סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, אהרון אמינוף, מאשים את הפרקליטות בהדלפת תוכנו של פסק דין חסוי בעבירות מין. האשמה חמורה זו כלולה הן במכתבו של אמינוף לנשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, והן בהודעה לעיתונות מטעמו של השופט - שהופצה באמצעות הנהלת בית המשפט.
אמינוץ נאלץ להגיב, בעקבות הפרסומים על אודות פסק דין שניתן על-ידי הרכב שלושה בראשותו, שבו נאמר, בין היתר, כי יתכן שהילדה-הנאנסת נהנתה, ועל-כן לא התלוננה נגד אביה שאנס אותה במשך שנים; וכן בעקבות
תגובת שתי השופטות, נחמה מוניץ וגבריאלה דה-ליאו לוי, שהצביעו על השופט אמינוף כמי שמעל, כביכול, באמונן, ושירבב את אותה אמירה למרות שהתנגדו לכך ולמרות שהתנו את הסכמתן להכרעת הדין בכך שאותה פיסקה לא תיכלל. השופט אמינוף דחה, מכל וכל, את טענתן, ובשיחות פנימיות אמר כי השופטות לא דרשו זאת ולא התנו חתימתן על פסק הדין בהוצאת אותה פיסקה.
הנושא כולו מצוי עתה בבדיקה, בעקבות תלונת שר המשפטים, חיים רמון, והסערה הציבורית שקמה נוכח הפרסומים. בהנהלת בית המשפט קיימת מבוכה רבה, שכן אין מדובר רק בהתבטאויות בעייתית, אלא בעימות קשה וישיר בין השופטות לבין השופט אמינוף, עימות שסופו עלול לחייב פרישה של אחד מהם לפחות.
להלן גירסתו של השופט, כפי שנמסרה מטעמו (ציטוט):
ביום ו' 23.06.06 פורסמה בעיתון כתבה שכללה הדלפה של פרקליטות המדינה מפסק דין חסוי בעבירות מין - גילוי עריות, אשר ניתן בהרכב בו אני משמש כאב"ד.
כעבור יומיים (25.6) קיבלתי ממנהל בתי המשפט, העתק מכתבן של חברותי להרכב, אשר נשלח אליו ופורסם בו ביום בכל כלי התקשורת, שלא כמקובל על-פי כללי האתיקה.
למחרת (26.6) שלחתי את תגובתי המיידית למכתב השופטות אל מנהל בתי המשפט - כב' השופט בעז אוקון - וכמתחייב מתפקידי כשופט לא הדלפתי ולו מילה אחת אל אמצעי התקשורת. ביקשתי שהעתקו יועבר אל נשיא בית המשפט העליון ואל שר המשפטים.
ביום 1.7.2006 פניתי אל נשיא בית המשפט העליון - כב' השופט ברק בבקשה למסור את מכתבי לתקשורת. בקשתי לא נענתה, ומפאת כבודו של הנשיא ברק וכבוד המערכת איני מפרסם את תוכנו.
כל אותו זמן, במשך השבוע האחרון, פורסמו בכלי התקשורת כתבות, מאמרים ופרשנויות מפליגות בנושא וכל זאת מבלי שהרוב המכריע קרא את הכרעת הדין החסויה.
לאור כל זאת, ראיתי לחובה להצהיר בפני הציבור:
הבאתי בפני כב' הנשיא ברק, וכב' השופט אוקון, את מכלול האירועים והפרטים כפי שאכן התרחשו במקרה זה. אני מבקש להדגיש ששלושת שופטי ההרכב חתומים על הכרעת הדין ונושאים באחריות לכל האמור בה. רק קריאת פסק הדין על כל מרכיביו - תיתן את התמונה השלמה.
הכרעת הדין עומדת בפני ערעור בבית המשפט העליון והוא בלבד מוסמך להחליט בעניין.
כמי שאמון על כללי מערכת המשפט, מוקיר אותה וממלא אחר הוראותיה, אין לי אלא להוסיף כי כך נהגתי גם במקרה זה שהוא קשה עלי מאד.
עקרונות האחריות, ההגינות והיושר הנחו אותי בעבר, כמו גם עתה וכך יהיו בעתיד.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
