כמיהה עמומה

בַַּחֲלוֹמִי הַנּוֹשֵׁם חֶדְוָה וַחֲרָדָה
הִתְמֵַּקם בֹּקֶר לַח
כְּשֶׁהָרוּחַ הוֹמָה אֲנִי הַכָּפוּת לַשַּׁלֶּכֶת
רוֹאָה אֶת דְּמוּת אָבִי חוֹמֶקֶת
עוֹבֶרֶת לְיָדִי בְּבֶגֶד חָאקִי
מִיּוֹם שִׁחְרוּרוֹ מֵהַצָּבָא הַבְּרִיטִי
מַרְעִיף עָלַי אוֹרוֹת-יְקוּם קוֹרְנִים
מְלַטֵּף אֶת מִשְׁבְּרֵי לֵילִי הַדָּמוּעַ
וְכָל הַמִּלִּים שֶׁמֵּתוּ לָבְשׁוּ חַיִּים
פָּרְחוּ בְּדִמְמַת שְׁתִיקָתֵנוּ הַנִּפְעֶמֶת
וּמְחַזְּקוֹת אוֹתִי הַיּוֹם
בַּשְּׁבִיל שֶׁנִּפְתָּח בִּשְׁמֵי הַזַּעַם
שְׁבִיל קָשׁוּב לְפַעֲמֵי הַמָּחָר הַמְּחַיֵּךְ
גָּם כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּפֵּק בִּכְמִיהָה עֲמוּמָה.