המלחמה היא תחום אנטי-אינטלקטואלי

דון יצחק אברבנאל¹ כתב בספרו "נחלת אבות: "בהיות מלחמה בארץ אין צדק ואין משפט"; ארסמוס מרוטרדם² כתב בספרו "שבחי הכסילות": מתוקה המלחמה למי שלא התנסה בה; הסופר הרוסי הנודע, לב טולסטוי, תיאר את הפיקוד וחוסר השליטה של מצביאים בצבאותיהם ואת חוסר התוחלת שבמלחמה בספרו הקלאסי "מלחמה ושלום". ברברה טוכמן תיארה בספרה "מצעד האיוולת" את האיוולת שבפוליטיקה ובמלחמה. נשיא צרפת, הגנרל שארל דה-גול, אמר ש"החרב היא ציר העולם". מכאן שהמלחמה והצבא הם הדם שזרם בעורקי ההיסטוריה והפעיל אותה והם גם הנגיפים שניוונו את מערכת ההגנה העצמית של האנושות והביאו להכחדת אומות ולהתמוטטות מעצמות. הצבאות והמלחמות קשורים לגורמי הקיום האנושי והם גם מגורמי התאבדותה של החברה האנושית; הם אחד הביטויים לרצון השרידות של בני האדם והם אחד הגורמים לחיזוק התהליך האנטרופי בחברות האנושיות.

חמישים שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, ברור שאותה מלחמה שתפסה את צה"ל לא מוכן כתוצאה מאווילות מנהיגי ישראל ומפקדי צבאה, יצרה סדקים עמוקים בחברה הישראלית וחוסר אמון במנהיגיה, הבאים לידי ביטוי במשבר הפוליטי-חברתי המתחולל היום בישראל.

יכולת האדם לבדות בדיה, לספר מיתוס, לפתח מניפולציות, להמציא תיאוריות – הייתה עמוד האש באבולוציה בת מיליוני שנים, למן תקופת האוסטרלופיתקוס אפרנזיס³ אל עידן ה"הומו-סאפּיינס" והיא עלולה להשמיד לא רק אותנו אלא גם את כל החיים עלי אדמות. מיתוס הביטחון הוא אחד המיתוסים העתיקים בכל התרבויות האנושיות, הוא חוסם את הנגישות לעובדות, הוא מחפה על "הדם הנגוע של ההיסטוריה" ומונע את ריפוי המין האנושי ממחלתו האנושה. בכל הדורות חששו המנהיגים הפוליטיים והמצביאים הצבאיים מטיהור המים המזוהמים פן "יישפך התינוק יחד עם המים". הפחד, אחד מאבות הבערות, הוא אויב הגישה האינטלקטואלית.⁴

לפני כאלפיים ושש מאות שנים הציג תאלס⁵ את השאלה הפילוסופית: מהו היסוד הבסיסי ביותר שממנו מורכבות התופעות? מהו העיקרון הקבוע המסביר את ההרכב והמבנה של המציאות המשתנה? תאלס סבר שידיעת החוק לא רק תאפשר לבני האדם לדעת את האמת אלא גם להבינה, לחזות את העתיד ולהבטיח את שרידות המין האנושי. הוא חשב שייתכן קשר בין הניבוי, התלוי בכישורים מסתוריים שאי-אפשר לקנות אותם וכמעט שאי-אפשר להבינם ובין המדע הפתוח לכל בני האדם. זה היה הצעד המתועד הראשון במערב בדרך שהמין האנושי צעד בה לעידן המודרני. תאלס ידוע כפילוסוף הראשון שהטיל ספק הן במעשי אלים וערער על התפיסה המיתולוגית-דתית המבוססת על אמונה שאינה ניתנה להוכחה ולביסוס. הוא כונן את הבסיס לתרבות הפילוסופית-מדעית טכנולוגית, שהיא שילוב בין החתירה לספק סקרנות אינטלקטואלית שהיא מחשבה לשם מחשבה ותרגול המחשבה לשם שרידותה, ובין השקעת אנרגיה רוחנית למען תועלתו ושרידותו של המין האנושי. על-פי תרבות זאת, הסקרנות האינטלקטואלית וביקורתם של אינטלקטואלים הם תנאים הכרחיים להמשך קיומו של המין האנושי, והרצון לשרוד מסייע לאנושות לנצל את האנרגיה האינטלקטואלית שלה לצורכי החיים. על הקשר הזה בין תיאוריה לפרקסיס מיוסדת כל הפעילות המדעית.

מאז תאלס פיתחו בני-האדם דיסציפלינות מדעיות רבות וחקרו תחומים רבים כדי לספק את סקרנותם ולמען תועלתם.⁶ במאה השש-עשרה הוכיח קופרניקוס בספרו "על תנועתם של גרמי השמים" שאלף וחמש מאות שנות מחקר אסטרונומי לא היו אלא טעות על גבי טעות.

קופרניקוס, קפלר, גלילאו, דקרט וניוטון, ש"העליבו" את אנשי המדע בני דורם, חוללו "רעידות מדע". שלושה דורות אחרי קופרניקוס כבר לא הטילו אנשי המדע ספק באמיתות תורתו. זאת אחת ההוכחות לטענה, שהקביעות המדעיות חשופות להפרכות ושהמיתוסים נזרקים בבוא יומם לסל האשפה של ההיסטוריה. אפילו הכנסייה הקתולית המפורסמת בשמרנותה, הסתגלה למהפכה הקופרניקאית. בשנת 1981 ארגן המסדר הישועי כינוס מדענים בכירים לדיון בקוסמולוגיה. ראשי הכנסייה של ימינו יודעים שקודמיהם שגו, כשניסו להכתיב תפיסות מדעיות וכשהתעקשו לשמור על הקביעה התנ"כית שלפיה השמש מקיפה את כדור-הארץ. האפיפיור קיבל את המדענים שבאו לכינוס הקוסמולוגי בוותיקן, וסטיבן הוקינג העיד: "הוא אמר לנו שזה בסדר גמור לחקור את התפתחות היקום אחרי המפץ הגדול אבל אל לנו לשאול שאלות על המפץ הגדול עצמו משום שזה רגע הבריאה, כלומר הרגע שבו עשה אלוהים את מלאכתו".⁷

רק בתחום אחד לא הושקעה אנרגיה אינטלקטואלית: הצבא והמלחמות. לכאורה אפשר היה לקוות שמחקרים אמפיריים ואובייקטיביים יסייעו למין האנושי להתרפא ממחלה אקוטית זאת או להפחית את סכנותיה. פרופ' ירמיהו יובל כתב: "בישראל מדברים על המלחמה, נואמים עליה, פוחדים ממנה וכנראה יש גם מי שמשתוקק לה; אבל לא מרבים להגות עליה. גם מי שתפקידו המקצועי לחשוב על המלחמה, עושה זאת במונחים של תכנון אסטרטגי וטאקטי, של יחסי כוחות ופיתוח אמצעי לחימה וגייסות. לעצם מהותה של המלחמה, לאופיה של תופעה זו החודרת לכל ממדי חיינו לגורמיה היסודיים ולסיכוי לחיסולה, לכך לא מרבים להקדיש מחשבה. רבים אף יראו זאת כעיון-סרק, כ'פילוסופיה' סתם. בכך איננו יחידים. בני-אדם בכל הדורות עסקו במלחמה הרבה יותר משהרהרו עליה. מכל מגוון התחומים שהפילוסופיה טיפלה בהם, המלחמה היא אחד ה'רזים' ביותר. הספרות על תורת המוסר גודשת את המדפים ואילו בשאלת המלחמה יש רק כרכים מועטים. חלק ניכר מאלה עוסק בשאלות כמו הצדק במלחמה וכללי המוסר שצריכים לנהוג בה, כלומר שוב עוסקים במלחמה כבעיה בתורת מוסר, ולא מקדישים עיון פילוסופי לתופעה בפני עצמה, למלחמה בתור שכזאת".⁸
_________________

בשבוע הבא: הצבא והמלחמה הם מחוץ למחקר המדעי; "מות האלוהים" של ניטשה; גסיסתה של הלאומיות במערב; המיליטריסטים היפנים; משה רבנו כאסטרטג ציביליזציוני;

1. רבי יצחק בן יהודה אברבנאל, מדינאי יהודי שחי בפורטוגל ובאיטליה במאה ה-15, היה מדינאי יהודי, פילוסוף, מיסטיקן, פרשן מקרא וכלכלן, ממנהיגי היהודים בספרד ופורטוגל.
2. ארסמוס מרוטרדם שחי ופעל במאות ה-15 וה-16, היה מלומד, פילוסוף ותאולוג הולנדי, מגדולי האישים בהומניזם של הרנסנס וממבשרי ביקורת המקרא ואחד ממבשרי הרפורמציה הפרוטסטנטית.
3. מין האדם שחי לפני 3.5-3 מיליון שנים. פרק הזמן הזה הוא מחצית הדרך שבין זמנו של האב הקדום המשותף לנו ולשימפנזים לבין ההווה. המאובן הראשון של מין זה נמצא בטנזניה אבל רובם נמצאו באתיופיה.
4. מקור המלה הוא לטיני ושהייתה הוראתה לבחור בין, כלומר למצוא את המבוסס שבין כמה רעיונות. אינטלקטואל הוא מושג המציין את מי שעוסק ברעיונות ובתיאוריות ואינו מתרכז כרוב בני האדם בפעילות מעשית. המושג הזה נקלט היטב בצרפת ובארצות-הברית. הפילוסוף הצרפתי ז'אן פול סארטר מצא לנכון "לדבר בזכותם של האינטלקטואלים", כשם ספרו. בישראל היום מעמדם של האינטלקטואלים ירוד מאוד.
5. תאלס איש מילטוס חי במאות השביעית והשישית לפני הספירה, היה פילוסוף יווני ומתמטיקאי חשוב. עסק באסטרונומיה, בגאומטריה ובקוסמולוגיה.
6. חוקר התנהגות בעלי החיים ריצ'רד דוקינס: "תועלת מוגדרת כ'סיכוי שרידה', גם אם ההשפעה הממשית על הסיכוי לחיים ולמוות היא כה פעוטה עד שהיא נראית בטלה בשישים. אחת ההשלכות המפתיעות ביותר של הגרסה המודרנית לתורת דרווין היא שהשפעות זערוריות בטלות בשישים לכאורה, על הסתברות השְׂרִידה, עשויות לשנות במידה ניכרת את מהלך האבולוציה – בגלל משך הזמן העצום שבו יכולות השפעות כאלה להצטבר, עד שהן מטביעות את חותמן". ("הגן האנוכי", 2004).
7. הוקינג, "קיצור תולדות הזמן", 1989.
8. ירמיהו יובל, "הבדלי המינים כשורש המלחמה", הארץ, 13 באפריל 1990.