לרב
יאשיהו פינטו ולתומכיו יש בעיה קשה: הוא מודה בעבירה חמורה של מתן שוחד, והמדינה מבקשת לשלוח אותו לשנת מאסר. הם חייבים להסביר את זה לעצמם ולחסידיו הרבים של פינטו ברחבי העולם, הכוללים כידוע גם אישי עסקים ואנשי ציבור.
הדרך שלהם היא לומר: הכל עלילה וסחיטה. טוב ליבו של פינטו הפך להיות כלי נגדו בידי שני קציני משטרה -
מנשה ארביב ו
אפרים ברכה - אשר ביקשו להיחלץ מן העובדה שקיבלו ממנו תמיכה במשך שנים. בדרך, מכניסים אנשיו של פינטו לסיפור את
יעקב נאמן,
יוחנן דנינו, יואב סגלוביץ ואחרים - שכולם מבקשים את רעתו. ומה המקור של הכל? - ניסיון להציל את מייקל גרים, חבר קונגרס שניצל גם הוא לרעה את נדיבותו של פינטו.
כפרטי לוואי של הסיפור, דואגים המקורבים לטבל אותו במה שהולך מצוין אצל הקהל שלהם: רדיפת דתיים, רדיפת ספרדים, ועל אחד כמה וכמה - רדיפת דתיים ספרדים. וכך הם מספרים על קציני משטרה ש"דעתם נטרפה" מכך שיש ביניהם מי שמתייעצים עם פינטו, וכמובן שלתמונה נכנסים "חלק מאנשי התקשורת והאליטה השמאלנית", שזה תמיד הולך טוב בסיפורי רדיפה.
חייבים לומר, שהסיפור כמכלול נראה פנטסטי מכדי להיות אמיתי. כזו רדיפה מתוחכמת ומסועפת, המתחילה בחבר קונגרס מושחת, נמשכת בשר המשפטים של ישראל, עוברת לבכירי המשטרה ומסתיימת בראשי הפרקליטות - זה נשמע כמו פראנויה מלכתחילה או כמו סיפורי בדים בדיעבד. אז כבר שמענו סיפורים שנראו מופרכים והתאמתו, ואולי זה מה שיקרה גם כאן; נכון לעכשיו, הרושם הוא שונה.
שלא יהיה ספק: יש יותר מדי סימני שאלה בפרשה הזאת. מדוע עניינו של אפרים ברכה לא טופל במח"ש אלא בידי להב 433, עימה יש לו קשר הדוק? מדוע הוא חיכה שמונה ימים עד שדיווח על הצעת השוחד הנטענת? מדוע הפרקליטות מוסרת שוב ושוב לבג"ץ מידע חלקי, מטעה ואף כוזב? את זה צריך לחקור ביסודיות, גם אם טענותיו של פינטו בעייתיות. וכפי שנראה מיד, לא רק לגבי ברכה יש שאלות נוקבות שטרם נענו.
קרוב לוודאי שהתמונה הנכונה היא שאין פה יותר מדי צדיקים. מחברי העלון מתעלמים לחלוטין מכך שבמסגרת הסדר הטיעון מאשר פינטו, כי נטל לעצמו - כולל לצרכיו הפרטיים - 1.2 מיליון דולר מכספי עמותת "חזון ישעיה". הם מתעלמים מכך שהיה לכל הפחות מקום שהוא יבדוק האם זה תקין להעניק תמיכות (כפי שהוא טוען) לקציני משטרה בכירים. הם מתעלמים מכך שלטענתו-שלו, העזרה שלו לארביב חרגה בהרבה מאשר סיוע כלכלי או בריאותו כפי שלדבריהם הוא רגיל להעניק.
יש למקורבים גם פליטת קולמוס מעניינת: פינטו "חלש על חלקים נרחבים במיוחד במסדרונות השלטון בישראל". אם זו אינה סתם התפארות, יש כאן נקודה המחייבת בדיקה גם היא: מה פירושה של אותה "חלישה"? האם פינטו הפעיל רק קשרים בצורה תקינה ורק לשם שמים? מיהם אותם "חלקים נרחבים במיוחד במסדרונות השלטון" שהיו נתונים להשפעתו ואולי אף למרותו? עד היום לא שמענו דבר על כך; דווקא דברי המקורבים מחייבים לתת תשובות על כך.
לצד זאת, גם המעורבים בחקירה לא מצטיירים כמועמדים להימנות על ל"ו צדיקים. בנושא ארביב, כידוע, יש חקירה פלילית; בנושא ברכה כבר עמדנו על השאלות; והתנהלותם של
יהודה וינשטיין,
שי ניצן והכפופים להם כבר נדונה בהרחבה ב-News1. באופן אולי אבסורדי ובניגוד לקו של העלון, דומה שגם פינטו וגם בכירי המשטרה לא ייצאו נשכרים מהעמקת החקירה.
ראוי גם לשים לב לטענותיהם של המקורבים בנוגע להסדר הטיעון. לשיטתם, פינטו - שהיה ועודנו מיוצג בידי כמה מבכירי עורכי הדין בישראל - נסחט להסכים להסדר הטיעון ועומד להודות בדברים שלא עשה, רק כדי להציל את אשתו מהעמדה לדין. אם זה נכון, מדובר כמובן במצב חמור ביותר. אם זה לא נכון, מדובר כמובן בשקר בוטה במיוחד. גם כאן, מן הראוי שנדע את האמת.
המקורבים אף מצטטים את פינטו כמי שאמר, שעם חתימת ההסדר הוא יבוא לבית המשפט ויגיד את האמת. בכך הם זורים חול בעיני הקוראים. ראשית, פינטו התחייב שלא לומר דבר שמעבר למסגרת העובדתית שבכתב האישום בו יודה. שנית ועיקרית, הוא לא יוכל לומר את מה שלטענת מקורביו אירע, כי משמעות הדברים תהיה שהוא חוזר בו מן ההסדר. לכן, בליבה של העלון - האמירות אינן מדויקות במקרה הטוב ואינן אמת במקרה הפחות-טוב.
מה שברור הוא, שבפרשה הזו עדיין יש הרבה שאלות ושיש עניין ציבורי רב בכך שיינתנו תשובות. עלינו לדעת האם קצינים בכירים הם מושחתים, או שמא רב ידוע הוא העבריין; האם בכירי החוקרים בישראל נטלו שוחד, או שמא מי ש"חולש על מסדרונות השלטון" הוא שקרן המעליל עלילות. מן הראוי, שבג"ץ ימצא את הדרך להבטיח שהציבור יקבל תשובות על כך, יהיו אשר יהיו.
