ראש עיריית רמת השרון, יצחק רוכברגר, הורשע בדיוק לפני שבוע (28.12.14) בעבירות מרמה, זיוף והפרת אמונים לאחר שקיבל 118,000 שקל כ"החזר הוצאות" מקרן ההשתלמות לעובדי הרשויות המקומיות, בה שימש כיושב-ראש.
ועדת הביקורת של דירקטוריון הקרן, שביקשה לבדוק את נאותות החזרי ההוצאות, הטילה את המשימה על המבקר הפנימי של הקרן. כאשר מבקר הפנים פנה אליו בנושא, רוכברגר "פעל להטעיה אקטיבית של מבקר הפנים", קובע השופט
עידו דרויאן. רוכברגר "הגיש את דרישות התשלום להחזרי הוצאות כשהוא יודע שלמעשה הוא אינו זכאי להחזרי הוצאותיו הפרטיות, כשהוא נסמך על רשימות כוזבות ומטעות שערך, תוך הטעיה-בפועל של מבקר הפנים ואחרים, והטעיה בכוח של גורמי ביקורת אחרים".
לאור זאת. כאשר הוא מייחס לרוכברגר יסוד נפשי, קבע בית המשפט, כי הוא פגע "בעניינה של הקרן כאשר מסר מידע שקרי למבקר הפנים, ובכך הטעה אותו והכשיל את מנגנון הביקורת הפנימית, דל-כוח ככל שהיה. לולא פעולה זו של יו"ר הקרן, היה המבקר הפנימי יכול להתערב ולהפסיק את המשך המעשים". בהטעייתו את הביקורת הפנימית שמט למעשה רוכברגר "את הקרקע מתחת לטענתו בדבר ידיעת האחרים או כנות אמונתו".
בצד דברים אלה, מתח השופט דרויאן ביקורת על התנהלות המבקר הפנימי של הקרן, מבלי להפחית מהיקף האחריות של רוכברגר. כך נקבע, כי ההחלטה של הנהלת הקרן "לפי המלצת המבקר הפנימי, לאשר את ההמלצה למתן גמול ליו"ר הדירקטוריון של 7,000 שקל בחודש", נעשתה לאור "המשמעות הכספית-מיסויית של תשלום הוצאותיו של היו"ר" בלבד. ברם, "גם כאן, כבהחלטות קודמות, לא נזכר ולא מובא בחשבון האיסור החוקי על היו"ר לקבל שכר שלא מהעירייה". לאור התנהלות זו קבע בית המשפט: "מנגנוני הביקורת של הקרן כשלו".
מסקנה זו ביסס בית המשפט גם על עדותו של מזכיר הקרן, לפיה "לא בוצעה ביקורת כלשהי על דרישות התשלום של יו"ר הקרן, עד תחילת שנת 2006 וגם לאחר מכן לא בוצעה ביקורת של ממש". ביחס לכך קבע בית המשפט: "הביקורת של מבקר הפנים הייתה לא-יעילה. מבקר הפנים הסתפק בהיבטים החיצוניים של הנוהל (חתימות המנכ"ל והמזכיר על הוראות התשלום) וסבר שבדיקת החשבוניות והקבלות אינה מתפקידו". כנגד טענה זו טען "מבקר הפנים, שהוקצו לו עשר שעות ביקורת חודשיות בלבד, בהשוואה לעשרות השעות המחויבות עתה לפי תקנות".
הכרעת דין זו ממחישה את חשיבותה של קיום פונקציית ביקורת פנימית אפקטיבית בגופים ציבוריים, ואת הצורך בקיומה של תרבות ארגונית התומכת בקיומו של ממשל תאגידי ואחריותיות (Accountability). ייתכן מאוד שאם הביקורת הפנימית הייתה מתריעה בצורה אפקטיבית על החריגות, הדברים לא היו מגיעים לידי הגשת כתב אישום.
דברים אלה מקרינים, כפי שעולה בהכרעת הדין, גם על היקף העסקת מבקר פנימי. ללא ספק, העסקת מבקר פנימי בהיקף משרה זניח כמו במקרה שלפנינו (עשר שעות בחודש), הופכת את הביקורת ל"קישוט ארגוני" ואינה מאפשרת ביקורת פנימית אפקטיבית. על בכירים בגופי ציבור ללמוד מהכרעת הדין לא רק מהי המשמעות של הטעיית גופי ביקורת, אלא גם ובעיקר על הנחיצות בגופי ביקורת פנימית לקיומו של ממשל תאגידי אפקטיבי.
