תוקפת של תנאים בלתי מוסריים בצוואה (מדריך משפטי)

ידוע הדבר, כי צוואתו של אדם אשר משקפת את רצונו האחרון עלי אדמות, מעבר להיותה מסמך משפטי מחייב, זוכה למקום של כבוד רב במערכת המשפט בישראל ובתי המשפט עושים כל שניתן בכדי לקיים את הצוואה כמות שהיא.

לעיתים וכחלק מעילות התנגדות שיעלו מתנגדים לצוואה, יטענו הם כי הצוואה כולה או תנאים והוראות בה, אינן מוסריות ונוגדות את תקנת הציבור ויש להורות על פסילתן. אך- מהי הוראה בלתי מוסרית? כיצד תיבחן ה"מוסריות"? מתי בית המשפט יתערב ויבטל הוראות כגון אלה?

מהי הוראה בלתי מוסרית? או תנאי בלתי מוסרי?

מאחר שהמילה "מוסרית" הינה מונח עמום שהרי, בכל רגע נתון ניתן לטעון כי "מוסריות" הינה בעיני המתבונן ולא ניתנת להגדרה באופן חד-משמעי, ניסו בתי המשפט להגדיר הוראה בלתי מוסרית בצוואה, ככזו אשר ניתן לומר ובאופן אובייקטיבי, כי הינה כה קיצונית בעיני כולי עלמא ונוגדת את תקנת הציבור עד כי אין מנוס, אלא לפסול אותה.

מי יכול לעשות שימוש בכלי זה של הוראה בלתי מוסרית?

פעמים רבות מתנגדים לצוואה יגישו התנגדותם ויבקשו לפסול הוראה כזו או אחרת בצוואה, מפאת היותה אי-מוסרית לטעמם. ראוי לציין, כי זו עילת התנגדות קשה מאוד להוכחה ורצוי שלא לבסס התנגדות עליה בלבד.

המדד- מבחן תקנת הציבור בדיני הירושה:

משמעות הביטוי באופן כללי- מעין מכלול של הנורמות החברתיות הכלליות החלות במועד הרלוונטי לבחינת תקנת הציבור במדינה, שלאורן ינסה בית המשפט לבחון מה מוסרי ומה לא. כך גם בדיני הירושה - מסביר עורך דין לענייני ירושה גביזון כי בית המשפט יבחן האם אותה הוראה בלתי מוסרית לכאורה, הינה בלתי מוסרית לאור תקנת הציבור בדיני הירושה, היינו, מה ראוי ומוסרי בתחום זה במועד הרלוונטי, גם מתוך ראייה של אינטרסים של מצווים בצוואתם באופן כללי וספציפי.

הוראה בלתי מוסרית- בעיני מי?

כאמור, בתי המשפט יבחנו את מוסריותה של ההוראה הבלתי מוסרית לכאורה, לאור תקנת הציבור בדיני הירושה הרלוונטית והנכונה לאותה העת- ומכאן הבעייתיות שכן, תקנת הציבור משתנה בכל תקופה ודברים שהיו אולי בלתי מוסריים בעבר, היום ייחשבו למוסריים ולהפך.

כלומר, הגם שישנן הוראות שמתנגד לצוואה יטען לאי מוסריותן הרי שבבחינת בית המשפט את נסיבות מתן ההוראה לאור תקנת הציבור, יכול לקבוע כי הן כן מוסריות ולא יפסלו, כך למשל הוראות שנראות על פניו כי אינן מוסריות, אך בית המשפט קבע שהן כן:

1. מוריש מחייב את יורשיו להתגורר בישראל (או לשוב לישראל) על-מנת לקבל את הירושה- לכאורה פוגע בזכויות היורשים להתגורר היכן שרוצים, אך נקבע כי זו זכותו של המוריש להתנות ירושה בתנאי זה והתנאי אינו בלתי מוסרי.

2. מוריש מחייב את יורשו להישאר נשוי שאחרת, יועבר חלקו בעיזבון לצד שלישי- לכאורה פוגע בזכות היורש לחיות עם מי שיבחר בעצמו, אך נקבע כי זו זכותו של המוריש לסייג את מתן החלוקה בתנאי זה והתנאי אינו בלתי מוסרי.

במקרים נדירים, אי-המוסריות הסובייקטיבית והאובייקטיבית יתלכדו- ההוראה תיפסל:

כך למשל:

1. מוריש מחייב את ביתו להתגרש מבעלה על-מנת לקבל את הירושה- לא מוסרי בעיני המתנגד ואף בעיני בית המשפט לאור תקנת הציבור והוראה זו תיפסל.

2. מוריש אוסר על בנו להיות בקשר עם אמו (גרושת המוריש) כתנאי לקבלת הירושה- לא מוסרי והוראה זו תיפסל.

פסילת הוראה בלתי מוסרית:

אמנם רק במקרים נדירים, אך לעיתים יורה בית המשפט לפסול הוראה או הוראות שאינן מוסריות. בית המשפט ינסה לפסול רק את ההוראות הבלתי מוסריות ולתת תוקף ליתר הצוואה, עד כמה שניתן, בכדי לכבד את רצון המת.

ככלל, כאמור, יעדיפו בתי המשפט שלא לפסול הוראה או הוראות מהצוואה וינסו לעשות כל שניתן בכדי לכבד את רצון המת וככל הניתן, במלואו, אך לעיתים לא תהיה ברירה ולא ניתן יהיה להכיל ולקיים את אותה הוראה בלתי מוסרית והיא תיפסל.