיל האוויר, לא יושיט אפילו אצבע למופז וחבריו הקשובים לו. צר לי על האשליות הפורחות לפתע אצל מופז המשוכנע כי את "המודל העזתי" ניתן יהיה להעתיק אחר-כך גם ליהודה ושומרון.
ואסכם: ה
ממשלה צריכה להפסיק להיגרר ולגרור אותנו להירתם למרכבת היסוסיה וחוסר יכולתה למצוא במקביל דרך מדינית רצינית. אני חושש יותר מכל דבר אחר מממשלה שלא תאמץ גם את התפישה שנגמרה עונת ההסכמים המגוחכים עם החמאס; למדינה צריכה להיות בימים אלה אמירה אחת ברורה וחדה, שממשלת ישראל מוכנה להפסיק את הנחתת המכות רק בתנאי אחד ללא תוספת כלשהי: תנו שקט ותקבלו שקט. כל טיל שישוגר מעתה לעברנו יזכה במענה חריף לא פחות משבוע זה.
רק כעבור עונת זמן של שקט, כשנרגע מהזיות הימים הלוהטים, צריך יהיה ואפשר יהיה לדון בגזר. אכן, אכפת לנו מהעזתים שיחיו כרצונם, כאנשים חופשים המשוחררים ממרות מטורפת, מכבדים את ריבונותנו ואנחנו נכבד את ריבונותם ברצועה.
אסור לנו להרפות מלפיתת גרונה של עזה החמאסית כל עוד לא נבטיח שלא נהיה יותר במדינת ישראל בני ערובה של החמאס.
