רפיח היא הבעיה הקטנה ביחסי ביידן-נתניהו

ג'ו ביידן ובנימין נתניהו מתעמתים בפומבי על האסטרטגיה הצבאית, המנהיגות המדינית ואפילו מספרי הנפגעים בעזה. כמו מריבות עבר שלהם, גם זו כנראה תיפתר בלא קרע גלוי – אבל זהו רגע מתוח, סבור דייוויד איגנציוס, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט ומי שחשף השבוע שארה"ב שוקלת למנוע מישראל שימוש בנשק מתוצרתה במתקפה ברפיח.

רפיח היא הנושא הגלוי ביותר במתיחות בין השניים. נתניהו וקשת רחבה של בכירים בישראל סבורים שחיסול חמאס בעיר, עם 3,000 איש, חיוני לשבירת שליטתו ברצועה. ביידן אמר שמתקפה כזאת תהיה "קו אדום", אבל לא הסביר למה כוונתו. נתניהו ירה בחזרה: "אנחנו נלך לשם. גם לי יש קו אדום. יודע מהו? ש-7 באוקטובר לעולם לא יקרה שוב". ישראלי בכיר הוסיף: "אם הממשל יגיד 'לעולם לא רפיח', זה לא יעבוד. לא עושים 80% מהעבודה".

אולם, אומר איגנציוס, ייתכן שהמריבה על רפיח פחות חמורה מכפי שנראה. ישראל הבטיחה לממשל ביידן שהיא תגבש תוכנית זהירה שתכלול הגנה על האוכלוסייה האזרחית ויותר סיוע הומניטרי. "לא נפלוש לפתע לרפיח. לוקח זמן לגבש תוכנית", אומר קצין ישראלי בכיר; לדעת איגנציוס מדובר בשבועות, אולי אחרי תום רמדאן בחודש אפריל. בכל מקרה, עימות ברפיח אינו בלתי נמנע.

חילוקי דעות עמוקים יותר הם בשאלה האם נתניהו וממשלתו באמת נהנים מתמיכה רחבה בנוגע לסיום המלחמה. הערכת האיומים השנתית של קהילת המודיעין האמריקנית, שפורסמה השבוע, מטילה ספק בהישרדותו הפוליטית של נתניהו. הלשון הייתה חריגה כאשר מדובר בהערכה פומבית, ומקורות ישראלים מחו על מה שנראה כניסיון לבחוש בפוליטיקה המקומית תוך שימוש בדיווח מודיעיני. אנשיו של נתניהו כבר התרגזו על דבריה של סגנית הנשיא, קאמלה האריס, ולפיהן "חשוב להבחין ולא לערר בין ממשלת ישראל לעם בישראל".

מה שקורה כאן, מסביר איגנציוס, הוא שחילוקי הדעות שנשמרו בצנעה זמן רב יוצאים החוצה. במשך חודשים בחנו פקידים בממשל כיצד יוכלו לשכנע מנהיגים כמו בני גנץ לצאת נגד נתניהו לנוכח חוסר הפופולריות העצום שלו. אבל ניסיון להשפיע על הפוליטיקה בבעלת ברית דמוקרטית עלול להתגלות כחרב פיפיות.

חילוקי הדעות הבסיסיים ביותר הם בנוגע למצב המלחמה. נתניהו מדבר כאילו הניצחון קרוב ולכן רוצה לכבוש את רפיח ולסיים את העסק. בוושינגטון סבורים שישראל מגזימה בהערכת הנזק שגרמה לחמאס ותוהים האם יש לה נתיב לאבטח את הגבול עם עזה ולייצב את האיזור, אפילו אם תחסל את גדודי חמאס ברפיח. הערכת המודיעין שפורסמה השבוע קובעת, כי חמאס ימשיך להוות איום במשך שנים.

מקורות ישראלים מספקים מספרים כגיבוי לטענה שהמלחמה אפקטיבית. כאשר היא החלה, לחמאס ולארגונים אחרים ברצועה היו 35,000 לוחמים; למעלה מ-25,000 מתוכם נהרגו, נלכדו או נפצעו. 12,000 מבין הלוחמים הסדירים של חמאס נוטלו, כולל 60% ממפקדי הגדודים. המודיעין האמריקני סבור שמספר האבידות נמוך בהרבה, בין היתר משום שצורת הספירה שונה, אבל ברור שיש פערים משמעותיים בהערכות של שני הצדדים.

מלחמת המנהרות הייתה החלק המביך ביותר של המערכה, מגדיר איגנציוס. ישראל מעריכה שהן משתרעות לאורך 600 ק"מ מתחת לשטח של 480 קמ"ר בלבד. ישראל אומרת, שהשמידה 60% מעמדות הפיקוד והשליטה של חמאס במנהרות ו-90% ממלאי הרקטות שלו, שעמד של 20,000-15,000 כאשר החלה המלחמה. אבל היא מודה שרק החלה להרוס את האימפריה התת-קרקעית של הארגון; פחות מ-30% מהמנהרות נתפסו, וחמאס ממשיך להפעיל מנהרות הברחה בגבול מצרים.

לבסוף נמצאת שאלת "היום שאחרי" שאין לה תשובה ברורה, וזו אחת הסיבות לחוסר האמון של ביידן בנתניהו. הבית הלבן מפקפק האם לנתניהו יש אסטרטגיה ברורה לסיום הסכסוך אשר גרם להקשחת לב מצד ישראל, השפיע בצורה הרסנית על הפלשתינים ופוגע יותר ויותר באינטרסים האמריקנים ברחבי העולם – מסיים איגנציוס.