לאור זריחת השמש הדועכת

מֵחַלּוֹנִי אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ גָּם הַבֹּקֶר
אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַדַּּיָּר שֶׁהַחוֹף הוּא בֵּיתוֹ
מְבַקֵּשׁ לְהִתְנָעֵר מִדּוּמִיַּת חָצוֹת כְּבֵדָה
שָׁרוּעַ עַל הַחוֹף הֶעָיֵף אַחַר הַסְּעָרָה
כְּשֶׁהַיָּם מְלַחֵךְ אֶת בְּלוּאָיו בִּשְׁפָתָיו הַמְּלוּחוֹת
בְּלוּאִים דְּמוּעִים שֶׁבָּכוּ כָּל הַלַּיְלָה
בְּטֵרוּף הַדָּם הִשְׁכִּימוּ לְאוֹר זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ הַדּוֹעֶֶכֶת.
איתן קלינסקי


חסר בית גם הלילה הים ילחך את גופו בשפתיו המלוחות
מחלוני אני רואה חוף עיף אחר הסערה
המיה רחוקה
דומית חצות כבדה