כשהשופט רבינוביץ, אז עדיין עורך דין, פגש במי שהייתה לימים אשתו, זהבה בן-שלום, היא הייתה צעירה ממנו בכמה שנים טובות. היא שימשה אז מזכירה באחת ממזכירויות בית המשפט. ירוחם רבינוביץ פגש בה בעת שהוא היגע למקום שבו היא ישבה כדי להסדיר עניין טכני כלשהו.
את תחילתה של השיחה ביניהם הוא אף פעם לא שכח.
בניגוד לאופיו, ירוחם רבינוביץ פתח בשיחה. מיד לאחר-מכן זהבה בן-שלום נטלה את היוזמה. היא עשתה עבור שניהם את כל ההחלטות.
ירוחם רבינוביץ אף פעם לא ממש הבין מדוע היא בחרה להתחתן איתו. הוא לא היה טוב-מראה. גם כאיש-שיחה, קשה היה לומר עליו שהוא מרתק את שומעיו. ועל בילויים סוערים מחוץ לבית, בכלל לא היה מה לדבר.
זהבה בן-שלום ממילא לא הייתה מעוניינת במה שהיה לבעלה-לעתיד לומר. שיחות-נפש לא התקיימו ביניהם. זהבה עברה ביעף על הספרים הרבים שנערמו בדירתו של בעלה. היא לא מצאה שם אף לא ספר אחד שריתק אותה.
כשנולדה רותי, בתם היחידה, ירוחם רבינוביץ מאוד שמח על שהיא דומה, בחיצוניותה, לאימא שלה - ולא לו. בשלב יותר מאוחר הוא למד שהיא ירשה מאימא שלה גם את רוחה הסוערת - וגם את השתוקקותה לחיי-מין פוריים ומגוונים.
ובעוד דבר רותי דמתה לאימא שלה; בחוסר התעניינותה בספריו הרבים של אביה. בילדותה, חלק מן הספרים שימשו אותה כמדרגה כדי לטפס לאדן החלון.
זמן-מה לאחר מכן, כשעורך-הדין ירוחם רבינוביץ מונה לשופט, הוא האמין שאשתו תמצא מנוח במכובדות שמעמדו החדש מעניק לה, אבל לא זה מה שקרה.
זהבה בן-שלום ביקשה לעצמה כל העת פורקן מחוץ לבית. היא למדה רכיבה על אופנוע - ויצאה לטיולים ממושכים, גם בחו"ל, עם חבורה של רוכבי אופנוע. היא הייתה האישה היחידה בחבורה של גברים מגודלי-איברים ופרועי-השיער.
השופט רבינוביץ לא יכול היה, או לא רצה, להתנגד למשובות של אשתו, רבת-המרץ ושופעת האנרגיות. הוא רק התנחם בכך שמעת לעת היא שבה הביתה, רגועה ונוטפת מתיקות, שאותה היא ידעה לתרגם במיטה, לטעמו של השופט רבינוביץ, באורח מושלם.
באותם ימים ירוחם רבינוביץ היה מרחף בעולמות קסומים משלו, מודה לאל הטוב על כל דקה שבה הוא זכה לרכון מעל גופה הגמיש של אשתו - מחובק ברגליה הלא-מגולחות.
אשתו נהגה באותה העת ללטף את פדחתו הנוצצת מאגלי זיעה של השופט רבינוביץ באצבעות מיומנות.
לשונו הלוהטת, שאינה יודעת מרגוע, של השופט רבינוביץ, ואסירות-התודה שלו, הכנועה, הרוויה בהתמסרות מוחלטת לעליונותה הפיזית, אפילו עוררו בה, כמי שמורגלת בסוגים שונים של הנאה מינית, חדווה מסוימת.
לאחר מכן, כשאשתו שוב נעלמה לאחד ממסעותיה, השופט רבינוביץ לא יכול היה לשכוח את אותם רגעים נפלאים של אושר בחיקה. לשונו התלחלחה מן הרוק הרב שהצטבר בפיו לזכר נפלאותיה של אשתו.
בסופו של דבר, כאשר אשתו ביקשה להתגרש ממנו, ירוחם רבינוביץ לא יכול היה למנוע זאת ממנה, אם כי הוא ביקש, בעיניים כמעט-דומעות, שמעת לעת היא תחזור אליו לכמה שעות, כדי שהוא יוכל לחוות בין רגליה את מה שהוא לעולם לא יוכל לוותר עליו.
אשתו לא התנגדה לסידור הזה לאחר שבעלה הבטיח להעלות את היקף-התמיכה הכספית בה בשיעור ניכר.
בתם המשותפת נשארה לגור בבית-אביה. זהבה בן-שלום לא נלחמה על הזכות להחזיק בה - ולגדל אותה.
היא הייתה עסוקה בשיטוטיה בעולם.
