דועך יומי

דּוֹעֵךְ יוֹמִי
הוּא מַעֲרִיב
הַמֶּרְחָב סְבִיבוֹ מַשְׁחִיר,
וּלְתוּגַת לִבִּי
הָאֲטוּמָה הַנּוֹגָה וְהַחִוֶּרֶת
נוֹתָר לי רַק לְהַבִּיט מֵחַלּוֹנִי
הַמַּשְׁקִיף עַל הַיַַּם
לְעֵבֶר סַעֲרַת הַיָּם הַדּוֹהֶרֶת לְהַכּוֹת בִּי
לִפְשׁוֹט אֶת יָדִי וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּהּ רַחֲמִים - עִצְריִ !
אָךְ הַסַּעֲרָה אֵינָה מְמֻשְׁמַעַת.
הַסַּעֲרָה הַבָּאָה מֵהַיָּם אֵינָה עוֹצֶרֶת
עַל הַחַלּוֹן הַמְּנֻפָּץ בְּחַדִרי
הִיא שָׁרָה לִי זֶמֶר נוּגֶה
שֶׁכָּתְבָה הַמְּשׁוֹרֶרֶת רָחֵל
עַל אַחֲרוֹן יָמַי הָקָּרֵב:
"כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרֵידָה"¹
וּכְרָחֵל, פְּצָעַי הַדְּמוּעִים מַמְתִּינִים לְאַחֲרוֹן יָמַי
שֶׁיָּבוֹא מַָהֵר וְיַעֲמִיס עַל כְּתֵפָיו אֶת כָּל פְּצָעַי
כְּשֶׁרַגְלַי מְדַדּוֹת עִם מַקֵּל הֲלִיכָה
וּמֵעָלַי הַשְּׁכִינָה שָׁלְחָה אֶת הַשָּׁטָן
לְהַכּוֹת אוֹתִי בָּרַע מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ.
וַאֲני לֹא כְּאִיוֹב
בְּדֶרֶך זְרוּרַעַת פִּצְעֵי מָוֶת וְקוֹצֶרֶת חַיִּים
כְּבָר אֵינֶנִּי מַחֲזִיק בְּתֻמָּתִי.

איתן קלינסקי