המתווה של דני היה כזה: הסנגור של מרציאנו יבקש למחוק את כתב-האישום מטעמים של הגנה מן הצדק בגלל אי-תקינותו של ההליך הפלילי שננקט נגדו. זאת, בין השאר, נוכח הדרך שבה הוא נעצר והחשש שמי שהפליל אותו, ששמו לא-ידוע, או לא הובא לידיעת הסנגור, עשה זאת מטעמים לחלוטין לא-כשרים. בתגובה לבקשה, כל שעל השופט רבינוביץ לעשות הוא להיעתר לבקשה כבר למחרת בבוקר.
למעשה, כל שופט היה שוקל בקשה מן הסוג הזה בלא-מעט אהדה; בעיקר כיוון שהיא מאפשרת לו להציג חזות של מי שזכויות-יסוד של היחיד יקרות לו. נוכח כל נסיבות העניין היה ברור לעין-כל, ש'המודיע' אינו אזרח תמים, אלא אחד שטמן, כנראה, הוא-עצמו, את המזוודה בחדר-המלון שאליו הגיע מרציאנו כמה דקות לאחר מכן.
אין אדם בעולם, שיכול היה לדעת שמרציאנו יגיע דווקא לחדר הזה; ולכן, היה ברור שמשהו ממש מסריח התרחש בפרשה זאת. כלומר, שמישהו שם את המזוודה מתחת למיטה מתוך ידיעה ברורה שמרציאנו יגיע לחדר שבו מצויה המזוודה. זה לא יכול להיות סתם 'מודיע'; זה צריך להיות אחד שמתואם עם גורמי-על נוספים.
כל מערכת-משפט הגונה אמורה הייתה להבחין בכך ללא קושי.
איש גם לא ראה את מרציאנו נושא מזוודה בבואו לחדר; לא אותו ולא את מי שהתלווה אליו. העובדה שהשוטרים התרשלו בחקירה, וזה היה ברור לחלוטין מכל נסיבות-העניין, הייתה אף היא עילה טובה למחיקת כתב-האישום. המחוקק דיבר על הגינות משפטית ועל עקרונות של צדק - וזה בדיוק היה המקרה הראוי ליישום עקרונות אלה.
דני שטח בפני השופט ירוחם בינוביץ במילים קצרות ביותר את התזה שלו.
לא היה לו צל של ספק שבר-שיחו יודע על מה הוא שח.
למעשה, קבע דני בלהט, זה כל מה שנדרש. כתב-האישום נמחק - ומרציאנו הולך הביתה. הפרשה, אומנם, לא תיגמר בזה, מבחינת אלה שכספם נמצא במזוודה, אבל זאת תהיה ההתחלה. מכאן ואילך, מרציאנו יוכל להסתדר בעצמו.
דני יסיים בכך את תפקידו - ויצא מן התמונה ללא פגע. כך הוא קיווה. לאחר נכן, הוא יחזור לעשות את מה שהוא עשה עד אז . כך דני רצה שזה יקרה. כל אחד חוזר למקומו. דני למשרדו - והשופט ללשכתו.
זאת, כמובן, בתנאי שאף אחד לא יעלה על הקומבינה שנרקמה בין שליחו של מרציאנו לבין השופט רבינוביץ - ומזה דני הכי חשש מבלי לדעת, בשלב הזה, שגם הוא וגם השופט רבינוביץ כבר נמצאים על הכוונת של הגורם הבכיר ביותר במשטרה.
כל מה שדני ידע, באותה העת, הוא שיש מספיק גורמים שיש להם את האמצעים לעלות על המזימה הזאת, לאחר שנמצא הקשר בינו לבין דירת-המסתור שעליה שמו עין גם עוקבים מטעמו של מרציאנו וגם עוקבים של המוסד המיוחד.
גם אלה וגם אלה, ללא ספק, ראו את הפוטנציאל הנפיץ של כל הסיטואציה.
אילן הרשקו, החבר שלו מילדות, איש המוסד המיוחד, הראה לו שהאינפורמציה שנאספה בידי חבריו כבר עלתה על לא-מעט סיבות שיכולות, או צריכות, להדאיג את הגורמים המופקדים על ביטחון הציבור במטה הארצי.
מה שאילן הרשקו לא סיפר לחברו הוא, שיש כבר גורמים במשטרה
שעוסקים באיתור אלה שיבקשו לחלץ את המגה-עבריין בדרכים עקלקלות. אותם גורמים לא זכרו, משום-מה, שהם אלה שהכניסו את רמציאנו לסיטואציה בלתי אפשרית באורח לחלוטין לא-חוקי.
הם רק התעניינו בדרך שבה ינסה מרציאנו לחלץ את עצמו מן הפח שאליו הפילו אותו על לא עוול בכפו. המזימות שרקם מרציאנו לא נעלמו, ללא ספק, מעינם הפקוחה של אותם גורמים. הם כבר ידעו, כנראה, על רותי, בתו של השופט רבינוביץ, והם גם ידעו על מעורבותו של דני, על כל רבדיה, בקשר עימה. המפגש בין הפרקליט לבין השופט היה צפוי - ומי שהיה צריך לדעת עליו ידע.
גורמים אל ה לא ידעו, אולי, על חלקה של יעלה בכל הפרשה, אולם הם ידעו על ביקורו של תנחום במשרדו של דני.
על המפגש של תנחום עם יעלה, לפני ביקורו במשרדו של דני, ולאחריו, לא ידע אף אחד. זה היה, כמובן, מחדל מודיעיני שהצטרף לכמה וכמה מחדלים אחרים שעליהם התבקשו האחראיים עליהם ליתן הסברים במועד אחר.
כך או כך, המשבצות החסרות בפאזל אמורות היו להתמלא בשלב מאוחר יותר; עוד באותו הלילה.
אמצעיהם של גורמים אלה, כמו המוסד המיוחד שבו עבד החבר של דני, או היחידה הסמויה, שעליה פיקד יואל בן-שטרית, אינם מוגבלים ויכולותיהם הטכנולוגיות, ללא ספק, עולות על אלה של העוקבים מטעם מרציאנו. יש במוסד המיוחד, לדוגמה, הרבה מאוד אנשים סופר-טובים, מוכשרים לאין ערוך מאלה שעומדים לרשותם של עבריינים מסוגו של מרציאנו, העושים לילות כימים בהגנה על מה שהם מאמינים בו ללא סייג. גם ליחידה הסמויה, שבראשה עמד חברו הקרוב של המפכ"ל, מתקבלים רק המעולים ביותר.
המדינה של היהודים נמצאת בצומת הכי פרועה בכל העולם. מכל צדדיה רוחשות תהפוכות איסלאמיות - כך שמעקבים בנסיבות שמעלות חשדות לפריצה של מעגלי-סודיות, הם עניין שבשגרה. במהלכם, אפילו באקראי, עלולים לעלות ברשת דגים מסוגים שונים. מרציאנו, מן הבחינה הזאת, היה מעין-בונוס לכל הגורמים הממלכתיים שהיו מעורבים בהתרחשות מסביב לדירת-המסתור.
תחילתה, בניסיון לאתר זליגה של חומר מודיעיני בעל ערך ראשון במעלה, והמשכה באיתור אפשרות של פגיעה חמורה מאין-כמותה במערכת-המשפט.
דירת-המסתור הפכה ליעד מרכזי, שבו התרכזו מיטב המוחות של המוסד המיוחד, בעקבות דליפה על דיון מסוים שהביכה מאוד את כל מי שנכח בו. שר בכיר ביותר המופקד על תחום רגיש במיוחד אפילו נחקר באמצעות מכשיר פוליגרף רב-שכבתי שהוכנס רק לאחרונה לפעולה. היה בדליפה הזאת גם פוטנציאל של פגיעה אפשרית במהלך צבאי מסוים.
החשד שנפל בתחילה על השר הבכיר הוסר לחלוטין רק לאחר שהתגלתה דירת-המסתור שבה ביקר סגן-שר בעל נגישות מיוחדת לחומר מסווג ביותר. סגן-השר הזה התגלה כמי שמבקר אישה צעירה שהייתה מגיעה לדירת-המסתור במיוחד בשבילו. סיטואציה כזאת לעולם מעוררת חשד. תמיד ישנה אפשרות שהמפגש אינו מקרי - ושיש מישהו ששולח את האישה הצעירה למפגשים עם סגן-השר.
כשהתגלגלה החקירה לעבר אנשיו של מרציאנו, משהתברר לאנשים במוסד המיוחד שגם הוא מעוניין במה שמתרחש בדירת-המסתור, הדרך אל דני הייתה קצרה ביותר. הוא גם הגיע אל דירת-המסתור והוא גם היה קשור אל מרציאנו והוא גם הכיר מקרוב את רותי, בתו של השופט ירוחם רבינוביץ.
בכל אלה היה די והותר כדי להקפיץ את המפכ"ל.
ראש הממשלה שבמשרדו עבד יצחק אלבוכר, סגן-השר, אישר את כל המהלכים שננקטו בידי המוסד המיוחד.
רק גורם אחד נשאר,לפי שעה, מתחת לרדאר המשטרתי; יעלה, אשתו המסורה של מרציאנו, מי שטוותה את חוטי-המזימה כולה. אולם משעלה שמה בשעות מאוחרות יותר של הלילה, נערכה בדיקה מקיפה ביותר, שלא הייתה קשורה לבעלה דווקא, אלא לאספקט הביטחוני של הפרשה. את הבדיקה הזאת ערכו במוסד המיוחד.
במשטרה לא הייתה תמונה שלה.
השופט רבינוביץ, ובתו, הפכו, עוד קודם לכן, מוקד למעקב, לא-פורמלי, משנלמד הפוטנציאל הגלום בשילוב הזה שבין שופט, הדן במשפטים פליליים רגישים ביותר, לבין בתו המתהוללת.
לאחר מעצרו של מרציאנו, משנלמדה העובדה, שהיא נטלה על עצמה את המשימה של הברחת סמים לארה"ב, לבקשתם של עבריינים מבוקשים, מסוגו של מרציאנו, הפיוזים אצל הנוגעים בדבר עמדו בפני פיצוץ. פרטים מלאים עוד לא היו ידועים באותו שלב - אבל הדריכות הייתה רבה.
המפכ"ל עקב קרוב אחר מה שמתרחש מתוך חרדה רבה.
במשטרה גם ידעו על כך, שאל רותי מגיעים, מעת לעת, גברים שמבקשים ליהנות מחסדיה המיוחדים. זה, כשלעצמו, לא הדאיג את המשטרה, למרות שחלק מן המבקרים אצל רותי היו מוכרים במוסד המיוחד כמי שנמצאים במוקדי-הכרעות בצמרת-השלטון.
עם זאת, גם זה העיד, לדעת המעריכים באגף המודיעין של המשטרה, על קלות- דעתה של הצעירה, בתו של שופט, שאינה בוחלת במאומה בדרכה המתריסה. המעריכים לא טרחו לבדוק את מניעיה. זה, כנראה, גם לא היה חשוב להם לדעת מדוע היא נוהגת כפי שהיא נוהגת. עם זאת, הם טרחו לתייק את הפרטים.
כל מה שהם רצו לדעת באותו שלב הוא אם השופט, אביה, מודע להתנהגותה של בתו, ומה יחסו לכך.
מה שהיה ברור הוא, שעצם היותה מה שהיא יכול להפוך בקלות למכשיר לסחיטה אפשרית מאביה - וזה מאוד הדאיג את כל מי שנגע בפרשה.
העובדה שאפשר לנסות ולהשפיע על תוצאות של משפט באמצעות בן-משפחה של שופט, אם היא תתגלה ברבים, עלולה לגרום לנזקים קשים ביותר לאמון שהציבור רוחש למערכת-המשפט
לא-מעט אנשים שהפסידו במשפטם יבקשו לברר אם לא היה מעשה פסול ביסוד ההכרעה נגדם. התלונות שמגיעות לממונה על תלונות הציבור נגד שופטים מגלות לא-מעט חששות של אזרחים שמשפטם הוכרע לרעתם מסיבות פסולות כאלה ואחרות.
רבות מן התלונות מבקשות להראות שהשופט נטה פנים לאחד מן הצדדים.
לא זאת אף זאת: הידיעה שאפשרות כזאת, של השפעה על תוצאות הליך משפטי, קיימת, עלולה להצית את דמיונם של אחרים שיבקשו אף הם 'להגיע' לשופט בדרכים מן הסוג הזה.
גם עיתונאים-חוקרים יכולים לעלות על הקשר הלא-טוב, הרווי בפוטנציאל נפיץ, או לחפש קשר בין בתו ההוללת של השופט לבין תוצאות המשפטים שהתנהלו בפני אביה. צווי-איסור- פרסום עלולים להיות לא-יעילים. תמיד אפשר ליצר שאילתה בכנסת ולנצל את חסינותו המהותית של השואל כדי להציף מידע אסור בפרסום.
לתוך המרווח הצר הזה נפל, למזלו הרע, גם דני בן-אור, מי שעלה ברשתם של עוקבים מטעם המוסד המיוחד, ובבת-אחת הפך מסתם פרקליט מצליח, מי שמחפש לעצמו בילויים מן הסוג הביזארי, לחשוד אפשרי. לעוקבים מן המוסד המיוחד, היה ברור שגורמים בעולם הפשע מבקשים להתחקות, משום-מה, אחר מעשיו.
מטרת ההתחקות לא הייתה ברורה, באותה העת; עם זאת, כל מי שניתח את הדברים, ובמשטרה התגייסו לשם כך מיטב המוחות, הבין שמשהו לא-ראוי, אם להיות מינוריים, מתבשל במוחם של גורמי-פשע רבי-עוצמה.
המידע שהמוסד המיוחד העביר למשטרה בדבר מעורבותו של מרציאנו בכל ההתרחשות שמסביב לדירת-המסתור לא היה ידוע, כמובן, באותה העת, לאיש מן הגיבורים בפרשה המתגלגלת - אבל דני יכול היה לנחש שמשהו מעין-זה יכול לקרות.
זה עלה במחשבתו לאחר שחברו מהמוסד המיוחד, אילן הרשקו, סיפר לו את מה שהוא נתבקש לספר לו בידי מפקדיו, ולאחר שתנחום חשף בפניו את התמונה שלו כשהוא לבוש בקימונו. העובדה שגם מרציאנו וגם אנשים מהמוסד המיוחד התעניינו בדירת-המסתור הבהירה לדני שמישהו עלול לעשות קישור בין הדברים - ולהרחיק לכת בניחושיו.
קישור כזה עלול להוליך לכך, דני העריך, שלא רק המוסד המיוחד יתחיל להתעניין במה שמתרחש באותו מקום; גם המשטרה תבקש להבין יותר לעומק מדוע איש כמו מרציאנו, יעד-מרכזי של המטה הארצי, עוקב אחר דירת-מגורים כלשהי בגבעתיים שאליה מגיע פרקליט ידוע הקשור אליו.
יעלה, בחושיה הנפלאים, פרי ניסיון של שנים במקומות אחרים, יכולה הייתה רק לנחש שכל זה עלול להתרחש, משהוברר לה מי ומי במגיעים לדירת-המסתור.
היא לא ידעה, כמובן, על מעורבותו של המוסד המיוחד, או על העניין שגילו במטה הארצי, כשהתברר שם שגם מטעמו של בעלה יש מעקבים על הדירה, אבל היא הייתה מספיק מנוסה כדי לראות שיש לא-מעט גורמים, צפויים ולא-צפויים, שיכולים להכשיל את התוכנית שהיא ובעלה הגו.
במקרה כזה, השופט רבינוביץ, גם אם ירצה, לא יוכל, אולי, לספק את הסחורה. לא על-פי המתווה של דני - ולא בכלל. האפשרות שהוא, אולי, גם לא ירצה לעשות את מה שיבקשו ממנו, ריחפה אף היא בחלל. יעלה יכולה הייתה להעריך שגם זאת אפשרות שאיננה בלתי אפשרית.
זאת הייתה גם הסיבה שיעלה לא סמכה יותר מדי על הניסיון של דני להפיק מן השופט רבינוביץ הסכמה למה שהוא נדרש לעשות.
היא גם חששה שיהיו עוד אוזניים שיאזינו למפגש בין דני לבין השופט רבינוביץ או שהשופט רבינוביץ, הוא-עצמו, יחליט לדווח על מה שהוצע לו.
יעלה העריכה, שגם בפרקליטות, מבלי לדעת שגורמים רשמיים נוספים כבר נמצאים בסוד העניין, בוודאי לא ירימו ידיים בקלות.
הפרקליטות תבקש, מן הסתם, לעכב את ביצוע ההחלטה למחוק את כתב-האישום של השופט ירוחם רבינוביץ, כדי להגיש עליה ערעור לבית המשפט העליון. ואם זה יקרה, יעוכב, ללא ספק, שחרורו של בעלה עד לסיום ההליך בערכאות הערעור.
המשטרה, מצידה, כך חששה יעלה, תנסה אף היא לברר, כנראה, מה גרם לשופט רבינוביץ לחרוג מדרכו ולהחליט כמו שהוא החליט. מהלך כזה, לא שיגרתי, אם כי לא נעדר היגיון משפטי, ידליק, ללא ספק, הרבה נורות אזהרה.
יעלה הייתה מספיק זמן בצד השני של המתרס כדי לדעת כיצד פועלים שם המוחות. גם בשירות המבחן היו עוקבים אחר החלטות לא-שגרתיות. אם התסקיר שהוגש, היה שלילי, בעיקרו, בשירות המבחן תמיד רצו לדעת כיצד הכריע בית המשפט, וכל פסיקה, בניגוד לעמדתו של שירות המבחן, הייתה נלמדת לעומק. שחרורו של עבריין, שבשירות המבחן הרגישו שאין ליתן בו אמון, תמיד הציף שאלות לא-נעימות.
גם דני יכול היה רק לשער, שגם במטה הארצי, המתואם עם המוסד המיוחד שבו עובד החבר שלו, לא יעברו, מן הסתם, על מהלך כזה לסדר היום. לא כאשר מי שעומד כיום בראשו הוא המפכ"ל הנוכחי,איש מבריק במיוחד, מי שמינויו עורר בזמנו סערה ציבורית לא-מעטה, משהתבררה מידת מעורבותו של ראש הממשלה במינוי.
