שִׁבְעִים שָׁנָה בַּעֲרִיסַת לִבִּי
אֲנִי נוֹשֵׁא אֶת חֲבֵרְתִי לַחַיִּים,
גָּם בְּיָמִים שֶׁהַשֶׁמֶשׁ לֹא זָרְחָה מֵרְקיעים רֵיקֵים וּבוֹהִים
וְרֹאשׁ חֵץ אָפֵל קָדְרָנִי מִלַּיְלָה נָעוּל וְשָׁמַיִם פְּרוֹאִים
קִדֵּם אֶת בֹּקְרוֹ שֶׁל יוֹם הַשָּּבוּי
ִּבִּנְשָׁמָתָהּ הַשְּׁקוּיָה בְּנַחֲשׁוֹלֵי דְּמָמָה
שֶׁפָּרְצוּ מֵאַהֲבָה כְּבוּיָה מְעֻלֶּפֶת,
תָּמִיד הִתְגַּבַּרְנוּ וְיַָדַעְנוּ לֶצֶקֶת
וּלְעַצֵב מָחָר מְאִיר פָּנִים וּמְחַיֵּך,
לְמַעַן הַמָּחָר תָּמִיד יָדַעְנוּ לִפְתֹּחַ לֵב
הַמְּחַבִּק כַּיּוֹם בְּאֹשֶר אֶת פִסְגּוֹת הֶעָשׁוֹר הַתְּשִׁיעִי לְחַיֵּינוּ –פְּסָגוֹת תּוֹמְכוֹת בְּרַגְלַיִם מדדות וּבְפִצְעֵי שֵיבָה כּוֹאֶבֶת דּוֹמַעַת
פְּסָגוּת מְלָטְפוֹת בַּעֲרִיסַת לִבִּי אֶת חֲבֵרְתִי לַחַיִּים שִׁבְעִים שָׁנָה.
