ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה פה אחד את "הצעת חוק העונשין - הבניית שיקול הדעת המשפטי וענישה" שמטרתה צמצום בפערי הענישה על-ידי קביעת עונשי מינימום לעבירות.
יו"ר הוועדה, שר המשפטים חיים רמון, אמר בישיבה כי זו הצעת חוק מהפכנית שתשנה את פני הענישה העבריינית במדינת ישראל. "זה שלב ראשון במאבק להחזרת ביטחון האישי שישים קץ למציאות הבלתי נסבלת בפערי הענישה בין שופט לשופט ותשים קץ גם לסלחנות מופרזת במקרי פשיעה חמורה. תפקיד הממשלה להגן על החברה הישראלית מאלימות הפושה בה ולהבהיר כי לעבריינות יש מחיר", אמר השר רמון.
הרקע להמלצת הוועדה הוא המצב המשפטי הנוהג היום, בו סמכות הענישה של שופט בישראל רחבה מאוד ושיקול דעתו רב, אולם סמכותו כמעט נטולת הנחיות. שיקול הדעת של שופטי ישראל מוגבל רק לתקרת העונשים המרביים הקבועים בחוק, ורק במקרים מועטים כמו עבירות מין ועבירות תעבורה מסויימות קיימים גם עונשים מזעריים.
הצעת החוק, המבוססת על המלצות ועדה בראשות שופט בית המשפט העליון לשעבר אליעזר גולדברג, הונחה על שולחן ועדת השרים משום שכיום לכל עבירה קבוע עונש מקסימום, אך אין הנחיות ברורות לשופטים כיצד לקבוע את העונש. אי קיומן של הנחיות ברורות בנושא הביא, בין היתר, לפערי ענישה גם כאשר עבירות דומות נעברו בנסיבות דומות.
הצעת החוק נועדה למעשה לכוון את שיקול דעת השופט ולצמצם את פערי הענישה, תוך מתן שיקול דעת בידי השופט בקביעת העונש, שלא כמו בארצות הברית, למשל, שם הכימות המספרי נוקשה וכמעט שאינו מותיר שיקול דעת.
לפי המוצע, החקיקה היא שתקבע את מטרות הענישה והאיזונים ביניהם. העקרון המוצע הוא קיום יחס הולם בין חומרת המעשה ואשמתו של הנאשם לבין חומרת העונש. "תגובה עונשית הנתפשת כקלת ערך וככזו שאינה הולמת את המעשה, יש בה כדי לפגוע באמון הציבור במערכת אכיפת החוק" - נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק - ונראה שאת העיוות הזה בא החוק לתקן.
לכל עבירה ייקבע "עונש מוצא", בנוסף לעונש המקסימום הקבוע בחוק (למשל עבירת "הריגה" - שעונשה 20 שנות מאסר) ובעונש המוצא ייתלו השופטים בבואם לגזור את דינו של אדם שהורשע.
בין שאר ההמלצות שהתקבלו היתה החמרת עונשים ל"עבריינים מועדים" שביצעו עבירות דומות בעבר או שנשאו בעונש מאסר. על-פי הצעת החוק, בית המשפט רשאי להחמיר בענישה ולחרוג מעיקרון "עונש המוצא" בכדי להגן על שלום הציבור מפני נאשם שבית המשפט סבור שהוא מסוכן לציבור.
