סיכום ביניים

ההפגנות האלימות, הסרבנות, ההרס והשבתת המדינה, עשו את שלהם. הממשלה נכנעה ועצרה את החקיקה לה התנגד המיעוט. עכשיו יושבים לגבש הסכמות. אולי יסכימו, אולי לא. אבל נעשה נזק עצום למרקם החברה הישראלית, והצר אינו שווה בנזק המלך.

אנחנו מדינה ללא חוקה. וטוב שכך. גם בבריטניה אין חוקה. לבריה"מ הייתה חוקה פרטנית מאד. חוקה היא סד חזק ומגביל ביותר ומתאימה לחברה מונוליתית שיכולה להסכים הסכמה עמוקה על עקרונות בסיסיים. חברה מגוונת כמו שלנו, המכילה ערבים ויהודים, חרדים ופרוגרסיבים, שמרנים ולה"טבים, אינה מסוגלת לכתוב חוקה ולכן עדיף שלא תהיה חוקה. האמנה החברתית עבור חברה הטרוגנית כמו בישראל היא שהמחלוקות יפתרו בפרלמנט על-ידי פשרות וקואליציות.

האמנה הזו הופרה. קם מיעוט ושבר את הכלים. המיעוט הכריז שהוא רואה מדרון חלקלק שאולי יוביל אי-פעם לדיקטטורה, ששוברת את בסיס קיומנו, ולכן הכל מותר, והוא עושה הפיכה כנגד השלטון. הפיכה צבאית - כאשר טייסים ומילואימניקים מסרבים להתייצב לפעילות, הפיכה אזרחית - כאשר כופים על עובדי נמל התעופה, בנקים, ואוניברסיטאות לא למלא את תפקידם, ונקיטת ונדליזם, שיבוש חיי האזרחים, החרבה והשחתה, ימי זעם וימי נכבה. המהפכנים עושים זאת באקסטזת קודש, רשפי אש בעיניים, ואמונה עזה שהם עכשיו הצלבנים והשאהידים שמצילים את הדמוקרטיה עבור נכדיהם.

בינתיים נרמסה הדמוקרטיה. אנשים שלא רצו לשבות - חויבו לשבות, סטודנטים וחברי סגל מרגישים מאוימים ומפחדים לדבר, יש אווירה של ברה"מ. חיילים מכתיבים לממשלה מי יהיו השרים. המהפכנים החדשים אומרים שזה הזמן לאמצעים חריפים כדי להגן על הדמוקרטיה. כמאמר הגשש החוור: "המוציא דבר קללה מפיו - אינעל אבי אבי אביו".

המהפכנים אכן ניצחו במערכה אבל הם, והרוב, שניצח בבחירות, הפסידו במלחמה. זאת משתי סיבות:

1. גם אבות הדמוקרטיה המודרנית הבינו שיש זמנים בהם אין ברירה אלא הפיכה. אולם הם הגדירו מספר מועט של מקרי קיצון כאלה. לוק, שהרחיב את תורתו של הובס והיה השראה של ג'פרסון לחוקת ארה"ב, נתן שלוש סיבות. כאשר הרוב רוצה לרצוח את המיעוט, כאשר הרוב רוצה לאסור את המיעוטים, וכאשר הרוב גוזל את אדמות המיעוטים. הפעם היחידה שהתקרבנו למצב הזה במדינת ישראל היה כאשר 10,000 איש גורשו מבתיהם בגוש-קטיף. אפילו אז חרק המיעוט את שיניו וקיבל את דעת הרוב, אף על-פי שהרוב הזה הושג במרמה (שרון התחייב לפני הבחירות שדין גוש-קטיף כדין תל אביב).

היום המצב אינו כזה. אין שום סכנה לחיים, לקרקע, או למאסר של שום מיעוט. יש הפחדה עצמית שאולי, שמא, פן, נגיע לקץ הדמוקרטיה. הבעיה היא שהפיכה בגלל פחדים היא בעייתית. מחר יבואו חיילים ממשפחות מתחת לקו העוני ויאמרו ששכר המינימום נמוך מדי, הוא יוביל לדיקטטורה ולכן זה מצב מיוחד והם עושים הפיכה צבאית. מחרתיים יבואו השולמנים ויאמרו ש-17% מע"מ יוביל אותם לעוני ולאובדן ביתם ולכן הם עושים הפיכה אזרחית. הגענו לאנרכיה, למצב של כל דאלים גבר, הרס הדמוקרטיה וחורבן המדינה. ארצות ערב מסביב כבר זיהו את המצב. הם מכנים זאת "האביב היהודי" ומחכים שתוצאות ככר רבין יהיו כמו תוצאות ככר תחריר.

2. סיבה קשה לא פחות היא קרע חברתי. חברים לעבודה שבמשך שנים לא ערבו את דעותיהם הפוליטיות ולכן עבדו בהרמוניה, נקלעו בבת אחת למצב בו הם חייבים לנקוט עמדה - הלנו אתה אם לצרינו? כאשר צד אחד מכריח את הצד השני לשבות בעל כורחו, זה מעכיר את יחסי העבודה. במקרים מסוימים הדוגל ברפורמה אפילו מחויב על-ידי המנהל להביע שמחה כאשר האידיאולוגיה שלו נרמסת. בבחינת, לא מספיק שאתה נאנס, אתה חייב גם לומר שאתה נהנה. רגשות התסכול, הופכים לרגשות שנאה, והקרע הזה לא יתאחה במהרה.

אני קורא למהפכנים להתעשת במהרה. תענוג לשרוף צמיגים, מלהיב להרגיש שאתה מהפכן, אבל למען הדמוקרטיה, למען העם, ולמען הארץ חידלו, שובו לאלתר לאמנה הדמוקרטית פרלמנטרית, כי זו בלבד הדרך לחיים משותפים בחברה כמו שלנו.