השמרנים בבריטניה יובסו; השאלה היא רק באיזה היקף

הלייבור סייע לשמרנים בדמותו של מנהיג המפלגה הקיצוני והאנטישמי, ג'רמי קורבין, אשר הרחיק ממנה בוחרים רבים. אולם ג'ונסון לא היה ממושמע ורציני דיו כראש הממשלה ונפל בשל שערוריית המסיבות שערך בדאונינג סטריט תוך הפרת כללי הקורונה ושקריו לפרלמנט. אחרי ג'ונסון בחרו השמרנים את טראס, אשר הציגה תוכנית כלכלית תוקפנית ושגויה מבחינה פוליטית, אשר טלטלה את השווקים; היא נזרקה ממספר עשר לאחר שבקושי הספיקה לפרוק את חפציה.

בנקודה זו נבחר רישי סונאק, כלכלן עשיר שנכנס לתפקידו ללא מנדט ציבורי שכן לא התמודד בבחירות. הוא לא הצליח לשכנע את המצביעים שיש לו הכוח והחזון לשנות את בריטניה. כתוצאה מכל אלו, צפויים השמרנים כעת למכת-נגד כפולה ביחס ל-2019: הם יפסידו חלק ניכר מן המחוזות של מעמד העובדים בהם זכו בבחירות הקודמות, וגם את הבוחרים העירוניים שלא יכלו לסבול את קורבין אבל אינם מודאגים ממנהיג הלייבור הנוכחי, קייר סטרמר.

סטרמר בנה מחדש את המפלגה וניקה אותו משאריות ה"קורביניזם" ומאנטישמיות, מציין הפוסט. הוא ניסה להתמקד בקהל בוחרים רחב מאשר חברי המפלגה. סטרמר נכנס לפוליטיקה בגיל מאוחר יחסית, לאחר קריירה בפרקליטות. הרקע שלו צנוע ודעותיו יותר שמאליות משל בלייר, אך כמנהיג הוא הזיז בזהירות את הלייבור לעבר המרכז. אבל עדיין קיימת השאלה כיצד ימשול.

השבוע (2.5.24) יתקיימו בבריטניה בחירות מקומיות והשמרנים צפויים לתבוסה, אולי עד כדי אובדן מחצית מן המושבים שלהם במועצות המוניציפליות. ההערכה היא שסונאק יקבע את הבחירות לשלהי השנה, אולי קרוב לבחירות בארה"ב. אבל ייתכן שהן יתקיימו כבר בקיץ, תלוי בתוצאות הבחירות המקומיות.

השמרנים הם הכוח הפוליטי העמיד ביותר בתולדות בריטניה, ובעלי מיומנות גבוהה במיוחד בזכייה בבחירות. עובדה זו מונעת מהאסטרטגים של הלייבור מלהתענג על הסקרים המחמיאים, וגם נותן לעמיתיהם מהצד השני תקווה כלשהי שההפסד יהיה כה כבד. אבל נראה שהשמרנים ניצבים בפני תקופה ארוכה באופוזיציה, ולצד זאת – איום ממשי על עתידם, מסכם הפוסט.