|
|
|
דרור אידר
"בקש שלום ורודפהו" נאמר למען אחי ורעיי, לא לאויבים ברברים שעילת קיומם היא רצח יהודים והחרבתם  נגדם צריך להילחם
|
|
|
|
|
יצחק בריק
מדובר בתרבות שקר של זריית חול בעיני הבריות - הכל כדי לרומם את תדמית הצבא גם במקומות שהוא כשל. גנבת דעת זו חומרתה היא חרב פיפיות משום שהיא גם מטעה את אזרחי ישראל וגם הצבא מתחיל להאמ...
|
|
|
|
|
חיים רמון
מזה תשעה חודשים אתה מקדם שלל תוכניות הזויות להחלפת השלטון האזרחי של חמאס ברצועת עזה. כל התוכניות שלך נכשלו ללא יוצא מן הכלל, משום שמלכתחילה הן היו מנותקות לחלוטין מהמציאות ברצועה. ...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
שאשא-ביטון הסבירה כי לא יכלה עוד בכנסת וברמה אליה התדרדרה דווקא משום כך אני סבור כי צריך כמותה בכנסת, ובממשל בנימין נתניהו קיבלנו את ההפך, את מירי רגב
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
|
|
דיפלומטית, פוליטיקאית אביטל קולט (ילידת 1.5.1940), רומניה. בשנת 1950 עלתה ארצה עם הוריה. דיפלומטית ופוליטיקאית ישראלית.
|
|
|
|
|
|
|
רב, פוליטיקאי יעקב אביטן (נולד: 5 במאי 1970), פוליטיקאי ישראלי ששימש כשר לשירותי דת, חבר מועצת העיר אשקלון מטעם סיעת ש"ס, סגן ראש העירייה ורב המועצה אזורית חוף אשקל
|
|
|
|
|
|
|
כלכלן ישראלי יאיר אבידן (נולד: 25 בדצמבר 1959), כלכלן. במאי 2020 החל לכהן בתפקיד המפקח על הבנקים בבנק ישראל. מכהן כיום כחבר בדירקטוריון של נימה, חברת הפינטק מקבוצת
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
| 1 |
|
|
פרפר |
|
21/03/13 13:32
|
|
|
|
|
עדות מפי השמועה הינה עדות פסולה אשר איננה קבילה כשלעצמה, על מוסר העדות לחזור על כך בדיון בבית המשפט ולעמוד בחקירה נגדית. בפועל בית המשפט פסק תוך קבלת עדות חוץ במקרים חריגים. כך נהג בית המשפט לקבל כראיה אמרה בכתב שניתנה מחוץ לבית המשפט בהליך פלילי אף אם נותנה אינו עד במשפט, אם שני הצדדים הסכימו לכך ותוכן האמרה לא היה שנוי במחלוקת, ובתנאי שהנאשם מיוצג על ידי עורך דין. השופט ביה"מ העליון חיים כהן, שאף להרחיב חריגים אלו ומטעם המחוקק "לשימוש שיפוטי הולך ורחב בהודעות שנמסרו לחוקרי המשטרה" – כך על פי טענת המשטרה. המטרתה המוצהרת: "ייעול" ההליך המשפטי וחיסכון בזמנם של בית המשפט ושל העדים והצדדים... כלומר "השופט הדגול" חיים כהן טען שזוהי דאגה גפ לצדדים ולעדים ש"חוסכים בזמנם". כך קובעים גורלות בלא מתן זכות טעון בסיסית. בכך ביטל את זכותו של הנאשם לקבל את יומו בבית המשפט, לשיטתו של חיים כהן זהו בזבוז זמן לשמוע עדותו ומצדו בזבוז זמן להשמע. זהו אותו שופט שהרשיע סופית את עמוס ברנס והתחרט על כך אלא שלא מפני שהיה משוכנע בחפותו רק האמין לו באמונתו בחפותו ומכאן חוסר הטעם להענישו. כשופט לא היה מסוגל לראות את טעותו הוא בשיטה. למרות שבעיני עצמו דאג לזכויות אזרח (הקים אגודה בשם זה), היה משוכנע שאין פגיעה ממשית בזכויות אזרח אלא רק בפלסטינאים או שאר ערבים כמיעוט.
בשנת 1980 תש"מ התוסף לדיני ראיות סעיף 10א המאפשר לקבל 'אמרת חוץ' של עד במשפט פלילי כראיה לאמיתות תוכנה. לדוגמא לקבל את הנכתב בעדות המשטרה ולהעדיפו על פני חקירת עד גם אם העד מכחיש אותה. סעיף 10א לפקודת הראיות מטרתו להכשיר גרסה שהמשטרה מסרה בשם עד בחקירתו מחוץ לכותלי ביהמ"ש ולהעדיפה על פני עדותו בביהמ"ש. לפי הטענה סעיף זה נוסף עקב השפעה פסולה על עדים אשר באיומים שוכנעו לא למסור גרסתם בבית המשפט. עדי מפתח במשפטים פליליים מסרו גרסא שונה בתכלית מהגרסא המפלילה אותה מסרו במשטרה, או שהעדיפו לשתוק. התובעים היו אובדי עצות. בהעדר ראיות נוספות. די מוזר שבכל כך הרבה מקרים העדים לא הובילו לראיות, הנאשמים זוכו ויצאו לחופשי. הרי חשודים במעשים פליליים כדי שלא יאימו על עדים נמצאים במעצר. אם העדים בכל זאת הם מאוימים כנראה שאין מדובר באותם עבריינים בלבד אלא בארגוני פשע. המשטרה טענה עוד בשנות השמונים שאינם קיימים והפשיעה היא של יחידים או קבוצות קטנות. בעולם מתמודדים עם בעית סיכון עדים גם בעזרת שמירה עליהם, בארץ אין שמירה על עדים, עדים דוברי אמת בדרך כלל יכולים להוביל לראיות ממשיות , ואם לאו או שעדותם נגבתה בלחץ משטרתי או שהמשטרה לא טרחה לאסוף ראיות, כפי שקורה תכופות ועל כן הפרקליטות לוחצת על הנאשם להגיע להסדר טיעון כי אין בידה הוכחות ממשיות. לפתור בעיה זו על ידי שינוי חוקי גורף, בדרך של קבילות מוחלטת של העדות כפי שמוסרת אותה המשטרה היא לאכוף פתרון הפוך מהנדרש. המשטרה הפכה למבצעת חקירות אינקויזיטוריות ועל איסוף ראיות היא תכופות מותרת.
כאשר העדות היא על אחרים יכול אדם ממניעים פסולים למסרה ואם הוא חוזר בו בכנות, הרי שלפי סעיף זה בית המשפט לא יקבל זאת. במקרים אחרים יתכן כי למשטרה יש חשדות ואולי ממצאים לא מספיקים והחוקר ישנה גרסת העד בצורה שתתאים למשטרה. המשטרה למרות הכרזותיה אינה נוטה תמיד לבדוק כיונים רבים אלא מחליטה על חשודים מסוימים ובונה תרחיש מתאים, או לחליפין בודקת כמה כיונים לודא על מי הכי קל לטפול אשמה. סעיף גורף כזה הוא בעיתי הן כאשר העדות נמסרת אודות אחרים, וקל וחומר כאשר העדות היא מחקירת החשוד על עצמו שהיא שונה בתחליט מ
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
| 2 |
|
|
פרפר |
|
21/03/13 13:46
|
|
|
|
|
התנאים הרשמיים להעדפת גרסאת המשטרה: 1. מתן האמרה הוכח במשפט; לכך לא צריך הרבה מלבד חתימה – למשטרה תחבולות רבות להשיג חתימת נחקרים תוך אי שמירה בסיסית על זכויותהם אך אין בית המשפט מתיחס לכך 2. "נותן האמרה" כלומר החוקר- הוא עד במשפט וניתנה לצדדים הזדמנות לחקרו - עד מטעם המדינה יכול לומר כל דבר גם שאינו זוכר אך מה שרשם זה מה שנאמר וזה מתקבל. 3. העדות שונה, לדעת בית המשפט, מן האמרה בפרט מהותי, או הנאשם מכחיש את תוכן האמרה או טוען כי אינו זוכר את תכנה. לנאשם בניגוד לעד מדינה אסור לו לא לזכור או לא לדעת כי למשל לא הקריאו לו ולא אפשרו לו לקרוא כפי שעושים. כלומר עד שרשמו בשמו את מה שרצו אינו יכול לבא לתקן ולהוכיח את גרסתו בהגיונה הפנימי כי לאחר שהוא מכחיש את שרשמו בשמו ומוסר את עדותו האמיתית דוקא זה נחשב לרעתו "ומוכיח" לדעת בית המשפט את אי אמיתות עדותו במשפט ואת אשמתו. הרי קביעה זו סותרת כל הגיון. לפי זה העד דובר אמת רק אם הוא חוזר על מה שנכתב בשמו על ידי החוקר. נשאלת השאלה אם בית המשפט אינו מאמין לעד בעדותו בבית המשפט מדוע הוא מאמין לו לעדותו או ליתר דיוק למה שרשום כעדותו במשטרה? גם אם ננסה לחפש הצדקה שהחוקר הביאו לכך, הרי האפשרות היחידה היא שהביאו לכך בדרך שהקשה ושאל עד שלא נותר לחשוד אלא להודות, או אז צריך להיות מתועד איך הצליח החוקר להוציא מהחשוד את הודאתו, מה שאיננו כך. אם לא נותר לחשוד אלא להודות גם לא אמורה להיות לו עדות מתקבלת על הדעת בעלת עקביות והגיון פנימי בבית המשפט. אלא שבית המשפט אינו מעונין לשמוע זאת , בדרך כלל החוקר משקר, איך יוכיח הנאשם את גירסתו האמיתית? לעולם גירסתו לא תחשב אמיתית כאשר החוקר משקר ורשם דבר מה שונה, מכאן שעצם הרישום של המשטרה מוכיח את עצמו...
אכן המשטרה מנצלת זאת עד תום, רושמת דברים שונים לחלוטין ממה שהנחקר אומר ביודעה שבית המשפט יקבל מה שהיא רשמה ועדותו השונה של הנאשם תחשב לרעתו. מה קורה כאשר לא החשוד אלא המתלונן מיוזמתו מוסר למשטרה גרסא אחת ובבית המשפט כבר אינו זוכרה על כל פרטי כזביו ומספר פרטים סותרים? התביעה אינה רוצה להכיר בכך ולא להסיק את המתבקש, היא מסתירה זאת – שופטים אינם מקבלים לידם כתב עדות-תלונה כפי שנמסרה במשטרה. באם צד הנאשם מבקש למסור את עדות המתלונן כפי שנמסרה במשטרה, התביעה מתנגדת והתנגדות זאת בדרך כלל אינה נדחית על ידי בית המשפט. בזאת בוטל כל פיקוח חיצוני על המשטרה! מאז החלו אחוזי ההרשעה לטפס במעלה ה – 90% תשעים אחוז ומעלה.
בית המשפט אינו חייב אך הוא יכול להעדיף זאת לפי שלושה מבחנים לקביעת מהמנות: 1.'נסיבות העניין, לרבות נסיבות מתן האמירה' – וכיצד בית המשפט יודע שבאמת "האמירה" ניתנה? הרי הוא שאינו נכנס לעובי הקורה כיצד התנהלה החקירה. לכן זוהי אמירה כללית ביותר ובית המשפט ככלל רואה לנכון לעשות זאת 'נוכח נסיבות'. 2. 'הראיות שהובאו במשפט' – רק בסוף העשור הראשון של המאה הנוכחית לציבור הרחב נודעה העובדה ש"הודאה" במשטרה נחשבת ל"מלכת ההוכחות"ועם דרוש חיזוק הרי כל דבר נוסף תקף אפילו אם לאמיתו של דבר יעיד על הפוכו לדוגמא: הצעת מחיר בלבד כאשר המתלונן טוען לנזק בדבר חיוני ללא קבלה וללא סימוכין אחרים כגון צילום וכדומה, ועבר זמן רב. 3. 'התנהגות העד במשפט ואותות האמת שנתגלו במהלך המשפט' – על התנהגות בבית המשפט יכול השופט לדוח כרצונו, ובית המשפט ככלל רוצה לדוח בצורה שתתאים לרצון התביעה! ואכן בהעדפתם להרשיע, שופטים כהמשך לכזבי המשטרה מבלבלים את עדות הנאשם בשיטות שונות. על בית המשפט לרשום את הטעמים ובית המשפט
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
| 3 |
|
|
פרפר |
|
21/03/13 13:51
|
|
|
|
|
|
הסייגים: 'רק כאשר הנאשם מיוצג על ידי עורך דין' - במציאות במקרים רבים, הרגלי דיון מיושמים גם במשפטם של נאשמים שאינם מיוצגים, תוך התעלמות מזכויותיהם גם על סייג מידת מהימנות או אי מהמנות האמירה. בית המשפט מתגבר ללא קושי. כשם שהוא לוחץ ומשכנע את הסנגור להסכים שהנאשם יודה עם או בלי עסקאת טעון, כך יודע בית המשפט מתוך גישה עוינת לשדל סנגור שכדאי לו בשם הנאשם ומעל ראשו של זה, לחזור בו מכפירה מנכונות ה"הודאה". זו אף יכולה להיות בלתי מתכבלת על הדעת ככל שתהיה, בכל תירוץ שהוא למשל שאינו יכול להוכיח זאת. חוקרי משטרה אינם צריכים באמת לחקור להגיע לאמת כל שהם צריכים הם תחבולות ובית המשפט מקבל כל תוכן בלא להתעמק בסבירותו או אי סבירותו גם שמירת זכויות הנחקר במשטרה אינן נבחנות. בשנת 2010 נוסף על ידי בית המשפט העליון סייג והוא 'סמיכות זמנים בין האירוע לבין מסירת העדות'. תנאי זה אינו משנה לגבי רוב המקרים שעדים להם נקראים בסמיכות על כן אין הוא משנה את חומרת המצב. בית המשפט העליון לא היה טורח לפעול לקדום חוקים כאלה אילו לא ביקש להשיג הרשעות ולכך אכן שופטים דואגים. על המבחנים והסייגים שהם לעיתים קרובות התיפפות בלבד, שופטים מתגברים. כך נלקחה מן החשוד-הנאשם זכות הטעון וזכות בסיסית להתגונן. סעיף זה כפי הנראה לא עזר לרשויות להתמודד בהצלחה יתרה בארגוני פשע. לעומת זאת כך הורשעו ומוסיפים להיות מורשעים חפים רבים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
פרפר
|
|
|
|
|
|
| 4 |
|
|
צפריר |
|
21/03/13 14:56
|
|
|
|
|
"מערכת המשפט והשופטים עושים כמיטב יכולתם והבנתם, כדי להגיע לאמת, כדי להעניק לנאשמים וסנגוריהם אפשרויות להוכיח את טענותיהם וצדקת גרסתם..."====מערכת המשפט והשופטים עושים כמיטב יכולתם והבנתם כדי להרשיע בכל מחיר ואם יש צורך תוך הסתרת האמת.
"המסקנה המתבקשת - עלינו הציבור, לתת אמון במערכת המשפט, שהיא אבן יסוד בשלטון החוק".====אין שום חוק או צו המחייב אותנו הציבור לתת אמון במערכת המשפט. על זו לנהוג כנדרש כי אמון הציבור הוא רק ביטוי ותוצאה לכך ואיננו מטרה בפני עצמה.
"זה לא אומר, שלא צריך להעביר ביקורת בצורה מכובדת, שאסור לנו להצביע על טעויות ספקות ולאקונות, שעולות מתוך פסקי הדין...שבתי המשפט לא טועים"==== בית המשפט עצמו מתנהג בצורה בלתי מכובדת ביותר ובמקרה של זדורוב הפסיקה של 456 עמודים כולה דברי הבל ברמה של צהובון פורנו. אם בית המשפט כל כך אינו מכבד את עצמו אל לן לדרוש מאחרים לכבדו.
"קיימת פרוצדורה של משפט חוזר, אם מתגלות עובדות חדשות, ראיות חדשות שלא היו בהישג יד בבית משפט קמא ואפילו מערכת חנינות כדי להמתיק עונשים חריגים". ====במשך קרוב ל-65 שנות קיומה של המדינה היו רק משפטים חוזרים ספורים כי שופטים אינם רוצים לזכות ולהודות ברשעותם. באשר לחנינה דורית בייניש כבר דאגה להגביל מאוד גם מוצא אחרון זה! אל הראיה שכנראה הטביעה על המכנס אינה של נעל בית המשפט לא רצה להתיחס כי "הטענה הובאה בזמן מאוחר מדי לטעמם של השופטים.... אל שאר הראיות לא התיחסה זולת הקביעה שמדובר במומחים נוכלים...
"הציבור - מצפה ובצדק שהמשטרה והפרקליטות יעשו מלאכתם נאמנה, יחקרו ויאספו ראיות אובייקטיביות...כדי לתת בידי הפרקליטות תמונה עדכנית ואמיתית....לקראת ההחלטה המשפטית".==== אלו עושים בדיוק את ההפך מתמחים בשקרים בזיופים בהסתרת אמת.
"הפרקליטות - על-פי הדין והציפייה... שתהיה מסננת אחרונה לפני הגשת כתבי אישום ותילחם להרשעה, ...גם תהיה פתוחה וערנית למקרה של ספקות, של עיוותי דין, עדויות שקר, בידוי ראיות, עדי מדינה פרובלמאטיים ו"קומבינות" למיניהן".=====זו עושה הכל כדי כן להגיש כתב אישום והיא עצמה מעודדת ומעידה עדויות שקר, בודה ראיות עדי מדינה מטבעם בעייתיים והפרקליטות היא שעושה שילובים למיניהם.
"המסקנה: אין לנו ארץ אחרת ומערכת משפט אחרת".====אין לנו ארץ אחרת לכן מערכת משפט שאיננה גזירת גורל אפשר גם להחליפה לשנות את אופיה ומהותה!
"אך אסור להיסחף, אסור לשלול את כל המערכת שמחזיקה ומגינה על שלטון החוק ועל המשטר הדמוקרטי".===מערכת זו לא רק שאינה מחזיקה ומגינה על שילטון החוק אלא היא עצמה חלק משלטון הפשע ללא מיצרים!
"המקרה של זדורוב...מקרה קלאסי של תסבוכת משפטית שיש בו כל האלמנטים החיוביים והשליליים של משפט רצח".====המקרה של זדורוב הינו מקרה קלאסי של תסבוכת במקום שהכל כל כך ברור ונהיר אם רק רוצים את האמת, ולא איך להפוך כל אבן ולהמציא כל הבלות כדי להרשיע!
*בהרכב השופטים שהרשיעו את רומן זדורוב היה גם השופט חיים גלפז שהיה בין השופטים שהרשיעו את עמוס ברנס. תודה לאל הוא כבר איננו בין החיים.
*ניכר כי כותב המאמר הינו עורך דין ועליו להשמר מקילקול היחסים עם השופטים.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
צפריר
|
|
|
|
|
|
| 5 |
|
|
עידןסובול |
|
21/03/13 15:52
|
|
|
|
|
|
בראש פרקליטות המדינה מכהן כיום נוכל משפטי, אז מה הפלא שאלה המוכנים לכהן תחתיו כפרקליטי מחוזות וסגניהם מתנגדים בנחרצות לתיקון עיוותי-דין העשויים להציג קבל עם ועדה את ערוות תאוות ההרשעות המעוותת והמסריחה של מערכת המשפט ואכיפת החוק?
|
|
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
עידןסובול
|
|
|
|
|
|
| 6 |
|
|
nir12345 |
|
21/03/13 17:24
|
|
|
|
|
|
clb.ac.il
זהו ניתוח משפטי של פסק הדין שנעשה ע"י פרופסור בועז סנג'רו, אשר קרא בפרוטרוט את כל 456 העמודים שלו, ומגיע למסקנות די חד משמעיות מתוך פסק הדין בלבד.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
nir12345
|
|
|
|
|
|
| 7 |
|
|
חשדנית |
|
22/03/13 15:50
|
|
|
|
|
וכתבתי גם כאן. זדורוב לא רצח את תאיר ראדה ז"ל. נקודה. הוא נקלע לסיטואציה שבה היה הכי פשוט והכי קל להפיל עליו את כל האשמה ולסגור את התיק - לא יהודי.זר. שוהה במדינה על תנאי.מתקשה בהבנת השפה.חלש אופי וניתן להשפעה.כמה קל להפיל על אדם כזה את כל כובדה של המערכת - השוטרים, המדובב, הפרקליטים והשופטים, ולצאת ידי חובה, בלי שיצטרכו ללכלך את הידיים בחקירה אמיתית מי רצח ולמה, ומה המניע.
והאמת היא - מי שרצחו הן הבנות מבית הספר שלה, שאת שערותיהן הארוכות והכהות אפשר היה לראות על ידה המגואלת בדם של תאיר ראדה ז"ל, בסרט מערוץ 1. תאיר הצליחה, רגע לפני מותה, להשאיר לנו כצוואה את העדויות שהספיקה לתלוש משיער ראשן תוך כדי המאבק איתן. עדות חותכת למעשה הנבלה שנעשה לה, עדות שמערכת שלמה התעלמה מהן בכוונה, תוך רמיסת הצדק האמת וכבוד המת.
אות קלון ! לנצח ! על מצחה של המערכת המזוייפת, החולה, הרעה, השיקרית שהכתירה את עצמה עלינו
הנה העדות מהסרט של ערוץ 1 (לקראת סוף התחקיר):
iba.org.il
יהי זכרה של תאיר ראדה ז"ל ברוך
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
חשדנית
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
צפריר |
|
23/03/13 19:39
|
|
|
|
|
|
אנחנו מבחוץ יודעים ששוטרים העלילו עליו בכונה. מקודם רוב העם לא ידע ששוטרים תופרים תיקים דרך קבע בכונה. גם במצבו הבמעצר היה בלתי נסבל! ללא שינה הצקות מכות צרחות עינויים השפלות מה לא. כל זה חוץ מהיותו זר ולא יודע את השפה. בית המשפט צבוע נוראות מפקיר אנשים לעינויים מעודד את המשטרה לעשות כך, אחר כך טוען: אבל הודה...אין לאף אחד זכות לשפוט את אופיו.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
צפריר
|
|
|
|
|
|
| 8 |
|
|
לפי חוות הדעת |
|
24/03/13 23:41
|
|
|
|
|
|
בניגוד לנכתב במאמר, שחוות הדעת החדשה קובעת שאין ודאות שטביעות הנעל על המכנס הן של זדורוב, הקביעה היא הרבה יותר מרחיקת לכת- אין כל הוכחה שעל המכנסיים טביעות נעל כלל. לא של זדורוב, ולא של מישהו אחר.
|
|
|
|
כתוב תגובה ל-
לפי חוות הדעת
|
|
|
|
|
|
|