בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
כניעה למצב המייאש הקיים איננה יכולה להיות אופציה. ומי יודע אולי יתמזל מזלם של אזרחי ישראל הזקוקים לדיור, ולקראת הבחירות המוקדמות העומדות בשער, יקום יזם עצמאי, או אפילו פוליטי, יניף את דגל מרד מצוקת הדיור ואת פתרונה האפשרי, ויזכה בכול הקופה
|
חתימה על חוזה שכירות. המחיר ירד עם המרחק מהמרכז [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
האמת העגומה היא שקיימת אופציה אחרת, זמינה וזולה יחסית, שבעולם הגדול נקראת "שוק הדיור להשכרה", אך למרבה הצער ממשלת ישראל אינה עושה דבר כדי שניתן יהיה לממש אותה בתנאים סבירים, בעיקר עבור הדור הצעיר ואלה שאין להם מקורות מימון נאותים. לעניין זה ארה"ב יכולה להיות דוגמה מצוינת הניתנת להפעלה תוך זמן קצר יחסית | |
|
|
|
|
כל אחד בישראל רוצה שתהיה לו דירה בבעלותו. ואם לא אחת אז שתיים ואם לא שתיים אז יותר. רק כך, בשיטת הבעלות המלאה על הנכס, יוכל רוכש הדירה למתג את עצמו בתואר המבוקש מאוד - "בעל הבית". הצרה היא שבגלל עלויות הדיור המופקעות וההיצע המוגבל, משמעות הבעלות היא שהרוכש הפוטנציאלי, המשתייך ברובו לדור הצעיר, ייאלץ לשעבד את עצמו למשכנתה צמודת-חיים וכמעט אף פעם לא יוכל להרשות לעצמו ליהנות מחייו, כי פשוט לעולם לא יעמוד לרשותו מספיק כסף. מצוקת הדיור אינה רק תופעה כלכלית. יש לה משמעות פסיכולוגית-חברתית עמוקה, המשפיעה לרעה על תחושת ההזדהות של האזרחים עם המדינה. והזדהות דרושה שכזו הולכת ומצטמקת. סקרים שערך המוסד לביטוח לאומי, מצביעים על כך שבשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית בשיעור הבעלות על דירה בקרב משפחות צעירות, ובמקביל - בגלל המחסור באופציית דיור סבירה אחרת - חלה עלייה חסרת הצדקה כלכלית בהוצאה על שכירות בקרב משפחות צעירות. האמת העגומה היא שקיימת אופציה אחרת, זמינה וזולה יחסית, שבעולם הגדול נקראת "שוק הדיור להשכרה", אך למרבה הצער ממשלת ישראל אינה עושה דבר כדי שניתן יהיה לממש אותה בתנאים סבירים, בעיקר עבור הדור הצעיר ואלה שאין להם מקורות מימון נאותים. לעניין זה ארה"ב יכולה להיות דוגמה מצוינת הניתנת להפעלה תוך זמן קצר יחסית. כדי לחסוך מן הממשלה את הצורך לטרוח ולהשקיע אמצעים וזמן שכנראה אין לה, או פשוט אינה יודעת כיצד לנצל אותם כראוי, אני מציג כאן את הנוסח שלדעתי מתאים לישראל. הנחת היסוד של התוכנית אומרת כך: אין הכרח שהאזרח המחפש דיור יתגורר במרכז הארץ ובמרחק "קפיצה" ממקום עבודתו. בארה"ב כאשר נוסעים לעבודה שעה ויותר - זה נחשב זמן סביר. וכידוע, ככל שמתרחקים מהמרכז צונח מחיר השכירות. הנחה שניה קובעת כי אסור שהדייר-השוכר יהיה שבוי בגחמותיו רודפות הבצע של בעל הדירה המושכרת, המעלה את מחיר השכירות כל אימת ש"מתחשק" לו. בעניין הזה יכולה המדינה לקבוע חוקים ברורים של "לא" ו"כן". למשל: בעלים של דיור המבקש להעלות את דמי השכירות יהיה חייב להגיש בקשה לרשות המתאימה ולקבל את אישורה. מי שיעלה מחיר ללא אישור - ייקנס בחומרה. לעומת זה אם יחליט מישהו להוריד את מחיר השכירות, הוא יקבל תמריץ כלכלי, כמו הורדת נטל המס על פרויקטים נדל"ניים אחרים שבבעלותו. המדינה גם תהיה זו שקובעת בדיוק איזה תשלומי לוואי - כמו ארנונה, מיסים עירוניים, ריהוט הדירה והכלים החשמליים - יוטלו על השוכר ואילו על המשכיר. זה ועוד. המדינה תתמרץ בנייה להשכרה בהעמדת מקורות מימון לרשותם של יזמים שיעסקו בנושא, ובתנאים שיהיו נוחים יותר מאלה הנהוגים במערכת הפיננסית. כל ההוצאות - היטלים ומסים - הכרוכות במימון וברכישה, יהיו פטורות ממס או שפשוט יבוטלו. במקביל: המדינה תעמיד לרשות יזמי הדיור להשכרה קרקעות בחכירה שמחיר השימוש בהן ייקבע על-פי ריחוקן מהמרכז. ככל שיגדל המרחק כך יקטן התשלום. אין הכרח שכול מחפשי הדיור בשכירות יתגוררו בתל אביב או בסמוך לה. ברור כי כדי שתוכנית זו תתממש חייבת המדינה להפעיל רשת תחבורה יעילה וזמינה במחירים סבירים. ואת זה המדינה כבר עושה בלאו הכי. דוגמה טובה בהקשר זה היא מסילת הברזל לירושלים. אם אמנם, כמובטח, ניתן יהיה להגיע מירושלים לתל אביב בחצי שעה, הרי לתחנות הביניים אפשר יהיה להגיע בפחות זמן. וברור לחלוטין כי כאשר היצע הדירות בפריפריה יגדל ועלויות השכירות יהיו "נורמליות", סביר להניח שיצטמצמו משמעותית מחירי הדיור - ברכישה או בשכירות - באזור המרכז. לממשלה הזו יש שרים לא מעטים שניתן להגדירם כ"שרים של לא כלום". אם ראש הממשלה ימנה שר שיהיה אחראי מטעם הממשלה על מימוש הפרויקט, ואף יזדרז להכין את כל הליכי החקיקה הנדרשים, ברור כי ציבור הנזקקים לדיור יבין, כי סוף-סוף הממשלה מתחילה לעשות מעשה ודואגת לו ולמשפחתו. מעשה מן הסוג הזה יצמצם עד מאוד גם את תחושת הרצון של הדור הצעיר לנטוש ולהגר למדינות הים שבהן לא רק ה"מילקי" זול יותר. הפעלת תוכנית כזו דורשת הסברה נרחבת, מקדימה ומקבילה, כדי שיבין הציבור את הערך החיובי הרב המוצע לו. אך למרות ההיגיון והצורך הדחוף בהפעלת תוכנית דיור להשכרה מן הסוג הזה, יש ספק רב אם יש כיום בממשלה מי שמסוגל ליטול על עצמו את המשימה בעדיפות עליונה. עם זאת כניעה למצב המייאש הקיים איננה יכולה להיות אופציה. ומי יודע אולי יתמזל מזלם של אזרחי ישראל הזקוקים לדיור, ולקראת הבחירות המוקדמות העומדות בשער, יקום יזם עצמאי, או אפילו פוליטי, יניף את דגל מרד מצוקת הדיור ואת פתרונה האפשרי, ויזכה בכול הקופה.
|
תאריך:
|
11/10/2014
|
|
|
עודכן:
|
11/10/2014
|
|
עמי דור-און
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
פאשיסט אדום
|
14/10/14 10:00
|
|
צמד המלים "מורשת רבין" הומצא רק אחרי שהאיש נרצח, כאשר מי שניצלו את תמימותו בחייו והפילו אותו למלכודת אוסלו ניסו להיבנות ממנו אחרי מותו. למעשה לא הייתה לאיש מורשת, למעט 2 אמירות אלמותיות ובלתי נשכחות שיצאו מפיו בהפרש של שנים רבות.
|
|
|
ביולי 2014 מלאו שלוש שנים למחאה החברתית, שהחלה עם הקמת האוהל הראשון בשדרות רוטשילד בתל אביב ונחתמה עם דוח הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי, הידועה גם כוועדת טרכטנברג. בדיוק לפני שלוש שנים, ב-26 בספטמבר 2011, הגישה הוועדה את המלצותיה לראש הממשלה בנימין נתניהו. ומה קרה מאז?
|
|
|
ביולי 2014 מלאו שלוש שנים למחאה החברתית, שהחלה עם הקמת האוהל הראשון בשדרות רוטשילד בתל אביב ונחתמה עם דוח הוועדה לשינוי כלכלי-חברתי, היא ועדת טרכטנברג. לפני כשלוש שנים, ב-26 בספטמבר 2011, הגישה ועדת טרכטנברג את המלצותיה לראש הממשלה בנימין נתניהו.
|
|
|
הדבר העיקרי ש"יצא", למדינת ישראל מהאביב העברי, זה שהתרחש כאן, לפני שלוש שנים, בקיץ 2011, זה שזעק: "העם דורש צדק חברתי" הוא ההצבעה המסיבית למפלגת יש עתיד של יאיר לפיד. לפיד השקיע לפחות שנה, לפני הבחירות, כדי להציג את עצמו ואת חזונו, לפני הציבור הישראלי, טען שיהיה נציגו הנאמן והלוחם של מעמד הביניים בישראל. מעמד הביניים הוא המעמד הדפוק בישראל, הממלא את כל החובות האזרחיות וסופג חדשים לבקרים עוד ועוד מכות בכיסו, כדי לכסות את גירעונות מחדלי השלטון. מעמד זה משלם מיסים במקום האלפיון העליון של המרוויחים הגדולים בישראל, בעלי החברות של הון -שלטון, בעלי זכויות היתר שמשלמים הכי פחות מיסים, בחסות התירוץ שהם מספקים מקומות עבודה למעמד הפועלים והעובדים בישראל.
|
|
|
לפי כמה חודשים תיארתי את המפגש שלי עם עשרות ישראלים צעירים הגרים בברלין. אודה שלא היה זה מפגש מלבב, בלשון המעטה, כי נוכחתי שרבים מבין הצעירים הללו הגיעו לקץ סבלנותם להמתין להבטחות ממשלות ישראל. לא, לא המדובר בצעירים סהרוריים, לא בנמושות ולא באנשים שלא אכפת להם ממה שקורה במולדתם. ההפך הוא הנכון: מאוד אכפת להם, לכן הם ירדו. זה נשמע פרדוקסאלי, אך אין כאן כל כשל לוגי. הצעירים הללו נשברו לאחר שהמחאה החברתית מלפני שלוש שנים לא הביאה ולו הישג משמעותי אחד, שום בשורה ממשית. הכל נותר כפי שהיה. פוליטיקאים תפסו טרמפ על המחאה והשיגו את מטרותיהם הפוליטיות, השלטונות דיכאו את המחאה באמצעים משפטיים והפעלת כוח רב.
|
|
|
|