המפלגה הכי חברתית: איחוד לאומי-מפד"ל

המפלגה החברתית ביותר בכנסת היוצאת היתה איחוד לאומי-מפד"ל, שעקפה את כל שאר המפלגות בפער עצום, של כמעט פי שניים מהממוצע.

בניגוד למה שנהוג לחשוב, הפעילות ביותר בתחום קידום החינוך, הרווחה והבריאות בכנסת היוצאת, היו איחוד לאומי-מפד"ל, יהדות התורה, חדש-תעל, רעם ומרצ. המפלגות הכי פחות פעילות בנושאים החברתיים היו הליכוד וקדימה, כך עולה ממחקר מקיף שנערך בנושא, על-ידי פרופסור אשר בן אריה ונעמי פרידמן מהאוניברסיטה העברית.

הח"כים הכי חברתיים

ברשימת 20 חברי הכנסת המובילים [פירוט מלא בנספח המצורף לעיל] נמצאים:
1. גילה פינקלשטיין (מפד"ל)
2. עבד-אלמלכ דהאמשה (רעם)
3. שאול יהלום (מפד"ל)
4. מוחמד ברכה (חדש-תעל)
5. עמיר פרץ (העבודה)
6. איתן כבל (העבודה)
7. דוד טל (העבודה)
8. אמנון כהן (שס)
9. זהבה גלאון (מרצ)
10. רן כהן (מרצ)
11. עסאם מח'ול (חדש)
12. נסים זאב (שס)
13. יעקב מרגי (שס)
14. חיים אורון (מרצ)
15. אורית נוקד (העבודה)
16. משה גפני (יהדות התורה)
17. אילן שלגי (שינוי)
18. יורי שטרן (ישראל ביתנו)
19. חמי דורון (שינוי)
20. אתי לבני (שינוי)

חברי הכנסת הכי פחות "חברתיים" בכנסת היוצאת היו: עמרי שרון, יובל שטייניץ, רובי ריבלין, מיכאל גורלובסקי, מגלי והבה, גלעד ארדן, מיכאל רצון ואהוד יתום.

חברת הכנסת פינקלשטיין הביעה שמחה על ממצאי המחקר, והדגישה את העובדה כי מדובר במחקר מקצועי ולא בסקר. "טוב לדעת שיש מי שמעריך את הפעילות הפרלמנטרית המאומצת שעשיתי בכנסת", אמרה ל-Nfc.

עלייה למפלגת העבודה

נזכיר, כי קודם לבחירות הקודמות נערך מחקר דומה והתוצאות אז היו שבראש הובילו מרצ והמפד"ל ובתחתית הרשימה ניצבו רשימות שנחשבו בעיני הציבור חברתיות, כמו שס ועם אחד של עמיר פרץ. בקדנציה הנוכחית, על-פי המחקר הנוכחי, עולה עמיר פרץ והופך לחבר כנסת חברתי, ואילו שס עולה בתחום החברתי רק מעט וניצבת פחות או יותר בממוצע, וזאת לאור העובדה ששלושה מחבריה הוגדרו כחברתיים במיוחד.

המחקר לא כלל שרים, שלרוב לא היה להם פנאי לעבודת הכנסת, ולכן מפתיעה גם העובדה שמפלגת העבודה שהעמידה שרים רבים בקואליציה היוצאת זכתה לניקוד ממוצע, אך בכל זאת לא עקפה מפלגות קטנות אחרות. עמיר פרץ מצטייר במחקר כחבר כנסת חברתי במיוחד וזכה להיות מדורג במקום החמישי, כאמור. אולמרט ונתניהו, שכיהנו כשרים, אינם נכללים ברשימה.

סדר יום חברתי

לראשונה במערכת הבחירות צף שיח חברתי-פוליטי במדינת ישראל. מצב זה, שבו המערכת הפוליטית עוסקת גם בנושאים חברתיים והשיח החברתי איננו עוד נחלת בודדים. עד כה התמקד סדר היום של המצביע המצוי, באופן כמעט בלעדי, בסוגיות של חוץ וביטחון ובמידה פחותה גם בסוגיות כלכליות "טהורות", ואילו הנושאים החברתיים נתפסו "כפחות חשובים" ובכל מקרה לא כנושאים קיומיים.

פרופסור אשר בן אריה מהאוניברסיטה העברית, שערך את המחקר המקיף בנושא החברתי מביא ראיה לכך מהעובדה, שבניגוד למרבית העולם המערבי בו החלוקה הפוליטית של ימין ושמאל מבוססת על עמדות סוציו-כלכליות, כאשר משמאל עומדים הסוציאל-דמוקרטיים ומימין הניאו-ליברליים, בישראל החלוקה מבוססת על העמדה ביחס לעתיד הסכסוך הישראלי-ערבי, כאשר מימין ניצבים הדוגלים בקו מדיני קשוח וכמעט ללא פשרות עם האוכלוסיה הפלשתינית, ואילו משמאל נמצאים המצדדים בקו מדיני מתון יותר, הכולל פשרה טריטוריאלית עם הפלשתינים ושאר ארצות ערב.

בן אריה מסביר, כי העובדה שהסוגיות החברתיות לא נמצאו במרכז השיח הפוליטי הישראלי אינה מעידה כי לא התקיים כלל שיח סביבן, או שלא עוצבה מדיניות חברתית בישראל כתוצאה ממאבקים פוליטיים שונים, אלא שהכוחות הפועלים בתחום זה אינם בהכרח באים לידי ביטוי בחלוקה המפלגתית בישראל. החוקר ממליץ למעוניינים להבין ולהשפיע על עיצוב המדיניות החברתית בישראל לבחור נקודת מבט נוספות מעבר לזו המפלגתית, כדי לבחון את הפעילות בתחום זה. המחקר שערך, יחד עם נעמי פרידמן, מתמקד בנקודת המבט של חברי הכנסת, כיחידים, ופעילותם בנושאים חברתיים.

חופש פעולה בנושאים חברתיים

מחקרים קודמים שנערכו בישראל מצאו חיזוק לטענה בדבר הפעילות הפרלמנטרית של חברי הכנסת כבודדים ותרומתם לעיצוב מדיניות בכלל ומדיניות חברתית בפרט. במחקרים נמצא, כי בנושאים חברתיים פועלים בעיקר חברי כנסת "מהספסלים האחוריים". כלומר, אלו שאינם נושאים בתפקידים רשמיים כלשהם, בממשלה ובועדות הכנסת השונות (בן-אריה, 1999א' ; בן-אריה, 1999ב' ; בן-אריה ודיסקין, 1999).

משמעות הדברים היא שבתחום החברתי הרשות המבצעת או מנהיגי המפלגות אינם כופים סדר יום על הכנסת, ולפיכך תחום זה מאפשר לחברי הכנסת שאינם בעלי תפקידים לפעול בחופשיות רבה באופן יחסי.

עורכי המחקר מסבירים, כי הניסיון להתחקות אחר פעילותם של חברי הכנסת בתחום המדיניות החברתית הינו ייחודי ולו מספר מטרות ציבוריות, מעבר לדיון האקדמי:

א. להביא לידיעת הציבור הרחב מי מבין חברי הכנסת גילה ענין ופעל בנושאים חברתיים.

ב. לאפשר לחברי הכנסת לקבל משוב על פעילותם בתחום זה.

ג. לשמש תמריץ לפעילות נרחבת יותר של חברי הכנסת בנושאי חברתיים בעתיד.

סיכום הכנסת ה- 16

בכנסת ה- 16 הוגשו 4156 הצעות חוק פרטיות, 3183 הצעות לסדר יום, 3459 שאילתות רגילות ו- 302 שאילתות בעל-פה. למרות חוסר היציבות הקואליציונית, גם הכנסת ה- 16 התאפיינה ברמת פעילות פרלמנטרית גבוהה. יתרה מכך, יתכן שדווקא בשל חוסר היציבות והשינויים הפוליטיים הרבים גדלה חשיבות הפעילות האינדיבידואלית של חברי הכנסת בכלל ובנושאים חברתיים בפרט.

בכנסת זו התקבלו סך הכל 423 חוקים, מתוכם 199 הן הצעות חוק פרטיות. עיון נוסף מגלה, כי חלקה של הפעילות הפרלמנטרית בנושאים חברתיים היה בולט במיוחד בעת השימוש בשאילתות שבעל-פה ובהצעות חוק פרטיות. חלקה של הפעילות בנושאים חברתיים היה הנמוך ביותר באמצעות הכלי הפרלמנטרי של שאילתות רגילות.

אופן החישוב

נתוני המדרג נאספו באמצעות שימוש במחשב הכנסת, על-מנת לאתר את כל הפעילות התקנונית שביצע כל אחד מחברי הכנסת שנכללו באוכלוסיית המחקר. כל הפעילות נסקרה על-ידי אותה חוקרת וסווגה כפעילות בתחום חברתי או לא.

פעילות חברתית סווגה ככל פעילות שהתייחסה לנושאי רווחה, סעד, ביטוח לאומי, חינוך, בריאות, שיכון, זכויות מיעוטים וזכויות הילד.

מתחילת כהונתה של הכנסת ה- 16 ועד ליום פיזורה, הוגשו והובאו לדיון למעלה מאלף הצעות חוק פרטיות בנושאים חברתיים. חברי הכנסת, שבמקרים רבים עבדו בשיתוף פעולה פורה שחצה חילוקי הדעות מפלגתיים-פוליטיים, קידמו את הצעות החוק הפרטיות וחלקם אף הצליחו להשלים את הליך החקיקה ולאשר את החוקים שהציעו בקריאה שלישית. בנוסף להצעות החוק הפרטיות, הוגשו אלפי שאילתות רגילות, שאילתות בעל-פה והצעות לסדר היום בנושאים חברתיים.