על אדמת ישראל היקרה

גּוֹנְחִים כִּסּוּפַי עֵת אֲנִי מְיַחֵל לְנִצְחִיּוּת צְחוֹרָה
אֲנִי בֶּן הַדְּמָמָה, אֲנִי בֶּן מִלּוֹתֶיהָ הַנְּטוּשֹוֹת
בְּעֶצֶב הָאֵין סוֹפִי יוֹנַת הַדְּרוֹר הָאֲהוּבָה עָלַי
כְּנָפֶיהָ נָשְׁאוּ אוֹתִי לְעֵבֶר יַלְדּוּתִי בַּמּוֹשָׁבָה
לְנִיחוֹחַ הַשָֹּׁקֵד הַמִתְרוֹמֵם בַּעֲנַן אָבָק
שָׁלְחָה אוֹתִי נָמוֹג
אָסוּר בַּאֲזִיקֵי אַהֲבָה
שֶׁבָּזְזוּ מִמֶּנִּי אֶת חֲלוֹם נְעוּרַי
חָמְסוּ אוֹתָנוּ
גֵּרְשׁוּ אוֹתָנוּ
אַהֲבָה נְקִיָּה לֹא נוֹתְרָה בָּנוּ
עַל אַדְמַת יִשְׁרָאֵל הַיְּקָרָה לִי
נוֹתַרְנוּ עֲיֵפִים מִבֹּהַק
הַכַּלָּנִיּוֹת, הַחֲצָבִים וְהַנַּרְקִיסִים בִּפְצָעֵינוּ
שֶׁלֹּא יִפְרְחוּ עוֹד בְּנוֹפֵינוּ.