בשלושה מתקני מעצר מתוך 12 מתקנים נמצא כי התנאים ההיגייניים והתברואתיים ירודים ומגיעים לכדי הזנחה של ממש. בבית משפט השלום ברחובות מרתף המעצרים ממוקם במבנה ישן ומוזנח, התאים אינם נקיים, הריח קשה מנשוא והדבר גורם, לעיתים, לסחרחורות ולתחושת מחנק. בבית משפט השלום ברמלה שוררת צחנה בשל סתימה בשירותים המצויים בתא. אחד התאים מלוכלך בשאריות מזון ובדלי סיגריות ושורץ נמלים.

בתשעה מתקני מעצר, תנאי האוורור והתאורה בלתי סבירים. במרתף בית המשפט בתל אביב-יפו אין פתחי אוורור או מיזוג אוויר ומרבית הוונטות המותקנות שם אינן פועלות. בבית משפט השלום ברמלה קיים מיזוג אוויר, אולם הוא מתרכז רק ברחבה הכללית של המתקן ואיננו מגיע לתאים. רוב התאים אפלים ממש. בבית משפט השלום בפתח-תקווה התלונן עצור כי הוא סובל מקשיי נשימה.

כמות המזון המחולק לעצורים במשך השעות הארוכות, בהן הם שוהים במתקן המעצר, קטנה מדי ולעיתים גם איכותו ירודה. בבית המשפט בתל אביב, בהעדר שולחנות וכסאות, נאלצים העצורים לאכול את ארוחת הצהריים על רצפת תא המעצר. העצורים טענו כי הם נמנעים מלשתות מים מן הברזים שבתא המעצר, שכן לא מסופקות להם כוסות והם חוששים להידבק במחלות.

יצוין, כי העצורים החולים אינם מופרדים מהבריאים. בבית משפט השלום בירושלים, באחד התאים במתקן אין בכלל ברז מים, וייתכן מצב בו עצור ישהה שעות רבות במתקן ללא אפשרות לשתות.

בשבעה מתקני מעצר, נמצא כי צוות הליווי איננו ממלא אחר הוראות החוק בדבר כבילת עצורים במקום ציבורי. למרות שהחוק קובע כי עצורים יהיו כבולים בתוך בית המשפט רק במקרים חריגים, נמצא כי מרביתם מובלים במסדרונות בית המשפט אל האולמות כשהם כבולים בידיהם ו/או ברגליהם. כך למשל, בבית משפט השלום בנתניה, בחדרה ובחיפה. בבית משפט השלום בפתח-תקווה העצורים מובלים כברת דרך ארוכה ברחוב, לעיני כל, כשהם כבולים באזיקים. כך גם כשהם מובלים ממרתף בית המשפט לאולמות הדיונים בשטחים הציבוריים המשמשים את כלל באי בית המשפט.

בבית משפט השלום בכפר-סבא, חוזר ונשנה מדי יום המחזה המביש של עצורים כבולים באזיקים, המובלים במסדרונות כשהם פוסעים עקב בצד אגודל, תוך שהם מתחככים, עקב הדוחק הרב, בקהל באי בית המשפט. בבית משפט השלום בירושלים, מתבצע תהליך הוצאתם, כבילתם וניודם של העצורים מתאי המעצר אל אולמות בתי המשפט למול עוברי אורח ובני משפחה. מדובר במחזה משפיל ומבזה, הפוגע בכבודם של הכבולים שלא לצורך.

בכל המתקנים, מופרת זכותם של עצורים להיפגש עם עורכי דינם בתנאים ראויים וללא עיכובים. ברוב בתי המשפט אין כלל חדר או חלל כלשהו המיועד למפגש ושיחה בין עורכי הדין לעצורים המיוצגים על ידם. כך למשל, בבית משפט השלום בכפר-סבא, הדרך לתקשורת היא חילופי דברים דרך אשנב זעיר בדלת תא המעצר.

במקרים מיוחדים, מתקיים המפגש בפינת הישיבה של השוטרים או במעבר בין האולמות. לעיתים נערכת השיחה כאשר העצור אזוק לספסל במסדרון בית המשפט. מובן מאליו, כי שיחה בין עצור לעורך דינו, הנערכת באוזני שוטרים או לעיני עוברים ושבים המתקהלים סביבם, איננה משרתת את מטרותיה.

"שיחה בין עצור לסנגורו, ולו שיחה חטופה הכרחית (כאשר לעיתים קרובות מדובר במפגש ראשון מאז שהחשוד נעצר), היא חלק אינטגראלי מזכותו של העצור לקבלת ייצוג הולם ולהבטחת הליך הוגן", קובע הדוח, המוסיף ומציין כי "העובדה שברוב בתי המשפט לא יוחד חלל מתאים למטרה זו, איננה עומדת בפני הביקורת".

בשבעה מתקנים לא קיימת כל הפרדה בין השירותים לבין איזור השהייה הכללי בתאים. פירושו של דבר הוא, שהעצור המשתמש בשירותים חשוף לעיני כל השוהים בתא וכן לעיני העוברים ושבים.

"מדובר בפגיעה בוטה בפרטיותו של העצור", קובע הדוח. כך למשל, בהיכל המשפט בחיפה, על אף שמדובר בבית משפט חדש ומפואר אשר נבנה לפני כשנתיים, וכך גם בבית משפט השלום ברמלה ובבית משפט השלום ברחובות. נמצאו אף מתקנים בהם אין כלל שירותים או שירותים תקינים בתא.

בבית משפט השלום ברמלה, פועלים השירותים רק בתא אחד והם אמורים לשמש בין 25 ל-45 עצורים ואסירים בכל יום. בבתי משפט השלום והמחוזי בתל אביב-יפו בחלק מהתאים אין שירותים וברז מים כלל, דבר המחייב את העצורים השוהים בהם להיות תלויים בחסדיהם של שוטרי הליווי.

ב-8 מתקני מעצר מתוך 12 שנבדקו נמצא כי אנשים מוחזקים במשך שעות ארוכות בתנאי צפיפות קשה ובלתי נסבלת. בבית משפט השלום בפתח תקוה מוחזקים בכל יום בין 15 ל-25 עצורים. השטח הממוצע לעצור נע בין 0.6 מ"ר ל – 1.07 מ"ר בהתאמה. ביום הביקור, שהו באחד התאים 11 עצורים, 5 מהם ישבו על דרגש מבטון המצוי בתא ו-6 אחרים נאלצו לעמוד או לשבת על הרצפה. בבתי משפט השלום והמחוזי בתל אביב-יפו מוחזקים מדי יום בין 120 ל-210 עצורים. השטח הממוצע לעצור נע בין 0.53 מ"ר (!) ל – 0.93 מ"ר בהתאמה.