|
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
|
|
|
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
|
|
|
יוסי אחימאיר
במקרה שלנו התמונה המדומיינת הפוכה: ישראל היא האריה, המותקף משום-מה על-ידי עדר זברות מתייהרות היוכלו החיות המפוספסות, עטויות כפיות וסרטים ירוקים למצחם ללביא הבודד?
|
|
|
אלי אלון
בתי העלמין הקיבוציים, לרוב מטופחים ומגוננים בצמחי ושיחי נוי ובעצים מצילים בסך-הכל ניתן לקבוע כי בתי העלמין הקיבוציים מטופחים יותר מאשר בתי עלמין אחרים
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
|
מנכ"ל משרד הביטחון אייל זמיר (נולד ב-1960), איש צבא ישראלי, מנכ"ל משרד הביטחון.
|
|
|
|
|
אשת עסקים יעל אלמוג זכאי (נולדה ב-1963), אשת עסקים ובעלת הון ישראלית.
|
|
|
|
|
|
נושא התגובה |
|
שם הכותב |
|
שעה תאריך |
|
1 |
|
|
משה גנן |
|
1/04/13 13:09
|
|
|
|
ואמנם לאחרונה קשרתי קשר עם אלישע פורת ז"ל. קשר זה היה מופלא - כאילו תיקון עולם, אחר שידידה יקרה לי, והיא עזה צבי, נתקלקלו יחסיה עם אלישע פורת, גם הוא עתה כבר ז"ל, כמתואר במאמרו של בלפור. קשריו של אלישע עם עזקה תהקלקלו אף יותר מפעם אחת - אלישע טבל את עטו לא אחת ברוע. הוא כתב דברים לא מחמיאים גם על דמות נשית ספרותית נוספת, ידידתו הטובה של פנחס שדה, והיא שרי פויירשטין. הוא תיאר את מותה, התאבדותה, בסיפור. עזקה, היא עזה צבי, שהיתה רגישה לכל הקשור בפנחס שדה, כעסה. אמנם הבטיחה לחפש בארגזים ששימשו כארכיונה ושהכילו כנראה גם את מחזהו האבוד של אליהו פורת, אך לעולם לא הגיעה לכך - אפשר מתוך טינתה לפורת על מאמריו ויחסה לזלדה ושרי.
פורת לא היה בעל עט עדין, אבל עלבונו מיד עזה לא מנע ממנו להקדיש לה שני מאמרים - האחד בענין שתואר לעיל הקשור עם המחזה והארכיון, ואחד על המחזה מאת עזה, - מאמרים שהופיעו בספר שראה כידוע אור בעריכתי - ספר הזיכרון על עזה צבי ז"ל, שהופע רק לקראת סוף השנה שעברה, ועוד עמי עותקים מעטים ממנו.
את המחזה שכתבה עזקה ונמצא בארכיון של חבר משק עין החורש, אורחן, החמצתי להביא בספר. הוא הגיע אלי מאוחר, כשספר הזיכרון כבר היה בדפוס, ואלישע גם לא הציע לי אותו להכללה בספר - הוא קיוה שעוזי אגסי, בעל בית ההוצאה אבן חושו ועיתון "שבו" יביא אותו בספר בו הוא עדיין מתכוון להביא את מאמריה של עזה. אמנם מחזה איננו מאמר, כמו שגם ריאיון איננו מאמר, ואמנם ככל הידוע לי לא הוחלט לבסוף לכלול בפרסום המתוכנן את המחזה, שהוא כשלעצמו נודף טוב לב ולא מעו ילדותי.
גם במובן זה אם כן הלך אלישע לעולמו רק כשמחצית תאוותו בידו.
|
|
כתוב תגובה ל-
משה גנן
|
|
|
|
2 |
|
|
יוסי אחימאיר |
|
2/04/13 14:23
|
|
|
|
כמו רבים אחרים, גם אני זכיתי לקשר הדוק עם אלישע פורת, בעיקר במיילים, כאשר נפגשתי אתו פנים אל פנים אולי פעם אחת בלבד. הוא הירבה לכתוב על אבא קובנר, חבר קיבוצו עין החורש, אני כמובן על אבא אחר - אב"א אחימאיר, אבי. הוא טרח לשגר אלי שירים וסיפורים מפרי עטו הקודח, ותמיד מצאתי בהם עניין. השירים - קלילים לרוב, הסיפורים - הביאו את ניחוח ארץ ישראל, אדמתה, בעיקר זכרונות אישיים משנות החמישים והששים. כיף היה לקרוא אותם. אני מקווה שהבלוג שלו, כאן ב"ניוז 1", לא יוסר. תמיד כדאי לשוב אליו ולקרוא משהו משלו.
אלישע, עם כל נאמנותו לקיבוצו, בו נולד, בו חי, בו נפטר ובו נטמן, חיפש "לצאת החוצה" ולהיות מוכר בחוגים רחבים. במידה מרובה הצליח בכך. הוא היה כמעיין המתגבר ביצירה ובכתיבה, שבה הוא עצמו תמיד במוקד, והנה לפתע נסתתם המעיין הזה.
הוא היה משורר, מספר סיפורים, אבל יותר מכל אהבתי תואר אחר שבו התגדר - בוסתנאי. הוא היה רבות במחשבתי בימי חג הפסח, בין השאר כי יש לי קשר משפחתי לעין החורש. והנה במשפחה זו, בקיבוץ זה, ביום בו הלך אלישע לעולמו, נולדה בת במזל טוב.
|
|
כתוב תגובה ל-
יוסי אחימאיר
|
|
|
|
3 |
|
|
ליסאי חנן |
|
29/01/15 11:13
|
|
|
|
אלישע ידידי ורעי שהכרתי רק ב 2010 הפך עבורי במהירות רע רוחני עד כי לא יכולתי להפסיק לחשוב עליו יום יום ולפגוש אותו בגבעת חיים מדי שבת ולשוחח ולמלא עצמנו בתוכן ובעיקר הומור איכותי את שירו פחיתה רשמתי על צלחת פורצלן של מפעל נעמן הישן והענקתי לו ליום ה 74 לחייו.אך איזו אבידה חבל חבל אך נמשיך להנות מפרי יצירתו.תודה
|
|
כתוב תגובה ל-
ליסאי חנן
|
|
|
|
|