בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הבן הוכר כדייר ממשיך למרות הכחשות עמידר
|
הגם שעמידר הכחישה את זכאותו של הבן, הוא הצליח להוכיח שחי בדירה למעלה מעשר שנים טרם פטירת אימו ● על כן הוא זכאי למעמד 'דייר ממשיך'
|
זכאות למעמד דייר ממשיך [צילום: 04net]
|
|
|
|
|
הכחשת מגורי הבן בדירה בזמן שהאם המנוחה הייתה עוד בחיים אין בה כדי לאיין את טענת הנתבע כי התגורר בדירת אימו כעשר שנים עובר למועד פטירתה. על-כן הוא זכאי לזכויות של דייר ממשיך בדירה. כך קבע (יום ד', 24.12.08) שופט בית משפט השלום באשר שבע, עידו רוזין, במסגרת פסק דין שנתן בעניין תביעת פינוי שהגישה חברת עמידר כנגד הנתבע. מכוח חוק הדיור הציבורי, באם בן משפחה התגורר עם הנפטר כשלוש שנים טרם הפטירה, הוא זכאי למעמד של 'דייר ממשיך', על כל ההטבות הנלוות לכך. חברת עמידר הסתמכה על ביקורי בית אשר ערך בודק מטעמה בדירת האם המנוחה, בעודה בחיים, ואשר בהם לא מצא הבודק כל חפצים של הבן, וקבעה כי הבן לא התגורר עם האם במשך שלושת השנים שקדמו לפטירתה. דא עקה, הגם שהנטל להוכיח כי התגורר בדירת האם בשלושת השנים שקדמו לפטירתה הוטל על הבן, הוא הצליח לעמוד בנטל זה: הוא הסביר כי אימו המנוחה הסתירה מחברת עמידר את עצם העובדה שהתגורר עימה, וזאת משום שחששה לאבד את ההנחה בשכר דירה אשר הייתה מוקנית לה מתוך ההנחה שהתגוררה בגפה בדירה. אך כנגד טענת האם בעודה בחיים כי הבן אינו מתגורר עימה הובאו עדויות של מכרים רבים של הבן, ושל שכנים, אשר העידו כי ראו את הבן מתגורר בדירת אימו בעשרת השנים שקדמו לפטירתה. גם אנשים שטלפנו אל מספר הטלפון שהותקן בדירה העידו כי הבן היה זה שהשיב לטלפונים. השופט רוזין ציין כי חברת עמידר עצמה הסכימה לטענות התובע, וחפצה להתפשר עימו, אלא שלא הייתה לה הסמכות לעשות כן ללא אישור משרד הבינוי והשיכון. השופט רוזין מצא כי מצב שבו בעל דין חפץ להתפשר עם בעל דינו אך אינו יכול לעשות כן בשל היעדר 'אישור מגבוה' הינו מצב אבסורדי שלא יכול להיכון, ועל כן הטיל הוצאות משפט גבוהות במיוחד על חברת עמידר ואף הורה להעביר את פסק הדין למשרד הבינוי והשיכון בכדי שהאחרון ישנה הנחיותיו המנהליות.
|
בשנת 1979 השכירה חברת עמידר את הדירה, לגב' שושנה עקיבא ז"ל, שהיא אימו של הנתבע. הגב' שושנה עקיבא ז"ל נפטרה ביום 25.11.06, והתובעת טוענת כי הנתבע פלש לדירה בסמוך לאחר פטירתה, ומכאן הסעד לפינוי וסילוק ידו של הנתבע מהדירה, וחיובו בתשלום דמי שכירות ראויים.
|
הנתבע העלה טענות רבות ומגוונות, ביניהן הטענה, כי עבר לגור בדירה, ביחד עם אימו, עוד בשנת 1998 וגר עימה ברציפות עד למועד פטירתה.
|
- השאלה השנויה במחלוקת - האם גר הנתבע עם אימו כשלוש שנים לפני פטירתה?
- הדין החל בעניין 'דייר ממשיך' - 'דייר ממשיך' מוגדר בחוק הדיור הציבורי כבן זוג של זכאי שנפטר, וכן ילדו.., - ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי.
- על מי מוטל נטל הראיה? - לכאורה היות וחברת עמידר הינה התובעת, עליה מוטל הנטל להוכיח כי הנתבע לא התגורר בדירה עם אימו טרם מותה, אולם חל כאן היפוך הנטלים ועל הדייר להוכיח מבחינה עובדתית שהוא התגורר בדירה ביחד עם אימו שלוש שנים בטרם פטירתה.
- מהו נטל ההוכחה אשר מוטל על הטוען למעמד 'דייר ממשיך' - התובעת גורסת כי הנטל אינו צריך להיות הנטל המקובל בהליך אזרחי רגיל, אלא נטל אשר מקובל בהליך הפלילי, היינו מעבר לכל ספק סביר, היינו, ברמה של 95%. התובעת מבססת טענתה על היעדר תום הלב של הנתבע ואימו אשר לא גילו לתובעת כי הוא מתגורר עימה בדירה, כמו גם על סעיף 4 לחוק הדיור הציבורי. הנתבע טוען כי נטל ההוכחה הרובץ על שכמו – הינו הנטל להוכיח מעבר למאזן ההסתברויות כי הוא התגורר עם אימו בשלושת השנים אשר קדמו לפטירתה. אין צורך להכריע במידת ובכמות ההוכחה הדרושים בכדי להוכיח את הגנתו של הנתבע, שכן הנתבע הוכיח את הגנתו הרבה מעבר ל'מעבר למאזן ההסתברויות'.
- האם הנתבע התגורר בדירת אימו טרם פטירתה? - הגם שחברת עמידר ניסתה לדלות מן הגורן ומן היקב הוכחות מהוכחות שונות כי הנתבע לא התגורר בדירת אימו, הרי שלמעשה היא קפצה 'כמוצאת שלל רב' על סתירות פעוטות בעדותו. הנתבע הציג מכתבים שונים מגורמים שונים אשר נשלחו אליו – לכתובת של דירת אימו בה לטענתו הוא מתגורר בעשר השנים האחרונות. אין לזקוף את העובדה שבביקורי נציג חברת עמידר לא נמצאו חפציו האישיים של התובע בדירה וזאת משום שאימו המנוחה הייתה 'חולת ניקיון'.
- טענת חברת עמידר באשר לחוסר תום הלב, כביכול, של אימו המנוחה של התובע- לא נמצא כי אם התובע נהגה בחוסר תום לב כאשר הסתירה את עצם העובדה שבנה מתגורר עימה, וגם אם נהגה בחוסר תום לב, אין התנהגותה משליכה על זכויותיו של בנה מכוח הדין.
- עדות למגורי הנתבע בדירה - עשרה עדים לפחות העידו כי ראו את הנתבע בדירה כאשר ביקרו בדירה בקביעות, וכן שהנתבע ענה כאשר התקשרו לקו הטלפון שהותקן בדירה. עצם העובדה שהאם הסתירה מחברת עמידר את מגורי בנה אצלה, אין בה כדי לגרוע מאמינות העדים, שכן האם עשתה כן בכדי שלא יוגדל שכר הדירה שלה בידי עמידר.
- חברת עמידר הטעתה את הנתבע - כאשר לאחר השבעה מסרה לו מידע מוטעה ולפיו אין לו אפשרות לתבוע זכויות של דייר ממשיך בנכס.
- סיכום - מן הראיות שהוצגו לעיל ובהסתמך על עדות התובע ויתר העדים מטעמו, ניתן להגיע לממצא עובדתי, חד-משמעי, ברור, וללא היסוס, ולפיו הנתבע מתגורר בדירה מעבר לשלוש שנים קודם לפטירתה של אימו.
- שיקולי מדיניות שיפוטית בפסיקת הוצאות - בבואו של ביהמ"ש לדון בשאלת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד, עליו לקחת בחשבון, התנהלותה של התובעת, אשר מחייבת התייחסות מיוחדת הן בתיק זה והן בתיקים דומים בהם מגישה התובעת תביעות פינוי, כנגד דיירים. התובעת הסכימה עם טענות הנתבע באופן עקרוני אך לא יכלה להסכים לפשרה אלא באישור משרד הבינוי והשיכון. נראה שהדעת אינה סובלת מצב כזה, שבו בעל דין מנהל תביעה בביהמ"ש, ומסכים עם טענות הצד שכנגד – אך אינו יכול לעשות דבר, והוא מחוייב לנהל את התיק (לצורך הפרוטוקול בלבד), ואין לו סמכות לקבל החלטות בעניין התביעה שהוא עצמו הגיש. זאת ועוד: חברת עמידר סירבה לקבל מן הנתבע סכומי כסף אשר לא היו שנויים במחלוקת ביניהם.
|
הנתבע העלה טענות רבות ומגוונות, ביניהן הטענה, כי עבר לגור בדירה, ביחד עם אימו, עוד בשנת 1998 וגר עימה ברציפות עד למועד פטירתה.
|
- בפני השופט עידו רוזין - בשם חברת עמידר: עו"ד ליאור אייזנפלד - בשם עקיבא זיו ב"כ שני רבינוביץ'
|
|
|
- תא (ב"ש ) 2727/07 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' עקיבא זיו (ניתן ביום 24.12.08).
|
|
תאריך:
|
28/12/2008
|
|
|
עודכן:
|
29/12/2008
|
|
ענבל בר-און
|
הבן הוכר כדייר ממשיך למרות הכחשות עמידר
|
|
אין לחשוף בפני הנאשם את זהותו של המדובב המשטרתי "יוסף עלי שום". גם אין לחשוף בפני הנאשם את זהותם של עדי התביעה, סטודנטים אשר נקלעו לזירת האירוע במקרה, וזאת לצורך הגנה על חייהם. כך קבעה (יום א', 21.12.08) שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, רחל ברקאי, בבקשה שהגיש בא-כוח הנאשם לחשיפת ראיות חסויות.
|
|
|
אין לעכב הריסת מבנה בלתי חוקי אשר הוקם באזור בעל משמעות היסטורית, תרבותית וארכיטקטונית מיוחדת. כך קבע ( יום ד', 24.12.08) השופט יורם נועם מבית המשפט המחוזי בירושלים בבקשה שהגישה נאשמת בהליך פלילי בגין בנייה לא חוקית, לעיכוב ביצוע צו ההריסה.
|
|
|
בית המשפט לא יכתיב חוזה לצדדים לעסקה, ומקום בו החוזה ברור, בית המשפט יחתור לפירוש אומד דעתם של הצדדים, ולא יכתוב חוזה חדש עבורם. כך קבעה (יום א', 21.12.08) שופטת בית המשפט העליון, אסתר חיות. אל דעתה הצטרף השופט יורם דנצינגר.
|
|
|
בקשה לאיחוד משפחות תידחה על הסף כל עוד לא עברה תחילה דרך הרשות הפלשתינית. כך קבע (יום ג', 23.12.08) שופט בית המשפט העליון, יורם דנצינגר, בעתירה שהגיש פלשתיני תושב ארה"ב לאיחוד משפחות עם אשתו השוהה באיו"ש.
|
|
|
כאשר שופט פוסל את עצמו מלדון בתיק בשל קרבה ממשית לעורך הדין המופיע בפניו, יש ליתן משקל יתר לתחושתו האישית, ואין לכפות עליו לדון בתיק. כך קבעה (יום ה, 18.12.08) נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, בערעור על בקשת פסלות שנדונה בפניה.
|
|
|
|