בשנתיים האחרונות שבעה ניצבים סיימו את תפקידם במשטרת-ישראל בנסיבות מטרידות. הראשון בסדרה היה באוקטובר 2013, מפקד מחוז ירושלים,
ניסו שחם, שפוטר ומשפטו עדיין מתנהל בגין עבירות של מרמה והפרת אמונים, מעשה מגונה והטרדה מינית. בפברואר 2014 פרש
מנשה ארביב, ראש להב 433, על-רקע פרשת הרב פינטו. בספטמבר אותה שנה פרשו שניים: יוסי פריינטי, מפקד מחוז ירושלים שהחליף את ניסו שחם, שהחליט על פרישה מטעמים אישיים וברונו שטיין, מפקד מחוז מרכז, שפרש ככל הנראה על-רקע פרשת עו"ד
רונאל פישר. בינואר 2015 פרש קובי כהן, מפקד מחוז שומרון ויהודה, בעקבות חקירה שנפתחה נגדו על התנהגות שאינה הולמת קצין משטרה. כמה ימים אחר כך פוטר ניסים מור, סגן המפכ"ל, בעקבות חשדות לביצוע מעשה מגונה והטרדות מיניות. האחרון בסדרה, חגי דותן, מפקד מחוז חוף, הושהה מתפקידו ונמצא בימים אלו בחקירה בגין הטרדות מיניות.
אין צורך להכביר במילים על המשבר הקשה הפוקד את הארגון בעקבות גילויים אלו. ככל הנראה מדובר בטלטלה חסרת תקדים לא רק במשטרת-ישראל אלא גם בארגונים ממשלתיים אחרים. לא זו אף זו, כל המוסיף מילה על הפגיעה החמורה בתדמיתה של המשטרה ועל אמון הציבור בה - גורע.
הרצף הבלתי נתפס של אירועים אלו התרחש בשלהי כהונתו של המפכ"ל רב-ניצב
יוחנן דנינו, האמורה להסתיים בחודש מאי הקרוב. השר לביטחון הפנים, ח"כ
יצחק אהרונוביץ, ביקש ככל הידוע למנות את המפכ"ל הבא בהליך סדור. אולם הבחירות לכנסת ה- 20 שהוקדמו בכשנתיים, לחודש מרס השנה ובהתרעה קצרה יחסית, טרפו את הקלפים. הממשלה שתקום אחרי הבחירות תצטרך למהר ולמנות מפכ"ל על-מנת לאפשר לו להיכנס לתפקיד בדרך נאותה. לא מן הנמנע שלצורך כך יתבקש המפכ"ל דנינו להאריך את כהונתו בת ארבע השנים בחודש נוסף.
המציאות חזקה מכל עמדה ורעיון עד לפני ימים אחדים התנגדתי באופן נחרץ למינוי של מפכ"ל שלא שירת כניצב במשטרה. מתוך 17 המפכ"לים שכיהנו עד היום רק שלושה לא שירתו קודם במשטרת-ישראל. מינוים של השניים הראשונים - יחזקאל סהר ז"ל שהתמנה לתפקיד עוד ערב הקמת המדינה, והבא אחריו,
יוסף נחמיאס ז"ל - אינו מעורר שאלה לגבי אי-שירותם הקודם בחייל. לעומת זאת, המפכ"ל השלישי והאחרון שהובא מבחוץ - והוא המפכ"ל השביעי של משטרת-ישראל -
הרצל שפיר יבדל"א, מהווה דוגמה מצוינת לחסרונות הרבים והמהותיים שיש במינוי אדם שלא שירת בארגון - וראוי להרחיב.
הרצל שפיר היה אלוף מוערך בצה"ל ואף התמודד על תפקיד הרמטכ"ל. כמפכ"ל, נאלץ הוא לסיים תפקידו בתוך שנה מהיום שקיבל את הפיקוד על המשטרה, בשנת 1980, על-רקע משבר אמון כבד שנתגלע בינו ובין השר הממונה עליו, ד"ר יוסף בורג ז"ל וגם עם צמרת המשטרה. שפיר טען כי הוא הודח בגלל "תיק אפרסק". תיק אפרסק לא היה אלא תיקיה, או ליתר דיוק מעטפה, שהכילה מספר ידיעות גולמיות על שחיתויות שנקשרו באישים שהיו מזוהים עם המפד"ל, מפלגתו של ד"ר בורג המנוח. שפיר, שקיבל את הידיעות האלו, הפקידן בכספת בלשכתו. מטעמים של אבטחת מידע לכאורה הוא ככל הידוע רשם על המעטפה בכתב ידו את השם "אפרסק". לטענה כי השר בורג המנוח מנע חקירה בעניין לא רק שאין תימוכין - אלא היא אף נראית מופרכת.
יודעי דבר יודעים לספר כי היחסים בין המפכ"ל שפיר והשר בורג הגיעו לפיצוץ עוד קודם לכך. לא זו אף זו, מערכת היחסים בין שפיר ובין הפיקוד הבכיר של המשטרה הייתה עכורה למדי כבר למן הימים הראשונים שהיה בתפקיד. זאת ועוד, בסוף שנות ה- 70 ובתחילת שנות ה- 80 הייתה משטרת-ישראל כפופה למשרד הפנים.
כשנבחר
מנחם בגין ז"ל לעמוד בראש הממשלה ה- 18 ("מהפך" 1977) הוא יישם את תפיסתו הדמוקרטית כי מיניסטריון משטרה, שאין לו אח ורע באף לא מדינה "מערבית" אחרת, אינו ראוי שיתקיים במדינה מתוקנת. בכל הדמוקרטיות כפופה המשטרה בדרך כלל למיניסטריונים כמו משרד המשפטים או משרד הפנים. על כן ביטל מנחם בגין המנוח את משרד המשטרה והכפיף את כל הגופים שהיו במסגרתו ובראשם משטרת-ישראל ושרות בתי הסוהר למשרד הפנים, שבראשו כאמור עמד ד"ר יוסף בורג ז"ל. החלטה זו, שבאה מתפיסת עולם נאורה, המציבה את שלטון החוק כערך בפני עצמו, נבעה ככל הנראה גם מתמימות וממידה של קוצר ראות. השר בורג ז"ל מינה את מר יעקב מרקוביץ' יבדל"א לראש אגף המשטרה במשרדו. כך נוצר מצב מביך בו המפכ"ל היה כפוף למעשה לפקיד בכיר שאפילו אינו המנכ"ל. מציאות זו לא הייתה קלה למפכ"ל הרצל שפיר ורק הוסיפה לניכור שנוצר בינו ובין השר הממונה. מפכ"ל המכהן במערכת יחסים רעועה בו בעת עם הממונה עליו ועם סגל הפיקוד הבכיר שלו הוא מפכ"ל משותק, ואינו יכול להמשיך במילוי תפקידו.
מאז נוצרה הבנה עמוקה והסכמה רחבה כי מינוי מפכ"ל מבחוץ הוא מכשול חמור לאיש עצמו ולמוסד.
גוברת התועלת על פני החסרונות שבמינוי מפכ"ל שלא שירת במשטרה תפקיד המפקח הכללי של המשטרה הוא מורכב ביותר. כל אדם שלא שירת בתפקידים משמעותיים בליבת הארגון יזדקק לחודשים רבים ואולי אף לשנים אחדות על-מנת ללמוד את התפקיד ולמלאו בצורה אפקטיבית. משטרת-ישראל אינה מגרש משחקים או מעבדה לניסויים. הבאת מפכ"ל מבחוץ הוא לטעמי רעיון רע מאוד כשלעצמו. לכן התנגדתי לו בכל תוקף מה עוד שבכל נקודת זמן נמצאו כמה וכמה ניצבים - בשירות או בדימוס - המתאימים וראויים למלא את התפקיד הרם.
למרבה הצער השתנתה המציאות בשבועות האחרונים. אמון הציבור במשטרה נמצא ככל הנראה בשפל נוראי. כל ניצב שימונה למפכ"ל, בין אם מקרב המשרתים היום ובין אם בעבר, יתקשה מאוד - אם בכלל - להסיר את העננה הכבדה השורה על צמרת הארגון. מצב בו פועלת משטרה בחוסר אמון בבכיריה, מצד הציבור וגם מצידם של אנשי השורה, הוא מצב רע מאוד - אליבא דכולי עלמא.
לפיכך, לצערי, אין מנוס אלא להתאים את הדעה למציאות המשתנה והחדשה. במאזן בין שתי הרעות - הבאת מפכ"ל מבחוץ מצד אחד או המשך המצב הקיים של משבר אמון תדמיתי עמוק מצד שני, נראה כי הרע במיעוטו הוא מינוי מפכ"ל שלא לבש מעולם מדי משטרה.
המפכ"ל הבא צריך להיות אם כך אדם שנאמנותו לשלטון החוק עולה על כל נאמנות לגורם פוליטי כזה או אחר - בוודאי לזה שמינה אותו. הוא אמור להיות אדם שלא רק שאין בו רבב ערכי, אלא שהוא נתן דוגמה אישית מובהקת להתנהלות אתית ראויה ולמחויבות מוחלטת לשירות הציבור. על מנהיגות, חדשנות ושאר תכונות ניהוליות וייצוגיות אין צורך להכביר במילים. ככלות הכול אין אנשים רבים המסוגלים וראויים למלא את התפקיד המיוחד והרגיש הזה.
על-מנת להבטיח כי מדובר במינוי ענייני החף מכל הטיה וקנוניה ראוי כי המועמד יסכים לקבל עליו את התפקיד אחרי שיבטיח שההתערבות הפוליטית בארגון - בעיקר מצידו של השר הממונה - תהיה מזערית. כך למשל עליו להתנות כי כל מינוי של קצין עד דרגת ניצב-משנה ועד בכלל תהיה בסמכותו הבלעדית של המפכ"ל, ולא של השר כפי שהיא היום. קצינים בכירים בדרגות תת-ניצב וניצב ימונו על-ידי השר בהסכמת המפכ"ל.
על המפכ"ל ה-18 לשדר מסר ערכי חד-משמעי לארגון ולציבור. לכן עליו ועל השר הממונה להתחייב כי עם כניסתו לתפקיד ימונה כדין מבקר פנימי בדרגת ניצב, עצמאי ובלתי תלוי, שיהיה אחראי על שלושת התחומים הבאים ועליהם בלבד - ביקורת פנימית, תלונות הציבור וקבילות שוטרים. ביקורת פנימית אפקטיבית נועדה להבטיח סדירות, טוהר מידות ואפקטיביות. מחלקה לטיפול בתלונות ציבור שתקיים בירור יסודי בכל פנייה שאינה מעלה חשד לעבירה פלילית, אותה כמובן יש להעביר למח"ש. הכוונה לבירור מעמיק ומהיר ומתן תשובה מפורטת לפונה בתוך כמה ימי עבודה.
המחלקה לקבילות השוטרים פועלת מאז שהוקמה בתחילת שנות ה-80 במסגרת המיניסטריון. מדובר בכפיפות ארגונית שאבד עליה הקלח. מחלקה זו אמורה להיות בתוך הארגון פנימה, היא תעצים את מעמדו של המבקר הפנימי, תצמצם את ההתערבות של המיניסטריון בניהול הארגון ותשדר לאנשי המשטרה מסר כי יש להם כתובת אמיתית לפנות אליה בכל עניין הנוגע לרווחתם, לתנאי השירות שלהם ולכיוצא באלה.
מילה אישית לניצבים הראויים לכהונת המפכ"ל למיטב הערכתי והיכרותי, מכהנים היום לפחות שלושה ניצבים המתאימים וראויים להיות מפכ"לים, אך כאמור לא בעת הזו. מדובר בקצינים צעירים יחסית שיוכלו להתמודד על הכהונה בעתיד. יש לקוות כי הם יישארו בארגון למרות ההצנחה של מפכ"ל מבחוץ, ומתוך נאמנות למשימה הם יסייעו בידיו בכנות ובלויאליות. הצלחתו - הצלחתם - הצלחתנו. לבי עליהם. מדובר באנשים מצוינים ומעולים. השאור שבעיסה. אבל המציאות שנוצרה למרבה הצער היא כזו שמוטב לארגון כי ימונה מפכ"ל מבחוץ. טובת הארגון והמדינה עולה על כל אחד מאיתנו.
המפכ"ל יוחנן דנינו הוא מלח הארץ ומטובי בניה. אחד המפכ"לים הטובים שהיו למשטרת-ישראל ובתקופתו הגיע הארגון להישגים גדולים במרבית תחומי העשייה. איתרע מזלו ופרשת הניצבים התחוללה במשמרת שלו, מבלי שהייתה לו כל שליטה ואחריות על מעשיהם. לא זו אף זו, התמודדותו עם כל אחד מהם הייתה ראויה, נאותה וחד-משמעית. אין לי ספק כי הוא היה רוצה לראות את אחד הניצבים כמחליפו, ואני מניח כי אף על אחד מהם התכוון להמליץ. גם אם הפרשה הזו מעיבה על שלהי כהונתו ולדאבון הלב היא תיקשר לשמו, הרי אין בה בכדי להאפיל על הצלחותיו. מוקדם בכדי לסכם את הקדנציה שלו ואין זה נושא דיוננו, אולם לא ניתן לחתום את הדיון במיהות המפכ"ל הבא מבלי לומר למפכ"ל דנינו תודה במלוא מובן המילה ויישר כוח.
