טעמים - במוח ולא בלשון

אחד מכל ארבעה אנשים הוא מה שמדענים מכנים 'סופר-טועמים', הנולדים עם בלוטות טעם נוספות. "הם חיים בעולם של טעם ניאוני (גז אציל)", מתארת זאת לינדה ברטושוק, מומחית בגנטיקה של הטעם מאוניברסיטת פלורידה.

אנשים אלו מרגישים כי ירקות מסויימים מרים ביותר ושונאים את מרקמם. הם חשים תחושת צריבה חזקה יותר מפלפל חריף, וחשים במתיקות רבה יותר מאנשים אחרים. הם גם לא 'מתים' על שומן, ונוטים להיות רזים מאחר והם אכלנים בררנים.

המדענים המציאו את הכינוי מאחר ואנשים אלו משמיעים לא פעם 'איחס' גדול יותר כשהם טועמים כימיקל מר מסויים הנמצא בשימוש במחקרים בתחום הטעם - כימיקל שאנשים מסויימים אחרים, שאינם אניני טעם, לא יכולים אפילו להבחין בו.

אנשים אלו, שאינם מבחינים בחומר, מהווים כרבע מהאוכלוסיה. הם אוהבים ירקות, אך לרוע המזל מעדיפים את השומן שכה מזיק ללב, יחד עם ממתקים ואלכוהול.

כל האחרים נמצאים בינהם.

החדשות הטובות: אפשר לאמן את בלוטות הטעם. מגוון המזונות שאכלתם כילדים, והקשר הרגשי למזונות מסויימים, חשובים יותר מאשר הביולוגיה בקביעת העדפות תזונתיות.

ואפשר גם לרמות את בלוטות הטעם...

'סופר-טועמים' רבים משוכנעים כי הם לא אוהבים את רוב הירקות רק בגלל שברוקולי עושה להם צמרמורת... אבל דווקא לאנשים אלו כדאי לנסות להרחיב את התפריט האישי על-ידי טעימת מאכלים הכוללים ירקות מבושלים בסגנונות שונים כמו בישול בסגנון חמוץ מתוק למשל, מאחר וסוכר - מנצח את המרירות.

כמה ביסים מתפוחי אדמה מתוקים עם ברוקולי, ו'שונאי הירקות' יגלו כי לירק השנוא בכל זאת טעם לא כל כך נוראי.

כדאי גם לזכור - הטעם מתעמעם עם השנים - לכן כרוב הניצנים ששנאתם בגיל 20, עשוי להיות המאכל האהוב בגיל 50.

אך הטעם מתחיל למעשה עוד לפני שהמזון נוגע בלשון. ויותר חשוב אפילו מריח המזון היא הלעיסה, המשחררת אדים בגב האף. למעשה אנו משוכנעים שאנחנו טועמים בזמן שבתת מודע אנו מריחים את המזון, הליך הנקרא 'retronasal olfaction', השולח למוח מידע לגבי הטעם, יחד עם ריאקציות אחרות רגישות יותר מהריח בלבד.

המוח, בינתיים, עסוק בניסיון לווסת את האותו המתחרים המגיעים מהורמוני הקיבה האומרים לו "אני מלא"...

חוקרים ממישיגן החדירו אלקטרודות למוחם של חולדות כדי לעקוב אחר האזור במוח האחראי על תחושת העונג ונקרא 'ventral pallidum'. התאים באזור זה נדלקו בעוצמה רבה כאשר החולדות אכלו מאכל בטעם מתוק או מלוח, אליו השתוקקו, אך הפסיקו בהדרגה כשהחולדות התעייפו מאכילת אותו מאכל.

אצל בני אדם קיים אותו אזור במוח, והמדענים משוכנעים כי הוא יהיה פעיל ביותר לקראת הארוחה החגיגית הבאה...

האם אתם בין האנשים המתרחקים מירקות משום שהם חשים כי הם מרים יותר מהאדם הממוצע? ובכן, אתם עלולים להיות בסיכון גבוה יותר לפתח סרטן המעי הגס כתוצאה מכך, כך קובע מחקר שנעשה לאחרונה על-ידי מדענים מאוניברסיטת קונטיקט.

זהו מחקר השופך אור לא רק על הדרך בה אנו אוכלים סופגניות ולביבות בחגים כמו חנוכה, משום שאם המדענים יוכלו להוכיח קשר זה - בין הטעם לבריאות - ניתן יהיה להשתמש במידע כדי לעזור לאנשים הנאבקים לאכול טוב יותר לאורך כל השנה.

אנשים 'סוחבים' על גבם תחושות אשמה קשות לגבי עצמם. מאחר וידוע כי חושים אוראליים הם שונים, נשאלת השאלה האם אפשר במקום לתת המלצות תזונתיות לכולם, לייחד אותן למה שאנשים אוהבים לאכול?